22.11.09

מה זה שמנה?

זה היה ברור שבשלב מסוים הנושא הזה יעלה כאן בבלוג, רק שלא היה ברור מתי. אז הנה, זהו הזמן, זה היום, זה הרגע – מה זה שמנה?

הייתי רזה יותר והייתי מלאה יותר בחיי (בכל זאת עוד מעט 27 שנות קיום) ותמיד הייתי מלאת ביטחון ואהבתי את איך שנראיתי. במצבים שבהם הרגשתי "כבדה" מידי הייתי מיד חוזרת לאכול בצורה מסודרת וכך גם "מסדרת" את המשקל שלי וחוזרת למוטב. תמיד, אבל תמיד הצורך לרדת המשקל, במקרה שלי, היה סביב ההרגשה הפנימית שלי, הבריאות שלי ומעולם לא היה קשור בצורך העז להיות "כוסית". למה? כי אני יודעת שאני יפה. אני מודעת היטב לכל סנטימר בגוף שלי ואוהבת כל אחד מהם. באמת. אני יודעת מה יפה אצלי ואני יודעת מה פחות, אני יודעת איך להתלבש על מנת להוציא את המקסימום ממה שיש. כך תמיד נהגתי, גם כשהייתי במשקל נמוך יותר.

בתקופה האחרונה, פה ושם צצות כתבות במגזיני נשים למיניהם על שינויים בעולם האופנה. על מגזינים שמפרסמים תמונות של נשים "אמיתיות" במידות 40 – 42 ומעצבי אופנה כאלה ואחרים שמעלים על המסלול דוגמניות במידה 42 וגורמים לאנה וינטור לאירוע לב. התגובות מתחלקות לשתיים ואפשר לסכם אותן כך:

מצד אחד (לרב נשים) – סוף, סוף מישהו הבין שאישה אמיתית היא לא בגובה 182 ס"מ במשקל של 53 ק"ג.

מצד שני (לרב גברים) – אולי תפסיקו לאכול כבר בהמות גסות. לכו תדפקו עוד שווארמה ותבכו שאתן לא מידה 36, כי זו המידה הנכונה והיפה עבור כל אישה.


[ליזי מילר במגזין גלאמור ]


[בתצוגה של פאסט. צילום: Getyimages Imagebank]

אני ממש לא יודעת מי הם אותם הגברים שכותבים תגובות מסוג זה, כי רב הגברים שאני מכירה מודים בפה מלא שהם אוהבים קצת בשר על העצם. או כמו שנאמר באחת מתוכניות הטוק שואו של ריקי לייק האגדית A dog needs some meat on his bone. לא, אני לא אומרים שכל הגברים כלבים, זאת הייתה ראקישה או מואישה או.... מצד שני, אנחנו הנשים, בטוחות שכל גבר באשר הוא ירצה אותנו עם רגליים רזות וארוכות שמתחילות לצמוח מהחניכיים בערך, עם תחת קטנטן (סליחה, טוסיק, כי תחת לא יכול להיות קטנטן) וציצים ענקיים. אז אולי הם לא? אני נורא מבולבלת בשלב זה.

הסיבה שאני נכנסת לנושא הזה בכלל, היא שבתקופה האחרונה החלטתי לעשות שינוי בתפריט שלי ולאזן את מה שאני מכניסה לגוף, בעיקר בגלל האלרגיות שלי. בדיוק כשאני קיבלתי את ההחלטה הזו, חברה שלי עינב, קיבלה את הדיפלומה המיוחלת שלה מהאונ' העברית והפכה מנבי ארנבי לעינב קרן – תזונאית קלינית. עינב בנתה לי תפריט לפי סדר היום שלי ועזרה לי לעשות את הבחירות הנכונות כשאני אוכלת בחוץ, כי אני אוכלת מלא בחוץ. עבר חודש וחצי, אני לא רעבה, אני מלאת אנרגיות ליתר דיוק ואני חמישה ק"ג פחות. השיא היה כשנכנסתי לשני זוגות מכנסיים וג'קט אהוב שלא עלו עלי בשנה האחרונה. גם פילאטיס חזרתי לעשות, ממש ברגע שהברך הדפוקה שלי התחילה לקלל אותי בקול רם והבנתי שאני חייבת לחזק את השרירים, אז אני מחזקת ואני מרגישה נפלא.

ככה אני מסתובבת בעולם עם חיוך מאוזן לאוזן ומספרת לכולם כמה שכיף לי עד שיום אחד, הגיע הרגע שבו נאלצתי למסור את מידותיי עבור פרויקט שאני עתידה להשתתף בו. נעליים – 37...מכנסיים – 42 והופס, מישהי כמעט נחנקה מהרוק של עצמה. מסתבר, שמידה 42 במכנסיים זה סוג של פרת ים גרוטסקית. שלא לדבר על זה שאיפשהו בשיחה שמעתי את צמד המילים "מידות גדולות"...כבר לא הקשבתי יותר, בחיי.

אני מאמינה גדולה באורח חיים בריא, וכן, אחרי שהאלכוהול ירד מהתפריט שלי כבר כמעט לפני שנה, אני בטוחה שיום יבוא (בקרוב) ואני אפטר אחת ולתמיד מהסיגריות. אבל שמנה? סורי, אני לא שמנה ותגידו מה שתגידו. אני מלאה במקומות הנכונים זה בטוח ואולי גם קצת במקומות הפחות נכונים, אבל טוב לי. באמת. אני לובשת כל מה שאני אוהבת ונראת מעולה. כן, אני מחמיאה לעצמי מאוד ואולי כדאי שגם כל השאר יתחילו להחמיא לעצמן, לאהוב את עצמן ולהדוף מעצמן את כל אותם אלה שגורמים להן לחשוב אחרת.

תקפצו לאתר של עינב, יש לה לא מעט טיפים שימושיים שאפשר ליישם בקטנה ביומיום ולהתחיל להרגיש יותר טוב. תעשו הכל במידה, תאכלו במידה, תשנו במידה, תעשו ספורט במידה ותרבצו מול הטלויזיה במידה. לא רוצים לעשות ספורט?? לא רוצים להזיע על ההליכון מול מסך טלויזיה עם תוכנית משעממת? צודקים. לכו לרקוד. כן, לרקוד. צאו לטייל! רוצים המלצה? עשר דק' נסיעה מת"א תמצאו את אתר אפולוניה. מסלול הליכה נח וקצר יחסית (באיזור השני ק"מ הלוך וחזור). הנוף שיתגלה אל מול עינכם ישאיר פיות שמוטים ואתם לא תבינו בכלל שאתם נמצאים באיזור הרצליה פיתוח מוכה הבטון. לא אהבתם? לפחות נשמתם אוויר צח. הכי חשוב, תאהבו את עצמכם, תתאהבו בעצמכם אפילו. מבטיחה שיהיה טוב.


I me & you should you 2

11 תגובות :

  1. פשוט מדהימה... אין מילים.

    השבמחק
  2. בתור שותפה למידתך ה"גדולה" במכנסיים מסכימה עם ההשקפה - צריך לאהוב את מה שיש ואת מה שלא אוהבים לשפר בצורה מאוזנת.
    קשה מאוד לחיות בעולם של מידה 34-6, במיוחד כשאת חושבת שזה אידיאל היופי והוא נמצא אי אלו מידות מתחתייך - אבל מעריצה אותך על הבטחון העצמי השופע. צריכה לקחת ממך דוגמא:)

    השבמחק
  3. way to go, girl! ואולי אם עוד כמה כמונו יגידו בפה מלא שאנחנו מרוצות מעצמנו ולא מרגישות "מידה גדולה" אלא "מידה סבבה", האסימון ייפול גם לעוד בחורות. עשית לי את היום.

    השבמחק
  4. אין לך מושג כמה שאת צודקת...
    בחמש השנים האחרונות עליתי המון במשקל מכל מיני סיבות, שהן בעצם תירוצים.
    שבועיים לפני יום הולדתי האחרון התחלתי להיכנס ללחץ וחרדות אמיתיות. אחרי ששנים שיכנעתי את עצמי שאני מרוצה מצורתי וטוב לי כך - פתאום הבנתי שלא כ"כ. וגם הבריאות התחילה להציק. התחלתי דיאטה לבד. מאוזנת ופשוטה. 10 ק"ג נשרו ממני בקלות. החלטתי להירשם לסטודיו C (סוג של פילאטיס בלי מיטת מכשירים) והסתייעתי בדיאטנית שמתפלאת בעצמה איך אני אוכלת מהכל (כן, כולל במסעדות, קאלמרי, שוקולד ושאר חטאים כשבא לי) ועדיין יורדת בין חצי ק"ג לק"ג שלם בשבוע... עברו קרוב לתשעה חודשים ואני פחות 22 ק"ג... זה לא המשקל שנשר, כמו המידות שהצטמצמו, הבעיות הבריאותיות שנעלמו (אני סופסוף אוכלת בריא וטוב, ותאמינו לי שאני לא נוגעת במיני חסות ועלים).
    הניצחון הכי גדול הוא שסופסוף אני עושה את זה בהנאה, בלי סבל ומניעה מדברים טובים ומהנים ותוך שינוי מחשבתי עמוק ומשמעותי שהופך את זה לכ"כ בריא, פשוט ומספק.
    סורי על החצי פוסט שדפקתי פה, פשוט אני כ"א מזדהה איתך שהייתי חייבת לשתף :)

    השבמחק
  5. צודקת לגמרי. זה כלכך עצוב שהמידה המקסימלית בחנויות כמו זארה ושות' היא 42 (למרות שאם מתאמצים ממש אפשר למצוא גם 44, אבל רק לעיתים רחוקות).
    לפעמים זה פשוט גורם לי להרגיש כמו בהמה, שלא מייצרים בכלל את המידות שלי

    השבמחק
  6. מצטרפת לכל מילה.
    לדעתי כדי שאישה תהיה יפה מבחוץ, היא צריכה להרגיש טוב מבפנים.

    השבמחק
  7. תודה רבה רבה לכולכן על התגובות. אני שמחה לדעת שיש עוד שפויות שמרגישות וחושבות כמוני. תודה.

    השבמחק
  8. את כבר יודעת שאני חושבת שאת מהממת ובכלל לא משנה מה המספר של המידה אומר. לי אולי קל להגיד כי אני במידה הרזה, אבל מה זה משנה מה אנשים חושבים, העיקר להיות מרוצים מעצמינו.
    אנשים הם רעים, בעיקר כאלה שאנחנו לא מכירים וגם טיפשים. את מהממת וכל פעם שאני פוגשת אותך זה יותר מתעצם.
    חבל שלא נפגשות יותר.

    השבמחק
  9. את כל כך צודקת.
    כל הכבוד לך! הלוואי שכל הבנות יאמצו את הגישה שלך...
    את עושה עבודת קודש...

    השבמחק
  10. אני מצטערת שאין לי מה להגיד מלבד זה שהבלוג מעוצב כל כך יפה

    השבמחק