29.11.09

צעצוע חדש

איזה כיף להיות חולה (NOT), כל היום אני יושבת בבית, צופה בתוכניות סוג ז' ותרה את הרשת. אז מזל באמת, שאני מסוגלת לחרוש את הרשת כמו בהמה גסה, תראו מה מצאתי.


Photobucket
וזה עושה תמונות כאלה
Photobucket
Fuji Instax Instant Camera

האמת שאין יותר מידי פרטים על המפרט הטכני. סה"כ מדובר בסוג של מצלמת פולרוייד, סטייל קלולס משנות ה - 90, רק של עכשיו. חוצמזה, יש לה לפאש מובנה, עדשת פלסטיק (כמו כל המצלמה למי שתהה), היא מופעלת ע"י סוללות AA.

מידות 12.5X12.5X6.25 ס"מ

אז ב - urbanoutfitters מוכרים אותה ב - 130$, באתרים אחרים אפשר למצא בערך ב - 90$ (גם באמאזון).


אז למה צריך את זה בכלל? כי, מסתבר שזה הדבר החם כרגע, או יותר נכון, זו המצלמה שצריך שתהיה לך אם את באמת מהממת כמו שאת חושבת שאת. שימו לב, לטאבי הקטנה (היא בת 13 או מיי פאקין גאד) יש אחת כזו, ואפילו טומי (ג'אק & ג'יל) מצא לנכון להנציח אותה עם הצעצוע החדש. כשאני אבין מה יש לה על הראש, היא בטח תחליף את אנה וינטור ואני אשב לי בבית אבות עם נרגילה וחתול על הברכיים.


Photobucket

האמת שזה לא כל כך יקר כשחושבים על זה, מדובר בעלות ממוצעת של מצלמה. הקטע הוא, שמצלמה כזו לא יכולה לשמש כמצלמה עיקרית אלא, להוות צעצוע נוסף כשממש משעמם ורוצים להשתעשע. אז מי שמתלבט ולא ממש בטוח, אז התשובה היא כן. כן, אני רוצה כזה צעצוע ליום הולדתי הקרב ובא.

תודה :)

רק שתדעו, שהיום התפרסמה הכתבה שלי על שוק הפשפשים ביפו, כולל תמונות שאני צילמתי!
לנקקו לנענע10 כאן

25.11.09

Sick like a dog

לא יכולתי לעמוד בזה, נכנסתי ל"אפריל" ולקחתי שני מאטים, סגול ושחור. את הסגול מרחתי כבר אתמול וזה פשוט מהמם. לא ציפיתי לזה בכלל! זה גרר אחריו המון מחמאות. הצלחתי למרוח שתי שכבות והלק נראה מצויין. ניסיתי לצלם את כל היופי הזה אבל משום מה, המצלמה והתאורה התאגדו נגדי והחליטו לא לשתף איתי פעולה.

Photobucket

אז זה מה שיצא, אני לא בטוחה שרואים כמה שזה מדהים באמת. באמת אבל.


הכי מושלם היה היום, כשראיתי באבן גבירול את מינה צמח יוצאת לה עם סלים מהסופר זול גבירול. כן, מינה צמח. סליחה ד"ר מינה צמח. אתם מבינים שלאישה הזאת יש דוקטורט בפסיכולוגיה מאוניברסטית ייל?! אין דברים כאלה.

איזו אישה...סוג של מתחרה בגולדה מבחינתי. במיוחד שעם גולדה יש לי יחסי אהבה-שנאה (אל תשאלו למה). טוב, אז יש סיבה למצב רוח המוזר הזה שלי, אני חולה. התקררתי וסיימתי היום איזה 4 חבילות טישו + גליל נייר טואלט. כן, אני יודעת זה לא טוב, האף שלי יהיה כמו תפוח אדמה אדום בלה בלה.
תאחלו לי בריאות!

זה מה שנקרא:
Sick like a dog...That's me


עדכון...
אני כבר שעתיים מנסה למצא רקע חדש לבלוג. אם אתם נתקעים על משהו מכוער שמכאיב בעיניים, אז זה לא ישאר ככה לנצח.
תראו...פלאפל במצוקה...

Photobucket
כמה גאוני זה שהמציאו קלינקס, פשוט גאוני.
Photobucket
והוא יוצא כאילו מקופסת פופקורן,כאילו אני בסרט...אין דברים כאלה.

23.11.09

מעשה בטוניקה אחת שחורה

טוב אתם כבר מכירים את ההתבכיינות הבלתי פוסקת שלי ואת משפט המפתח שלי בכל שבוע שמתחיל - רק התחלנו ואני כבר מרגישה שאני לא מספיקה. זה נכון גם לגבי השבוע הזה. באמת שרק התחלנו וכבר התבשרנו בבשורות לא טובות, סוג של שדדו אותי בערב...אבל על זה בהרחבה בטוויטר לבינתיים.

אני מאוד שמחה, שיש לי למה לצפות בסוף השבוע, כבר היום חמישי ה - 26/11 יתחיל ארוע "יריד המותגים" בגני התערוכה בת"א. נכון, זה קורה כל שנה, יש אווירה של שוק ואיכשהו האנשים מתחלקים לשניים: אלה שמצאו מלא מציאות ויצאו הכי מרוצים ואלה, שיצאו בידיים ריקות, פרצוף ארוך ורגליים כואבות. אז ברגע שקיבלתי את ההצעה לקדם את "יריד המותגים" של השנה, שמחתי מאוד, כי זו תהיה דרך נפלאה להראות מה אפשר יהיה למצא ביריד ובכלל למה לצפות. סוג של "הכינותי מראש" נקרא לזה.

אני בחרתי בפריטים של תמר שילון והמותג שלה TAMAR'Z. בחרתי בטוניקה שחורה שיש בה טוויסט נחמד והחלטתי לשחק על המראה היומיומי ולשנות קצת.


Photobucket

שימו לב, לטוניקה יש כנפיים :) האמת שדי התאהבתי בלוק הזה, טוניקה שחורה עם טוויסט כתפיים קצת "פופיות", טייץ שחור והאוקספורדים החדשים שלי, שאני כמעט הולכת לישון איתם מרב שלא בא לי להפרד מהם לשש שעות תמימות.
ואם קצת קר, זורקים מעל מעיל רוח בצבע זית מלאטי משגע ולדרך!

Photobucket




טוסטוס אניוואן?


Photobucket



Photobucket

מראה ה"רק יורדת לכוס קפה"...אתם לא מתארים לעצמכם כמה הסווטשירט הזה רך ונעים וכמובן שיש לו אלמנט נחמד של צווארון מאסיבי שאני מאוד אוהבת.

Photobucket

טוניקה מעל טוניקה? ולמה לא בעצם? מנומר עושה לי נעים, את זה אנחנו יודעים כבר. קצת השתעשעתי פה עם עצמי, המנומר והצמחייה מסביב.
כל הפריטים ביריד, של כל החברות המשתתפות יהיו בהנחה של 30% - 70% שזה שווה לגמרי. חוצמזה, תבואו! אולי תפגשו אותי או את ספי או את האחיות החמודות לבית fashionsista.


רוצים עוד פרטים?
היריד יתקיים במהלך הסופ"ש הקרוב, החל מיום חמישי ה 26/11 ועד ליום שבת ה 28/11 (כולל, כולל תרגעו), בגני התערוכה, ביתן מס' 1, ת"א.


תקפצו לכאן ותוכלו לדעת עוד פרטים.
האוקספורדים שלי: MAM'Z
הצלם: מר דושנסקי הקשוח


22.11.09

מה זה שמנה?

זה היה ברור שבשלב מסוים הנושא הזה יעלה כאן בבלוג, רק שלא היה ברור מתי. אז הנה, זהו הזמן, זה היום, זה הרגע – מה זה שמנה?

הייתי רזה יותר והייתי מלאה יותר בחיי (בכל זאת עוד מעט 27 שנות קיום) ותמיד הייתי מלאת ביטחון ואהבתי את איך שנראיתי. במצבים שבהם הרגשתי "כבדה" מידי הייתי מיד חוזרת לאכול בצורה מסודרת וכך גם "מסדרת" את המשקל שלי וחוזרת למוטב. תמיד, אבל תמיד הצורך לרדת המשקל, במקרה שלי, היה סביב ההרגשה הפנימית שלי, הבריאות שלי ומעולם לא היה קשור בצורך העז להיות "כוסית". למה? כי אני יודעת שאני יפה. אני מודעת היטב לכל סנטימר בגוף שלי ואוהבת כל אחד מהם. באמת. אני יודעת מה יפה אצלי ואני יודעת מה פחות, אני יודעת איך להתלבש על מנת להוציא את המקסימום ממה שיש. כך תמיד נהגתי, גם כשהייתי במשקל נמוך יותר.

בתקופה האחרונה, פה ושם צצות כתבות במגזיני נשים למיניהם על שינויים בעולם האופנה. על מגזינים שמפרסמים תמונות של נשים "אמיתיות" במידות 40 – 42 ומעצבי אופנה כאלה ואחרים שמעלים על המסלול דוגמניות במידה 42 וגורמים לאנה וינטור לאירוע לב. התגובות מתחלקות לשתיים ואפשר לסכם אותן כך:

מצד אחד (לרב נשים) – סוף, סוף מישהו הבין שאישה אמיתית היא לא בגובה 182 ס"מ במשקל של 53 ק"ג.

מצד שני (לרב גברים) – אולי תפסיקו לאכול כבר בהמות גסות. לכו תדפקו עוד שווארמה ותבכו שאתן לא מידה 36, כי זו המידה הנכונה והיפה עבור כל אישה.


[ליזי מילר במגזין גלאמור ]


[בתצוגה של פאסט. צילום: Getyimages Imagebank]

אני ממש לא יודעת מי הם אותם הגברים שכותבים תגובות מסוג זה, כי רב הגברים שאני מכירה מודים בפה מלא שהם אוהבים קצת בשר על העצם. או כמו שנאמר באחת מתוכניות הטוק שואו של ריקי לייק האגדית A dog needs some meat on his bone. לא, אני לא אומרים שכל הגברים כלבים, זאת הייתה ראקישה או מואישה או.... מצד שני, אנחנו הנשים, בטוחות שכל גבר באשר הוא ירצה אותנו עם רגליים רזות וארוכות שמתחילות לצמוח מהחניכיים בערך, עם תחת קטנטן (סליחה, טוסיק, כי תחת לא יכול להיות קטנטן) וציצים ענקיים. אז אולי הם לא? אני נורא מבולבלת בשלב זה.

הסיבה שאני נכנסת לנושא הזה בכלל, היא שבתקופה האחרונה החלטתי לעשות שינוי בתפריט שלי ולאזן את מה שאני מכניסה לגוף, בעיקר בגלל האלרגיות שלי. בדיוק כשאני קיבלתי את ההחלטה הזו, חברה שלי עינב, קיבלה את הדיפלומה המיוחלת שלה מהאונ' העברית והפכה מנבי ארנבי לעינב קרן – תזונאית קלינית. עינב בנתה לי תפריט לפי סדר היום שלי ועזרה לי לעשות את הבחירות הנכונות כשאני אוכלת בחוץ, כי אני אוכלת מלא בחוץ. עבר חודש וחצי, אני לא רעבה, אני מלאת אנרגיות ליתר דיוק ואני חמישה ק"ג פחות. השיא היה כשנכנסתי לשני זוגות מכנסיים וג'קט אהוב שלא עלו עלי בשנה האחרונה. גם פילאטיס חזרתי לעשות, ממש ברגע שהברך הדפוקה שלי התחילה לקלל אותי בקול רם והבנתי שאני חייבת לחזק את השרירים, אז אני מחזקת ואני מרגישה נפלא.

ככה אני מסתובבת בעולם עם חיוך מאוזן לאוזן ומספרת לכולם כמה שכיף לי עד שיום אחד, הגיע הרגע שבו נאלצתי למסור את מידותיי עבור פרויקט שאני עתידה להשתתף בו. נעליים – 37...מכנסיים – 42 והופס, מישהי כמעט נחנקה מהרוק של עצמה. מסתבר, שמידה 42 במכנסיים זה סוג של פרת ים גרוטסקית. שלא לדבר על זה שאיפשהו בשיחה שמעתי את צמד המילים "מידות גדולות"...כבר לא הקשבתי יותר, בחיי.

אני מאמינה גדולה באורח חיים בריא, וכן, אחרי שהאלכוהול ירד מהתפריט שלי כבר כמעט לפני שנה, אני בטוחה שיום יבוא (בקרוב) ואני אפטר אחת ולתמיד מהסיגריות. אבל שמנה? סורי, אני לא שמנה ותגידו מה שתגידו. אני מלאה במקומות הנכונים זה בטוח ואולי גם קצת במקומות הפחות נכונים, אבל טוב לי. באמת. אני לובשת כל מה שאני אוהבת ונראת מעולה. כן, אני מחמיאה לעצמי מאוד ואולי כדאי שגם כל השאר יתחילו להחמיא לעצמן, לאהוב את עצמן ולהדוף מעצמן את כל אותם אלה שגורמים להן לחשוב אחרת.

תקפצו לאתר של עינב, יש לה לא מעט טיפים שימושיים שאפשר ליישם בקטנה ביומיום ולהתחיל להרגיש יותר טוב. תעשו הכל במידה, תאכלו במידה, תשנו במידה, תעשו ספורט במידה ותרבצו מול הטלויזיה במידה. לא רוצים לעשות ספורט?? לא רוצים להזיע על ההליכון מול מסך טלויזיה עם תוכנית משעממת? צודקים. לכו לרקוד. כן, לרקוד. צאו לטייל! רוצים המלצה? עשר דק' נסיעה מת"א תמצאו את אתר אפולוניה. מסלול הליכה נח וקצר יחסית (באיזור השני ק"מ הלוך וחזור). הנוף שיתגלה אל מול עינכם ישאיר פיות שמוטים ואתם לא תבינו בכלל שאתם נמצאים באיזור הרצליה פיתוח מוכה הבטון. לא אהבתם? לפחות נשמתם אוויר צח. הכי חשוב, תאהבו את עצמכם, תתאהבו בעצמכם אפילו. מבטיחה שיהיה טוב.


I me & you should you 2

21.11.09

עשבי תיבול על צווארי

את אהבתי לתכשיטים גדולים ובעלי נוכחות כבר חלקתי כאן וגם את אהבתי לוינטאג'. כשנתקלתי בדוכן של תלמה קמריני בשוק העתיקות בכיכר דיזנגוף, הרגשתי שאני בתוך לונה פארק דימיוני. כל כך הרבה שרשראות, צמידים, עגילים וטבעות - כולם וינטאג' משנות ה - 20 ועד לשנות השישים.

הסיקסטיז היא בהחלט התקופה המועדפת עלי. הלוואי והייתי יכולה לחוות חלק מהתקופה הזאת. הבגדים, התכשיטים והמוזיקה...אווו המוזיקה. אז ברור שלא יכולתי להתנתק מהשרשרת הירוקה המהימה הזו, שלצערי הרב המצלמה עושה לצבע שלה אבל. לא מדובר בירוק פטרוזיליה אלא, בירוק עמוק יותר ועצבני יותר. מצד שני, השרשרת באמת נראת כמו צרור פטרוזיליה (או כוסברה, אני אוהבת יותר כוסברה) מונחת על צווארי.


Photobucket

נראתי כה מאושרת ביום שבו רכשתי את השרשרת הזו. היא מתאימה לכל דבר, פשוט לכל דבר. כאן אני עם חולצה חצי שקופה של "בנטון" ומעל קרדיגן של "זארה".
Photobucket

כל כך התלהבתי מהשרשרת הזו, החלטתי לשלב אותה עם חולצה מכופתרת פשוטה ולבנה, כדי שאפשר יהיה לראות את הקונטרסט של השרשרת על החולצה.

Photobucket

אני החלט הולכת לבקר שוב את תלמה ולהרחיב את אוסף תכשיטי הוינטאג' שלי. אני חושבת שאני צריכה טבעת...כן, טבעת בהחלט תשתלב טוב. כמובן, שזה משתלב עם יום הולדתי הקרב ובא, כך שאני יודעת מה אני הולכת לבקש במתנה ממי שישאל אותי מה אני רוצה.
תראו כמה דברים מדהימים אפשר למצא אצל תלמה, גם הירוקה שלי מבצבצת שם איפשהו.

Photobucket

Photobucket

שתי התמונות האחרונות לקוחות מהאתר של תלמה, אתם מוזמנים לבקר בו ע"י לחיצה כאן. כל הפריטים שלה כל כך מרשימים ועוצרי נשימה, שזה מדהים.
אני חייבת לציין, שמלבד התגובות הנהדרות שקיבלתי ממי שראה אותי עם השרשרת, קיבלתי גם תגובות הזויות ביותר שמשוות פריט ייחודי שכזה, למשהו פרחי. אני באמת לא יודעת איך משהו יכול להראות עלי פרחי...למרות, שלפעמים חבר שלי אומר לי "תפסיקי לדבר כמו פרחה, יצא לך דיבור של פרחה" אבל זה רק כשאני עושה את זה בצחוק כדי לעצבן אותו. אני מניחה שיש אנשים שלא אבין לעולם ומצד שני, אם זה קו המחשבה שלהם אני לא בטוחה שאני רוצה להבין אותם. ברור גם שאותם אלה זכו לתגובות "מיראל סטייל", אז הכל בסדר. ובכלל, אם יש למישהו משהו להגיד, שיכתוב תגובה בבלוג! אני לא פוסט מהלך, הלו!


תקפצו לשוק העתיקות בכיכר דיזנגוף, בשלישי ושישי.
יש הרבה ממה להתרשם ולא מעט מציאות לרכוש!


שבוע נהדר ומלא פטרוזיליות לכולם!

15.11.09

פוסט עדכונים!

הייתי צריכה לחדש דחוף את מלאי טיפות שמן עץ התה שלי ולכן, מיד אחרי עבודה נכנסתי לסופר פארם הקרוב למקום עבודתי, בקניון עזריאלי. את הטיפות היקרות שלי מצאתי ובנוסף לכך, מצאתי עוד המון דברים חשובים לעדכן עליהם. כל זה בסיבוב של 35 דקות (מדוד). משמע, כשרוצים באמת - יכולים.

ולעדכונים:

  • על הקיר הענק שפעם היה קולנוע "גלובס" בעזריאלי, כתוב מפורשות שרשת H&M תפתח את שעריה במרץ 2010. הדיווחים הקודמים דיברו על אפריל או על איזור חג הפסח, חודש מרץ הרבה יותר מוצא חן בעיני. עדיין קיימת השאלה הניצחית של "האם אנחנו מעדיפים רשת אופנה ענקית אל מול מתחם קולנוע איכותי?" מממ...התשובה היא לא. רק שבמקרה של הקולנוע הספציפי הזה, לא כל כך אכפת לי. לא כי ב H&M מדובר, אלא כי בקולנוע הזה ספציפית ראיתי את רק שני סרטים ושניהם היו מהגרועים ביותר שראיתי בחיי: "מטריקס 2" ו - "הצלצול 2". כנראה שזה מה שהשאיר את הטעם המר בפה.
  • מבצעים ב"סופר פארם" - כל הקוסמטיקה 1+1 ואפשר לשלב בין החברות השונות. מה גם שיש מבצעים על כל מוצרי השיער של "פאנטן". שמפואים/קונדישנרים/קרמים לשיער - הכל באיזור ה 15 ש"ח ממה שהצלחתי לראות. אפשר למצא גם שפופרת גדולה של קרם גוף של "Vazeline" ב 9.99 ש"ח (כל כך שווה), קרם גוף של Dove, זה עם המלפפונים, בקבוק לא גדול המיוחד (באמת שלא היה לי זמן לבדוק את הכמות) ב 13 ש"ח. אהה, מסטיקים של אורביט - שלוש בעשר.
  • אחרי פוסט הטיפוח הראשון שלי, שבו כתבתי על קרם הרגליים/ידיים הכי טוב שאי פעם ייצרו, פנתה אלי ושתי והסבה את תשומת ליבי לכך שלא ניתן למצא אותו ברשתות הפארם. היא צדקה...אפילו התקשרתי לשירות הלקוחות של REVLON ושאלתי מה נסגר, הם אמרו שדי, נגמר. אז היום, נכנסתי ל"משביר לצרכן" וממש רגע לפני שהתעלפתי מהסחרחורת שקיבלתי מהסניף הלא נעים הזה שמפוצץ בסחורה, נגלה אל מול עיני הקרם! כן, כן זה אותו אחד בדיוק! לא ברור אם חזרו לשווק אותו או שאולי נשאר להם עוד. המחיר הוא 65 ש"ח ונשארו עוד שניים כאלה על המדף (בכל זאת, הייתי צריכה לתחזק את המלאי).

מי שלא זוכרת, זה הקרם, והוא מומלץ מאוד, אפשר לקרא בהרחבה כאן.

Photobucket

  • רשת "אפריל" - מבצע 1+1 על מוצרי Orly (הזול מבניהם, כמובן). מצאתי שם שניים משלושת הגוונים שמוצגים למטה בתמונה - הגוון השחור והכחול של הלק המאט החדש של Orly. כל הלקים מתומחרים ב - 40 ש"ח לבקבוקון. המבצע מאפשר לקחת שניים, מה שאומר 20 ש"ח לבקבוקון וזה כבר שווה. Standing כתבה על זה לפני כמה ימים, היא ניסתה גוון אחר ואהבה מאוד. אני אישית לא התפתתי לנסות את המאט אבל, אם אתן מתפתות אז זה בהחלט מחיר ליגיטימי להתמסר לפיתויי.

Photobucket

  • עדכון אחרון, שלא קשור לסיבוב בקניון היום. בלוג חדש, שנון ונפלא שווה ביקור מה שהעם צריך. אין המדובר בבלוג אופנה אלא בבלוג שנון במיוחד שמדבר על הכל כולל הכל. כבוד.

ועכשיו, זה יהיה זמן טוב לשוב לעבודה שעלי להגיש מחר. יאי.

14.11.09

רק רגע, רק שניה!

אתמול החלטתי לעשות סיבוב, לקחת את המצלמה ובאופן כללי פשוט להסתובב. הסיבוב שלי התחיל בחנות קטנה ומדהימה ששמעתי עליה קודם לכן, והרגשתי שאני חייבת לבקר בה. החנות היא חנות יד שניה ובמפתיע קוראים לה "רק שניה". הרגשתי כמו ילדה קטנה בלונה פארק, כל הצבעים האלה וכל הצורות, הגזרות, התיקים, הישן נושן והכמעט חדש - הכל פשוט נפלא!


Photobucket


Photobucket

המחירים מפתיעים עוד יותר מהפריטים עצמם. אפשר למצא דברים החל מ - 10 שקלים בארגז המציאות ועד לפריטים איכותיים, וינטאג' רציני ביותר, באיזור ה - 300 שקלים. הכי מעולה היה לראות קולב שלם של שמלות במגוון רחב של מידות, צבעים וגזרות ב 50 שקלים בלבד.


Photobucket

תראו את הבייבי המנומרת הזאת!

Photobucket

מגוון רחב של ג'קטים, עור, זמש, דמוי עור וכל בד אחר שאתם יכולים לחשוב עליו.

המוכרת, עדי הייתה כל כך מתוקה וכל כך אדיבה שבאמת שכבר הרבה זמן לא נתקלתי במישהי כל כך נחמדה. היא גם כל כך יפה, הייתי חייבת לצלם אותה עם שמלת הדובדבנים המקסימה שלה.

Photobucket

וזו החולצה שאני בחרתי: צבעים חזקים של חומים וסגולים, היא קצת שקופה ולכן, אני עם גופיה חומה מתחת.

Photobucket
חולצה: וינטאג' "רק שניה", מכנסיים: גולף, חגורה: דיזל, שרשרת: מעשה ידי.
Photobucket



בקרו ב"רק שניה" ברח' לבונטין 1 (ממש על פינת אלנבי), ת"א. החנות פתוחה גם בלילה וגם במוצ"ש!
א-ד 10:00 - 20:00
ה 10:00 - 24:00
ו 10:00 - 16:00
ש 20:00 - 24:00



חנות יד שניה הכי שווה בעיר, בדוק!

12.11.09

אוף, שמוף, ברווז שקוף

רציתי להתחיל את הפוסט באימרה הבאה: "אני שונאת את Fred Flair!" אבל, אני לא מסוגלת להגיד את זה כי, כל פעם שאני נכנסת לאתר שלהם אני מופתעת לטובה. יש להם כל כך הרבה דברים וכל הדברים האלה כל כך יפים שזה פשוט כואב! כמה מצער זה שהם לא עושים משלוחים לארץ...זה פשוט גורם לי לחזור כל פעם על אותו משפט גאוני שידיד שלי היה אומר לי. כל פעם שהייתי אומרת "אוף" על משהו, הוא היה מסתכל עלי במבט מחנך כזה ואומר:"מיראל, אוף, שמוף, ברווז שקוף!" זה משפט גאוני ומעצבן באותה המידה. אבל, אני חייבת להודות שזה היה גורם לי להבין ש"אוף" לא יעזור לי ושאני באמת אצטרך לעשות משהו בעניין.

אז מה שהתחלתי לחשוב בעניין זה האם זה יהיה בסדר לבקש מהידיד הניו-יורקי שלי לעשות עבורי משלוח. אני די בטוחה שהוא יסכים, מצד שני אני קצת מפחדת מחברה שלו. טוב, נו אני לא באמת מפחדת מחברה שלו, אבל אני חושבת שהוא יפחד ממנה מאוד במידה והיא תגלה שהוא עושה משהו בשבילי. דילמות, דילמות, דילמות...הרי ברור שאני לא יכולה להמשיך לחיות בלי הקייס לנייד מהפוסט הקודם וגם בלי זה...

Photobucket
תראו כמה שזה יפה
Photobucket
אני חושבת שהחיים שלי היו הרבה יותר טובים אם הייתי נפרדת מ - 40$ (פלוס מינוס) ומתמסרת לקרדיגן המושלם הזה או לחילופין, בעצם למה לחילופין! גם לשמלה המתוקה הזאת.
Photobucket
וכמובן שאי אפשר לסיים משהו טוב בלי עוד משהו קטן ומתוק. גלידה כועסת! הכי הייתי הולכת לישון עם זה בעולם!
מממ...בהמשך למשפט האינפאנטילי האחרון שנכתב כאן -> תזכורת לעצמי: את בת 27 ממש בקרוב! אההה!
Photobucket
גלידה כועסת, מגניבה ורכה :)
לילה טוב

11.11.09

אז זהו פוסט ה - 100!

הרי הוא פוסט ה - 100!

אויש כמה שזה מוזר. האמת שחשבתי (לא הרבה...) מה צריך להיות בפוסט המאה של הבלוג. יש לא מעט בלוגים שעושים מזה חגיגה כאילו שמינימום מדובר במאה שנה לתל אביב. אני לא מרגישה צורך בכך, אני חושבת שהפוסט הזה לא חייב להיות מיוחד רק בגלל שהוא נורא עגול ורק בגלל שזה מספר יפה שמתחלק יפה ללא שארית בלא מעט מספרים אחרים, פחות יפים.

אז אתמול, אחרי השבתה של קרוב לחודשיים, רכשתי מחשב חדש! זה לקח המון זמן, כי הייתה מחשבה שאולי אפשר עוד להציל את הבייבי הקודם שלי וכשהבנתי שלא התחלתי בחיפושים אחרי הלבטופ האידיאלי בשבילי. אז הוא נמצא והוא חתיך מתמיד, מהיר ועצבני - ככה אני אוהבת אותם, מסתבר.

כל שנותר הוא לכסות את היפיוף הזה, שלא יתקרר חלילה וחס. יש לי קצת בעיה עם המעטפות לכיסוי לבטופים שיש בארץ. האמת, זה בכלל יפה שיש, כשקניתי את הנייד הקודם שלי, לפני כ - 3 שנים, לא היה ניתן לבחור את המידה הנכונה אפילו ולכן, כמו סתומה הסתובבתי עם כיסוי של 15 אינץ' על מחשב של 14 אינץ'. זה לא נורא? אז כן זה כן, בסדר?
עכשיו כשהחבוב החדש בגודל של 13.3 אינץ' וחייבים לקנות לו כיסוי חדש, גיליתי שיש שיפור במגוון המידות, היצרנים, הצבעים וההדפסים על הכיסויים שיש לנו. מצד שני, כשראיתי את זה...הבנתי שאנחנו רחוק, רחוק מאיפה שאני הייתי רוצה להיות.


Photobucket
Photobucket
אוי, אוי כמה שזה גאוני! וכן, כזה אני רוצה! כזה, כזה, כזה! מישהו רוצה לקנות לי את זה במתנה? בכל זאת, פוסט 100! בואו נחגוג את זה עם מתנות וכל זה, לא? הדבר הנפלא הזה עולה 36$ שזה לגמרי כמו המחירים בארץ (מה שאומר שמה שיש בארץ עולה בחו"ל הרבה פחות כי זה הרבה יותר פשוט). כדי לעשות לי יותר נעים ממה שכבר נעים לי עכשיו, החנות המופלאה fredflare לא עושים משלוחים לארץ. אמרתי כבר שאני רוחוק מאיפה שאני רוצה להיות? אמרתי.
בנימה אופטימית זו...המשך יום פורה :)
ת.ז. של הבייבי החדשלי:
LG E310-P8B
מפרט טכני:
מעבד: Intel® Pentium M Dual core Processor T4200 2MB 2.0GHz, 800MHz FSB
זיכרון פנימי: 2GB DDR2, 80MHz
מסך: 13.3´´ WXGA, 1200x800
דיסק קשיח: 320GB SATA
כרטיס גרפי: Nvidia GeForce 8200M G
תקשורת אלחוטית: WLAN 802.11b/g + Bluetooth
כונן צורב: DVD Super Multi Dual Layer
משקל: 2.04 ק"ג (כולל סוללה וכונן)
מערכת הפעלה: Microsoft Windows Vista Premium.
מימדים: 309 x 228.5 x 35.3~37.1mm
Photobucket

7.11.09

אני אוהבת פרסים..כאילו awards לא איראנים


אווווו כמה שזה כיף! כמה שזה כיף לקבל פרסים! אני אוהבת פרסים ♥

Vicen מהבלוג המוכר והאהוב LOOK10 העניק לאאוטפיט שלי את פרס הבלוג! יאי לי, אני מאושרת ☺


LOOK10
וזה האאוטפיט

Thank you Vicen and thank you LOOK10 readers

I LOOK10

שימו כמה זה סימבולי שזה יצא על הפוסט ה (כמעט) - 100 של
"Falafel Fashion"
וזה ממש לא היה מכוון

4.11.09

מתחת ל"קו הפיפי"

מאוד רציתי להמנע מזה, אבל לצערי הרב, אין ברירה. אני חייבת לציין שתי תופעות שאני פשוט כבר לא יכולה להתעלם מהן. מדובר ב"תופעות אופנתיות" שהן ממש, אבל ממש לא אופנתיות.

תראו, טייץ זה הכי סבבה שיש. עם טוניקה או עם סריג מאסיבי ועקב זה נראה שיק בטירוף והכי נח שיש. את מרגישה כל כך נח כאילו שאת עם הטרנינג בבית ואז את עוברת ליד מראה וקולטת שאת נראת נהדר ושיקי ביותר. אין יותר טוב מזה. הבעיות מתחילות כששוכחים לכסות את "קו הפיפי". אני אסביר את עצמי ובאמת שזה יהיה די פשוט. אז ככה, אם עברת את גיל 6 (בהצלחה, בטח בהצלחה) החולצה שאת לובשת כשאת לובשת טייץ, צריכה לכסות לך את הטוסיק שזה גם כולל את "קו הפיפי". וכשאני אומרת חייבת אני ממש מתכוונת לזה. את לא רוצה? סבבה, זה אומר שמאחורה את נראת כך:

Photobucket

כן, כן כך את נראת גם אם את כוסית על. באמת ששום דבר לא יעזור לך. עכשיו נניח ואת הולכת למכון כושר, שזה בהחלט דבר מבורך, זה עדיין לא פותר אותך. כי אז, יש מצב שתיראי רע עד רע מאוד. מישהו אמר Camel Toe?

המקום היחיד שבו אפשר להסתובב עם טייץ וחולצה שלא מכסה את "קו הפיפי" זה בבית. האמת, שגם אז הייתי חושבת על זה פעמיים.

בקיצור, נמאס לי לראות איברים של נשים שהם לא האיברים שלי, בסדר? וכן, זה עם בגדים אבל טייץ שמחבק כל קימור שיש - זה סוג של ערום. בוא נודא בזה, זה פשוט וולגארי!

איכס...

☺☻☺

התופעה השניה היא תופעת החצאית-צמודה-גובה ברך פלוס מגפיים עד הברך. אני באמת צריכה להרחיב? מה שהכי הזוי זה, שאלה שמתלבשות ככה חושבות שזה סקסי. החתול השמן (13 ק"ג) של אחותי יותר סקסי מזה, בסדר?
זה די פשוט וצריך להפנים את זה - שילוב כזה דורש אורך וגיזרה מאוד ספיציפיים של החצאית + מגף מאוד ספציפי + אורך רגל מאוד ספציפי. אם את לא שם (ואם את לא שם, את בטוח יודעת שאת לא שם), תודי בזה בפני עצמך ותימצאי משהו הולם ללבוש.

תודה

3.11.09

חוויה אנתרופולוגית

אני אפתח בוידוי - אין לי רישיון. האמת, אני לא ממש רוצה שיהיה לי. הבטחתי לכל העולם בערך, שבאוגוסט אני מתחילה, מה שבטוח שאוגוסט 2009 לא יהיה עוד...אז אולי באוגוסט הבא.

בכל מקרה, בגלל העניין הזה, אני מבלה קצת בתחבורה ציבורית. אני מאוד שמחה על כך שאף נסיעה לא אורכת יותר מ 25 דק' אלא אם כן נתקעתי בפקק מטורף. בכל מקרה, זה לא נורא כי לרב אני ישנה או מתבוננת בהתנהגויות של אנשים. מה לעשות אנשים שבאים מתחום הסוציולוגיה - אנטרופולוגיה עושים את זה. אז היום, כשנסעתי לפגוש את בן זוגי, הייתי עדה לשיחה ממש מדהימה.

מצידו האחד של האוטובוס עומד לו ערס. אמיתי לגמרי, עם טרנינג ונעלי "פקקים" של דיאדורה, ג'ל בשיער ופוזה של מינימום יו"ר איגוד הבסטאים של ישראל. מממ...נגיד משהו כזה:

Photobucket

טוב, אתם לא מבינים כמה קשה היה למצא תמונה של ערס. תחת מילת החיפוש "ערס" יש רק תמונות של יהודה לוי. סיוט.

בכל מקרה, מצידו השני של האוטובוס (הכוונה לרוחב, לא לאורך) עומד לו מה שמכונה בפי העם "פריק", עם ספטום, חולצה של להקת מטאל, מכנס לא ברור בכלל, שיער ארוך ובאסה כללית. התיאור הכי מוצלח זה נגיד...זה:

Photobucket

כפרה על אוזי ☺

הם עלו בתחנה ליד העבודה הקודמת שלי ומהשיחה שלהם היה ברור שהם עובדים בתמיכה טכנית של אותו מקום עבודה שאני ניהלתי בו. מה - CPU ועד המגניבות של מודם "תומסון" של HOT ואופציית הסטנדביי שלו ועד לזה שלקוח שיש לו שגיאה 769 בחיבור כבלים עם המודם הזה, אז כאילו דהההה...המודם כנראה בסטנדביי. עכשיו אני באמת מצטערת על כל התיאורים האלה, לא יודעת מי הבין ומי לא, ונכון ששגיאה 769 בחיבור כבלים עם המודם הספציפי הזה יכולה להיות תקלה של עוד מיליון דברים חוץ ממה שהם אמרו...אני הרגשתי שמוקד תמיכה טכנית זה מקום נהדר! באמת! הקירוב לבבות הזה, האנשים הכה שונים נפגשים פתאום ויש להם נושא משותף שהם כל כך נלהבים ממנו בהתחלה. אח"כ הנושא המשותף הופך להיות הסלידה המשותפת מהלקוחות שמתקשרים והופס, הם כבר חברים.

כל האידיליה הזו הסתיימה לפתע כמשפט אחד של הערס קטע את הריחוף שלי בעולם כה אוטופי.

ערס: "תראה, אני לא בן אדם של אינסטינקטים. אני כמו חיה, אני פועל לפי הרגש, אם אני מרגיש שזה נכון, אני עושה."

פריק: "אהה...סבבה."

אתה לא בן אדם של אינסטינקטים, אתה כמו חיה? פועל לפי הרגש? בן אדם! יש גוגל ו-ויקיפדיה בעבודה. תפתח, תקרא בזמן שאתה יושב באיידל (כשאין שיחות כאילו...), תלמד משהו.

כמה מזעזע...

פעם אמרו שהמצב מדרדר מדור לדור, זה נראה שכבר לא צריך לחכות דור.