14.10.09

אני, דמות וירטואלית

הבלוג כבר כמעט בן שנה, איזה קטע זה. איך מיזם קטן שלי הפך להיות חלק בלתי נפרד ממני, משהו שמתחבר ישירות אלי. הבנתי את זה ברגע שהתחילו להציג אותי בתור בלוגרית, "זאת מיראל שלנו, היא גם בלוגרית אופנה". בהתחלה זה היה קצת מוזר, במיוחד כשהתחילו לזהות אותי ברחוב, אחר כך כשזה חילחל קצת, התחלתי להנות מזה.

מה יותר כיף ממבט מבוייש עם חצי חיוך ברחוב שאומר "הי, זאת את!" ומה יותר כיף מאנשים שניגשים ושואלים "את פלאפל פאשן? אני קוראת קבועה ומאוד אוהבת את הבלוג" זה כל כך מחמם את הלב. זה האישור האולטימטיבי לכך שמה שאתה עושה הוא טוב ומעלה לאנשים חיוך על הפנים. אין הרגשה יותר טובה מזו.

אני מניחה שזה בערך השלב שבו אתם שואלים את עצמכם "מה היא רוצה?". אז, בנוסף לתגובות הנהדרות, המפרגנות והאוהבות ישנם מצבים מאוד מוזרים ואף מביכים. לאחרונה נדמה, שהעובדה שיש לי בלוג הופכת אותי לדמות. כן, רק דמות. הכי הרבה, דמות וירטואלית. העובדה הזאת מאפשרת לאנשים להגיד דברים חסרי טאקט לחלוטין שלא היו נאמרים בקול רם ופנים מול פנים טרום הבלוג. שאלות כמו "מה חשבת לעצמך שעשית ככה בשיער?" או "ככה בלוגרית אופנה מתלבשת כשהיא יוצאת החוצה?" וזה ממש לא משנה שיש לי שקית זבל ביד וסה"כ רציתי לזרוק אותה בפח האשפה הגדול שברחוב. לי אישית אין צורך לנעול נעלי עקב כשאני יורדת לזרוק זבל, אולי אני צריכה?

המדיה הוירטואלית הזאת מאפשרת לאנשים כל כך הרבה חופש פעולה וחופש ביטוי וזו הסיבה שאני כל כך מאוהבת בה. מה שאפשר להגיד על גבי דפי האינטרנט הוא לא תמיד משהו שאפשר להגיד לאנשים בפנים וזה נהדר. ברור לי שבעקבות הבלוג הזה אני הרבה יותר חשופה ואנשים מרגישים הרבה יותר חופשי להגיד לי את אשר על ליבם, גם אם זה ממש לא במקום. אני יודעת, אני צריכה לקחת את זה בחשבון. ועדיין, לפעמים זה פשוט "לא עובר טוב". כמו כל אחד אחר, גם לי יש ימים שחרא לי על הנשמה ולא בא לי לראות אנשים או לתקשר איתם. גם לי לא בא להתלבש מגניב לפעמים. בא לי ג'ינס, טי שרט, הוויאנס ולדרך. זה כל כך קשה להבין את זה? כי לי זה נראה ברור לחלוטין והכי הגיוני שיכול להיות. לפעמים, פשוט כואב לי הראש ומידי פעם יש לי צינון קל ואלרגיות בעונות מעבר וכל הפרצוף שלי אדום והעיניים שלי דומעות וממש לא מתאים לי להתאפר כשזה ככה. האם אני חייבת, כי יש לי "מוניטין" לשמר?

אולי אני צריכה עוד קצת זמן להתרגל ולהבין שככה זה. אולי אני עושה משהו לא נכון?

me

4 תגובות :

  1. לא, את בהחלט לא צריך ללבוש עקב בכדי לצאת לזרוק זבל.
    כי מותר לך, כי בא לך -כי זה שלא תמיד נראה נכון לשים איפור זה פשוט בסדר (מבחינתי)

    השבמחק
  2. "המדיה הוירטואלית הזאת מאפשרת לאנשים כל כך הרבה חופש פעולה וחופש ביטוי". כן, but it goes both ways. מי שיש לו פוטנציאל לפתחון פה ולחוסר טאקט יפתח את הפה עם או בלי בלוג להגיב לו. העניין זה שהבלוג שם אותך, מיראל, באור הזרקורים גם מחוץ למרחב הוירטואלי ואנשים שאולי לא היו טורחים לפנות אלייך חשים את הצורך לטקבק גם בעולם האמיתי.
    את תמיד יכולה לענות להם ב"לא נראה לכם? תגיבו בבלוג". זה גם ישעשע יותר וגם יעשה טוב לסטטיסטיקות :)
    חיבוק,
    קרן.

    השבמחק
  3. חשבתי על זה בדיוק היום כשקראתי פוסט נרגש של הקנדית leeselooks בו היא ממש מתנצלת, ממש, על כך שהיא שמה UGGS בחורף. בקנדה. כאילו מה?!?!
    אני דופקת אג'ז בירושלים כשנהיה לי קר, וכן, זה לא הכי אסתטי, אבל לדעתי אפילו פחות אסתטי לסבול.
    תאמיני לי, בפוסט הקודם שלי פרגנתי באופן ספציפי לבלוגריות שלובשות דברים שנראים טוב אבל גם עושים את העבודה... אין מה לעשות, אם תשימי עקבים, מיני ומאה אקססוריז כל יום בטח שלא יהיה לך נוח, בטח שלא תראי טוב, ובטח ובטח שזה יאבד את הייחוד.

    יאללה, פעם הבאה דפקי סקראנצ'י, בוקסר של החבר וכפכפי לא הוואיאנאס אלא OLD NAVY, ושימי *כזה* גדול.


    חיבוק!

    השבמחק
  4. Little Black Dress - תודה רבה על החיזוקים בובה!

    MK - האמת אני בעד, באמת שיגיבו בבלוג! לפחות יהיה לזה אפקט חיובי כלשהו. תודה מותק :)

    דנה - קראתי את הפוסט שלך על בלוגריות שמציגות בבלוג את מה שהן באמת לובשות בחיי היומויום. אני מסכימה איתך בכל מילה גם בפוסט וגם כאן וגם בכלל. מה שכן, אם אני אצא החוצה עם הבוקסר של החבר זה לא יהיה נעים לא לי, לא לך ולא למי שיראה אותי :) מישהו אמר "What??? it's my lucky boxer shorts, i LIKE the holes! I made them myself!"

    :)

    השבמחק