30.1.10

Our Show Room & a Crazy Photoshoot

היום נערכה המכירה, מי שהפסיד אל דאגה, יהיו עוד. דאגנו לפריטים מיוחדים, למגוון מידות ודגש על מידות נורמאליות. לא גדולות ולא מלאות ולא...תסלחו לי, זיבי. מידות נורמאליות, של נשים שלא מתחילות את היום עם ארוחת בוקר שמורכבת משתי כוסות מים. למה? כי אנחנו כאלה, אחותי ואני, נשים אמיתיות. עם חמוקיים וירכיים, עם תאבון למשהו בריא ורצון לטעום, לחוש ולהרגיש. עם אהבה חזקה לחיים, למוזיקה, לבגדים ומה לעשות, גם לעוגיות.
היום החלטנו לעשות פוטושוט, תראו מה יצא...אוכלות את החיים בביסים גדולים!


Photobucket
Photobucket
Photobucket
Photobucket
Photobucket
Photobucket
אני לובשת: שמלת כלבי ים, וינטאג' ישראלי שנות ה - 70 מהאוסף של אחותי, אלין.
אחותי לובשת: סריג וינטאג' שנות ה - 80, ג'קט שחור עם תחרה זהובה מלמעלה, חצאית סריג - וינטאג' ישראלי שנות ה - 70. כל הפריטים מהאוסף של אלין, אחותי.
שיהיה שבוע טוב וניפגש בארוע הבא!

27.1.10

התחדשויות וחדשות!

בחודש האחרון יצא ככה שקיבלתי קצת מתנות, בין אם זה ליומולדת שהיה וממש לפני כמה ימים מחברה לעבודה שחזרה מחופשה בפריז. אז אם פריז, אז בטח שקופצים ל SEPHORA, לא ככה?

לקט הקצף לאמבט מכיר ריחות מדהימים בינהם, שוקולד, מייפל, קוקוס...ממממ...הצללית בצבע סגול-חציל מדהימה, היא יכולה לשמש גם כאיילינר במידה ומרטיבים את קצה המברשת. שתי ההתחדשויות האחרות הן מ MAC, סומק בגוון פיצ'י ומסקנה שעושה ניסים ונפלאות לריסים.




Photobucket
סומק Melba matte, צללית Colorful mono matte No.7, מסקרה Zomm fast black lash
והנה עוד כמה גודיס שתראו במכירה ביום שבת הקרוב!
Photobucket
סריג ירקרק מושי פלושי וחצאית מיני מדהימה עם פרו-פרו מאחורה. ניתן לראות שהחצאית "קצת" מתפוצצת עלי, מה שאומר שיש מגוון מידות! הידד!
Photobucket
ווסט אייטיז בשני גוונים וחצאית מיני אפורה עם סגירת כפתורים קדמית
Photobucket
שמלה של "אדידס", וינטג' אייטיז...כל כך מגניבה, אולי אני אשמור אותה לעצמי? מממ...דילמות.

25.1.10

Happy B-Day FalafelFashion

ראיתם כבר את הפוני החדש שלי? התלבהתי ממנו כל כך שפירסמתי תמונה בכל מקום אפשרי, והנה הגיעה הזמן שתמונה תפורסם גם פה. מי הספר אתם שואלים? אחותי ולא, היא לא ספרית. מצד שני, היא היחידה שמסוגלת לגזור לי את השיער כך שהוא יהיה יפה וממ...גם ישאר לי שיער על הראש נגיד. זאת בניגוד לביקור האחרון שלי אצל ספרית מאאאגניבה שהשאירה לי 4 שערות על הראש בסגנון קוקר ספנייל עצוב ומסכן.
Photobucket
נעבור הלאה...
השבוע הבלוג חוגג שנה! זו אכן הייתה שנה מרגשת ועם זאת, אני מרגישה שזה קצת מיותר לחפור על כמה שחיי השתנו. במקום, החלטתי לאגד כוחות עם הכישרון הזה שנקרא אחותי, אלין ולפצוח במכירה ביתית לוהטת של בגדי ויטאג' משנות ה - 70' וה - 80' שאותם אוספת במיומנות רבה אחותי וגם, את כל הטוב הזה שאני אוהבת - מה שנקרא אקלקטי, Street Wear או שתקראו לזה איך שתקראו לזה.
Photobucket
יהיו המון פריטים משמלות, חצאיות, ג'קטים, פרטי עור, תיקים, אקססוריז ועוד. חבל לפרט...תראו כמה מהדברים כאן בתמונות וכמובן כשתגיעו. קבלו את שלושת הבנות לבית משפחת דושנסקי!

Photobucket
אמא דושנסקי ההורסת
Photobucket
האחות, אלין.
Photobucket
and yours truly
מכירה באווירה ביתית ביפו

וינטאג' ישראלי משנות ה – 70' וה – 80',
Street Wear, טי שרטס, חצאיות, שמלות
תיקים ואקססוריז נלווים.

שתי אחיות, חתול מופרע והרבה אוויר בשמחה,
אופס...אווירה שמחה!

הכל קורה ביום שבת 30.01.10
10:00 – 17:00
רבי יוחנן 1, יפו
Photobucket
עוד פרטים על המכירה כאן

23.1.10

אורחת שנובחת

אולי הגיע הזמן שאני אהיה בלוגרית אופנה אמיתית סוף סוף ואפתח בצמד המילים הבא: "כמה קר?!?!" למזלי, הסופ"ש היה מאוד נעים, אבל כנראה שכבר ממחר אנחנו חוזרים ללבוש מעילים. שזה נחמד, אבל די מיצה את עצמו מבחינתי.
תמיד אני חושבת על הכלבלבים החמודים ועל כמה שבטח קר להם. מצד שני, כשהם באים להתכרבל לידי, הם אלה שדווקא מחממים אותי...מממ...פרווה זה חומר מבודד, את זה אנחנו למדנו בפיזיקה בכיתה ז'. בכל מקרה, אורן פנה אלי ושאל אותי אם יש לי כלב, כי בגדים ממש חמודים לכלבים זל חברת RIBOS. מהר מאוד עניתי, שאמנם אני לא אמא אבל אני דודה גאה. נהוג להלביש דווקא את הקטנטנים, אבל נזכרתי כמה שטינה שלנו לא אוהבת ללכת בגשם, פשוט מסרבת. אז החלטתי להזמין לה מעילון, נתתי את מידותיה הלא כל כך קטנות וקיוויתי לטוב.
המעילון הגיע, הוא טיפה'לה קטן לה. נגיד הקפושון המגניב לא ממש מגיע לראש שלה וגם לא כל כך נח להלביש אותה. מצד שני, היא מסכימה ללכת עם זה בגשם למרות שהיא עדיין מדלגת מעל שלוליות. בחיי, הכלבה מדלגת מעל שלוליות, אין דברים כאלה.
Photobucket
טינה הפצצה עושה פוזות למצלמה בר רפאלי סטייל
Photobucket
מה אני לובשת? ג'קט קטיפה מ KOOKAI, טייץ וחולצה AA, נעליים STEVE MADDEN, משקפיים BURBERRY

Photobucket

Photobucket

נראה לי שהגיע הזמן, שחברות שמייצרות בגדי כלבים (יעל, גם את!) צריכות לקחת בחשבון את הכלבלבים היותר גדולים, גם הם רוצים להיות חתיכים ומוגנים מפני הגשם. זה כאילו שאנחנו נכנסים פה לשיחה של דימוי גוף ואופנה במידות מלאות, אבל אנחנו לא. מצד שני, זה סוג של נקודה למחשבה...גם הכלבלבים מגיעים במידות שונות.
תודה לאורן ולחברת RIBOS

21.1.10

זנבות של סרדינים

זנבות של סרדינים או במילים אחרות Les Queues de Sardines היא חברה צרפתית מגניבה ביותר שמייצרת גרביונים וטייצים מיוחדים או אולי אפילו קצת גרוטסקיים, תלוי את מי תשאלו. בפעם הראשונה, שנתקלתי בדברים שלהם, לא ידעתי אם להזדעזע או להתלהב. האמת היא, שאני עדיין לא יודעת אם להזדעזע או להתלהב.
יש להם גם ליין ייחודי, של פריטים חד פעמיים כמו הגרביונים האלה, שיוצרים אשליה של חיה פצועה, שרואים לה את קצה העצם.



יש כמובן גם דברים קצת יותר חמודים, כמו הבייביז האלה:


ואז הם שוב חוזרים לקו הגרוטסקי יותר, שנותן אשליה של פצע או איזה יצור דוחה שזוחל לך על הרגליים מממ...נמלים למשל.




הראתי את זה לאמא שלי, זה הלך ככה:

מיראל: אמאאאאאאאאא, בואי תראי, תגידי לי מה את חושבת על זה.

אמא: (מבט מבוהל) את רוצה כזה?

מיראל: לא, אני שאלתי מה את חושבת על זה.

אמא: את הולכת לקנות כזה?

מיראל: לא, אני שאלתי מה את חושבת על זה.

אמא: את היית הולכת עם כזה?!?!

מיראל: לא, אני שאלתי מה את חושבת על זה.

אמא: אני לא אוהבת את זה. ורידים ברגליים? נו מה צריך גרביון שיעשה כאילו יש לך? תלדי ילד שניים ואז יהיה לך אמיתי, חינם אין כסף. כמה זה עולה?

מיראל: בין 40 - 60 יורו.

אמא: אין לך עבודות להגיש? משהו מחקר על תנועות נוער בישראל?

מיראל: תודה אמא, אני אוהבת אותך. ביי.

אז אין אותם בארץ, אבל אפשר להזמין וזה יוצא מאוד יקר. מצד שני, אפשר להתיחס לזה כמו לנעלי הארמדילו של מקווין - יצירת אומנות. אני יודעת שמהארמדילו הייתי עושה אגרטל כמו כלום. מה אפשר לעשות עם גרביונים שהם פריט אומנות, אין לי שמץ.

אם ממש מתעקשים, אז אפשר להזמין אפשר מ:

www.upfacory.com/lesqueuesdesardines.com

http://www.suicidalshop.fr/

http://www.greenky.fr/

בתאבון לכולם, אני הולכת לנשנש זנבות של סרדינים ☺

17.1.10

עצות לחיים (אם את יועצת יופי)

האמת שיש סיכוי גדול שאני לא ארדם הלילה אם אני לא אחלוק את זה אתכם. חוויות קניה של מוצרי טיפוח וקוסמטיקה זה לא משהו מובן מאליו. אחרי ששמתי לב שהשיער שלי הופך להיות עייף משהו, החלטתי לקפוץ לל'אוקסיטן ולפנק אותו בשמפו חמשת השמנים לשיער דק, המקנה נפח וברק. לפני כן, ביררתי באתר של החברה מה המוצרים שעומדים לרשותי ומה מחירם והחלטתי שזה מה שאני צריכה. מיותר לציין, שעוד לפני שנכנסתי לחנות דמיינתי לעצמי איך אני מבקשת רק שמפו, באריזה הקטנה יותר - אפילו שמשתלם יותר מבחינת המחיר לרכוש את האריזה הגדולה, אני רק רוצה להתנסות - ואז המוכרת איכשהו מנסה בכוח לשכנע אותי שאני חייבת גם מרכך. אני מודה שרק המחשבה על זה עשתה לי כאב ראש ועצבים.

הפתעה גבירותי ורבותי! חוויית הקניה בל'אוקסיטן ישראל זהה לחוויית הקניה ברשת בחו"ל. ניגשתי למוכרת ואחרי שאמרנו שלום, אמרתי במדויק מה באתי לרכוש, היא מצידה ניגשה למדף והביאה לי בדיוק את מה שביקשתי. במעמד החיוב, היא שילשלה לתוך השקית 2 דוגמיות של המרכך, 2 דוגמיות של שמפו אחר שעלול להתאים לי במידה וזה שלקחתי לא יהיה לשביעות רצוני וגם, 2 דוגמיות של מסכה מזינה לשיער. חיוך ממש רחב מרוח על פני עד לרגע זה.
זה השמפו החדש והמפנק שלי. יש לו ריח שאני מסוגלת להסניף במשך שעות.


זה הזכיר לי, שלא מזמן באחד מסיבובי הקניות עם אמא, נכנסנו לסניף של רשת "אפריל". אמא ידעה בדיוק מה היא צריכה ואני הסתובבתי לי ובהיתי במדפים. ניגשה אלי יועצת יופי (זה המינוח, לא?) והחליטה שיש לה מוצר נפלא להציע לי, כזה "שיעביר לך את כל שנות גיל ההתבגרות בלי פצעונים". אמא שלי ממש שמחה, כי אם לי הורידו עשר שנים מהגיל, אז היא בכלל פרגית צעירה. בכל מקרה, יועצת היופי הציעה לי מי פנים וקרם פנים שאת חברתם אני ממש לא זוכרת. מה שאני כן זוכרת, זה שמי הפנים עלו מעל 250 ש"ח וקרם הפנים קרוב ל - 500 ש"ח. בתום לב, אמרתי שאני אשמח להתנסות ואם זה אכן יהיה גאוני כמו שהיא מבטיחה, אז אחזור לרכוש. התגובה הייתה לא פחות ולא יותר מלצחוק לי בפנים בקול רם וצחוק מתגלגל ואז להוסיף - "מה את חושבת, מחלקים פה דוגמיות כאילו זה שוק? אני אמרתי שזה טוב, אז תסמכי עלי שזה טוב".

אז הנה כמה טיפים לכל אותן יועצות היופי שחושבות שהן יודעות הכי טוב:
אם את מציעה לי מוצר טיפוח לפנים, שלא ניסיתי מימי, שעולה פי כמה וכמה יותר ממה שאני משתמשת בו כיום, קחי את הדברים הבאים בחשבון:

1. זה הולך להמרח בדרך זו או אחרת על הפנים שלי. הפנים שלי, הן כרטיס הביקור הראשון שלי (שני, זה כפות הידיים) לעולם. אם זה לא יתאים לעור הפנים שלי או גרוע מזאת, יגרום נזק - אני אכעס.


2. אם תכבדי אותי כלקוחה ותספקי לי דוגמית שתשמש אותי ליומיים - שלושה של התנסות יקרו הדברים הבאים:

  • נניח שלא אהבתי - לא קרה דבר ולא נגרם שום נזק. לא נזק כלכלי היסטרי לחברה וגם לא נזק לעור הפנים שלי (אחרי שימוש או שניים).
  • נניח שאהבתי - אני אחזור לסניף שבו את עובדת, אני אחפש אותך, אני ארכוש רק ממך ולא אחשוש להוסיף מוצר נלווה מבלי להתנסות בו כיוון, שאת המלצת לי על משהו שאכן היה גאוני או קרוב לשלמות כפי שהבטחת. יתרה מזאת, אני אשלח את כל חברותיי אלייך, שכן את הצלחת להתאים לעור שלי בדיוק את מה שהוא היה זקוק לו.

אז יועצות יופי יקרות, אנשי שיווק יקרים, קחו את הדברים האלה בחשבון. לפעמים שווה להשקיע. ממש שווה.

אגב, למי שאין ל'אוקסיטן קרוב לבית - האתר שלהם מאפשר לבצע הזמנות ולקונים מעל 500 ש"ח, המשלוח חינם. המחירים באתר זהים למחירים בחנויות ויש אפילו צ'ופרים כאלה ואחרים לרוכשים באתר מעל סכום מסויים. אני אישית אמשיך לבקר בחנויות שלהם ולהנות מהשירות ומהמוצרים השווים שלהם.

עכשיו אני יכולה ללכת לישון בשקט. שלום.

16.1.10

התחדשויות ממש חדשות

האמת שהיו לא מעט התחדשויות בתקופה האחרונה, החלטתי לקבץ כמה מהן.

זה הצמיד המהמם של DOBERMAN שקיבלתי מתנה מקירה ביריד המעצבים ובצד, אפשר לראות את שלושת זוגות עגילי הוינטג' שלשמחתי הרבה רכשתי מאירית שהיא חלק אחד מ"שתיים שאוספות". פגשתי את אירית ב"קפה נח" והיה לי מאוד נחמד להכיר אותה. אני בטוחה שלמכירות הבאות אני אגיע. מיריד המעצבים רכשתי גם חולצה עם כיווצים, אבל זה כבר לפעם אחרת.



Photobucket
זוכרים שבפוסט ה - 100 שלי התבכיינתי כמו ילדה קטנה, על כמה שאין בארץ קייסים יפים למחשבים ניידים ומה שכבר יש, נורא יקר. המשכתי והתבכיינתי כמה אני רוצה את הקייס של MY DOCUMENT שראיתי באתר של FRED FLARE. אז ככה, אצל פרד זה עלה 36$ וחיפוש די קצר באי ביי העלה בחכתי את הבייבי הבא...
Photobucket
התענוג עלה 12$ כולל משלוח ואפילו, שאני לא חסידה גדולה של קניות ברשת, הפעם בהחלט מדובר בקניה משתלמת במיוחד.
טוב, יש לי את ה"אח הגדול" ברקע ואני חייבת לציין שבא לי להוריד לאיילה את הראש. כאילו סער מטריף לי את השכל פחות ממנה...סורי, אבל הבחורה פוסטמה שאין דברים כאלה.
קיצר, הלאה...
עוד משהו מהמם שרציתי המון המון זמן והנה רכשתי לי אותו ב - 2 ש"ח בחנות של אסתר בגבעתיים...Earmuffs!!!
Photobucket
והנה משהו חדש ומרגש מבית היוצר של "פלאפל פאשן" - תיק נשיאה שיחוקי במיוחד, שלרב באמת מכיל תוכן שיווקי.
Photobucket
שיהיה שבוע טוב ומלא התחדשויות מרגשות!

13.1.10

Falafel @ Foralin

אתמול בערב בן זוגי הביישן ואני סיימנו את היום במסעדת "פורלין". מי שלא יודע, החודש (ינואר, כן ינואר) יש להם חודש בשרים...למרות שאני אלרגית לבשר אדום (כן, כן מה ששמעתם) החלטתי להענות להזמנה של ספי וללכת ביחד עם הבוי פרנד לנשנש בשר.
באופן מפתיע, לא התגרדתי כמו משוגעת וגם לא היה לי קוצר נשימה. כנראה שזה קשור לבחירות שלי: מנה ראשונה - פטה כבד עוף ולמנה עיקרית - אוסובוקו טלה. הבוי פרנד אכל למנה ראשונה - רצועות שטייטל על עלי תרד ושרי ולמנה עיקרית - סטייק סינטה כמובן.
התפנקנו גם בקינוחים...נו מה...אני פשוט אתן לתמונות לדבר...

Photobucket

Photobucket

ובסוף...קינוחה!
Photobucket

והנה אני, מריחה את היין ...

Photobucket

תראו את העגילים המדהימים האלה, שלמות!
המון תודה לצוות המסעדה, לעופר החמוד ששמר לנו שולחן מעולה אפילו שאיחרנו בשעה...אופסי ותודה ליעל המלצרית שהייתה סבלנית במיוחד וכמובן, תודה לספי.
מוזמנים לקפוץ בחודש תאוות הבשרים של "פורלין"...ממממ.....סינטה...ממממ...מ..טוב די, פרישמן 10, ת"א לכו על זה.
נממממםםם....די מיראל!
לילה טוב!

12.1.10

בובה, תעשי לעצמך פוטושופ!

בנות ואולי גם בנים, בכיף אני אומרת - יש בשורה משמחת! מכירות את זה שאתן מתאפרות, משקיעות בזה המון זמן ואהבה ובסופו של דבר המייק אפ נראה כמו שכבה עבה של שפכטל לא איכותי במיוחד, הצללית מתחילה להמרח ולנזול אחרי שעה וחצי, הסומק לא נמרח טוב ובקיצור, אתן מבינות שעדיף בלי איפור בכלל וזאת למרות החצ'קון הזה שהחליט להתנחל באמצע המצח, כאילו שיוניקורנס זה ה-דבר עכשיו.

כזה, אבל לא.

מסתבר שיש בשוק האיפור כמה וכמה מוצרים שיכולים לפתור לנו לא מעט בעיות. אני לא יודעת למה, אבל בארץ יש נטיה לא להתנסות במוצרים חדשים אלא אם כן, חברה/אמא/אחות ניסתה את זה או שהייתה לזה פרסומת ממש מגניבה. מה שקורה בסופו של דבר זה, שכולן משתמשות באותם המוצרים. מה שאני באה להגיד בעצם, שגם באיפור כמו בחיים בכלל (עמוק, כל כך עמוק מיראל) הבסיס הוא הבסיס להכל. אז ריכזתי עבורכן (הפניה בגוף נקבה אבל מיודעת לנשים וגברים כאחד) כמה וכמה טיפים ומוצרים חדשים/ישנים שפשוט עושים את ההבדל:


1. אין ברירה, צריך לשטוף את הפנים. עדיף, רצוי, והאמת שהכי טוב לשטוף עם מים וסבון. אני ניסיתי וכמה וכמה סבוני פנים, מהיקרים ועד הזולים ואחד האהובים עלי הוא סבון לפנים ולגוף של עץ התה. לא מדובר בסבון נוזלי, הוא מגיע באריזה די עצובה (קרטון לבן עם כיתוב ירוק) ועולה 30 ש"ח ברשתות הפארם. מידי פעם יש מבצעים של 50% עליו כך שאפשר להצטייד בכמה ולחסוך. לצערי, את האריזה זרקתי מזמן ולא מצאתי תמונה אז אני מקווה שהתיאורים עזרו.


2. את לא צריכה מי פנים וחלב פנים. אני אישית משתמשת במי פנים של קליניק, שאיתם אני מנקה את הפנים, אחרי ששטפתי אותם עם מים וסבון, בערב. אין שום צורך לבזבז כסף על מי פנים וחלב פנים גם יחד.


3. לא הולכים לישון עם איפור (אחרי גיל 24). אם את בת 19, תעשי מה שבא לך, רב הסיכויים שכשאת חוזרת מבילוי את לא זוכרת בכלל שיש עלייך איפור או איפה האמבטיה. בכל מקרה, יש גיל שבו מתחילים לראות את הנזקים שיצרת לעצמך ביודעין או לא. אני לא הולכת לישון עם איפור גם אם זה אומר שאני אצטרך לגרד אותו ממני עם נייר טואלט וקצת מים.


4. קרם לחות. צריך.


כל אלו הם שלבים מקדימים לפני האיפור. מריחת המייק אפ צריכה להעשות כמה דקות אחרי שמרחת קרם לחות, כך שהקרם נספג בעור. בצורה כזו, המריחה תהיה חלקה יותר. והרי החדשות, בסיס למייק אפ! מדובר במוצר קצת דביק ושקוף עם מרקם סיליקוני, שניתן למרוח אותו על הפנים בצורה אחידה, לאחר מריחת קרם הלחות ולפני מריחת המייק אפ. תפקידו של הפלא הזה, הוא למלא קמטוטים קטנים ובאופן כללי להחליק את העור ולהפוך אותו למאט, שזה אומר לא מבריק - שמבריק זה הסיוט של כולנו. בנוסף, זה מקבע את המייק אפ במקום! אתם לא מבינים, או מבינות, או שניהם יחד אבל מדובר פה שקסם, פשוט ככה. מספיק למרוח טיפה על גב כף היד ולראות איך העור שם הופך במיידי להיות חלק כמו תחת של תינוק אז תחשבו כמה מהמם זה על הפנים. כמובן, שברגע ששמעתי על הפלא הזה הייתי חייבת לנסות ולהלן התוצאות:
ניסיתי שני מוצרים במשך חודש ימים:
Tender Matt של מאדינה מילאנו, מגיע בבקבוק עם פיה לחיצה, עולה 189 ש"ח.
אוורירי מאוד ובכלל לא מרגישים אותו על הפנים. נוכחתי לגלות, שאפשר למרוח אותו על הפנים מבלי למרוח מייק אפ. פשוט לפזר קצת סומק על הלחיים ולדרך! איזו הפתעה נעימה. אני אישית מאוד אהבתי את המוצר, הוא נח לשימוש, עושה את העבודה, לא יקר במיוחד ואפשר להשתמש בו ביומיום ללא מריחת מייק אפ.


מוצר דומה יש גם לקלרינס Instant Smooth Perfecting Touch, מגיע בצנצנת עם מקלון מריחה, עולה 197 ש"ח.


הפעולה היא אותה הפעולה, מה שהכי הציק לי זה עניין המריחה - אין לי זמן למקלונים לא בבוקר ולא בערב לפני שאני יוצאת. זה נגמר בזה שמורחים עם האצבע, רק שזה לא ממש נעים לתקוע אותה בצנצנת. עוד דבר, הבסיס של קלרינס מרגיש קצת "כבד". כיוון שלי יש עור מעורב (שזה אומר שיש לי עור שמן אבל אם נגיד שזה מעורב, אז חברות הקוסמטיקה יעשו עלי עוד כמה ג'ובות), החלטתי לבקש מאמא שלי לנסות אותו. לאמא יש עור יבש יותר, כי הוא בוגר יותר. באופן מפתיע גם היא אהבה את הראשון (של מדינה מילאנו) יותר בגלל האווריריות שלו.


לסיכום, מדינה מילאנו נהדר ליומיום וגם לערב, יכול לשמש כבסיס למייק אפ וגם כמייק אפ שקוף ונהדר בפני עצמו. הבסיס של קלרינס מיועד יותר לאיפור ערב, איפור כבד יותר. אני משתמשת בבסיס של מדינה מילאנו, מידי יום, לא מוותרת עליו והאמת, לרב בלי מייק אפ מלמעלה, רק קצת פודרה שקופה וסומק.

עוד מוצר שלא כל כך מוכר במחוזותינו הוא הפריימר. מה זה פריימר? זה בעצם בסיס, סוג של קונסילר שמכין את המקום לאיפור. יש כל מיני פריימרים, לפנים, לעיניים, לשפתיים. אני משתמשת בפריימר לעיניים של Ja-De שנקרא Eye Base. מה שמדהים, זה שמורחים מעט ממנו על העפעפיים ומעל מורחים את הצללית - תקשיבו, היא לא זזה משם. משבע בבוקר ועד תשע בערב, הצללית עומדת דום, בלי גבשושיות מוזרות על הקיפול של העפעף. פשוט קסם ♪♫•*¨*•...•*¨*♪♫..

השמועה אומרת של - Smashbox יש מוצרים נהדרים ובמחירים שפויים. האמת, שאני לא ממליצה על כלום, כי עדיין לא ניסיתי, מה שבטוח שברגע שאנסה, יהיו עדכונים ☺



בקיצור, תעשו לעצמכן טובה ותעשו לעצמכן פוטושופ, בלי פוטושפ ☺

צילום: נתן אגר


תודה לדנה שסיפקה את יצר הסקרנות שלי ♥

10.1.10

בחילה ללא הפסקה

תל אביב אהובתי. כמה שירים נכתבו לעיר הזאת, כמה מילים נאמרו או נכתבו עליה, עבורה, בחיבה או בשנאה. בעיני זה ממש לא מוזר שזו העיר שאליה אני הכי מתחברת במדינה הזאת. אכן מדובר במדינה ממש קטנה במיוחד עבור אותם אלה שמתחשבים במשהו שולי שנקרא "הקו הירוק". היחידה שאולי יכולה להשתוות היא ירושלים. פעם, הרגשתי ממש לא נח בירושלים וזה די השתנה אחרי ביקור ארוך ומושלג (!) מלפני כמה שנים עם חבר מחו"ל. הוא כל כך אוהב את ירושלים ואיכשהו משהו מאהבתו אליה חילחל גם אלי. הדברים השתנו עוד יותר כשביום הולדתי ה 26 חבר שלי לקח אותי לטיול "תיירים" בירושלים העתיקה, שזה אומר שלא הולכים לכותל אלא לכל המקומות האלה שאם יש בהם יהודים, זה רק בגלל שהם מג"בניקים. מצד אחד זה השתלם, כי היה כיף אדיר ומצד שני, זה השתלם פחות, כי גם על השווארמה שילמנו כמו תיירים - 35 ש"ח למנה של ספק שווארת הודו, ספק חתול על האש ומשפט אחד שנחרט לנצח במוחינו I'M THE MENU.

ועם כל הכבוד לירושלים, תל אביב שלי, עלייך אני רוצה לדבר. אולי זאת אני ולא את. ואולי בכל זאת, זאת את. מה קרה לך? איך הפכת להיות כה מעצבנת וגרמת לי לרצות להתרחק כמה שיותר? ממתי אני אומרת "בוא נצא קצת מהעיר"? ממתי?





תל אביב, מדינת המלצרים. אני מניחה שאפשר לחלק את העיר הזו לשניים - אלה שממלצרים ואלה שיושבים בבתי קפה. אני בטוחה שמדובר בחלוקה מאוד גסה, מאוד כוללנית ואולי בכלל לא נכונה, אבל תרשו לי בכל זאת. אני בהחלט נמנת עם ה"יושבים בבתי קפה". אני עושה את זה כמעט כל יום, כמעט תמיד במקום אחר, כי אני לא מאמינה ב"מקום הקבוע" זה פשוט משעמם. יש מקומות שאני חוזרת אליהם, אבל ברגע שמכירים אותי שם מבחינתי זה כבר לא כיף. מוזר, אני יודעת. בכל אופן, בעיר שבה חלק ניכר מתושביה (הרשומים או לא) מתפרנסים מהגשת קפה ופינוי כלים מלוכלכים, יש לי שאלה: למה זה כל קשה לזכור להביא כוס מים? למה, על הזמנה של אספרסו כפול, הפוך גדול, חלש בלי קצף עם חלב דל וכוס מים (לפעמים 2 כוסות מים), נורא קשה לזכור את המים? כי זה לא מים מינרלים? כי מהכוס מים הזאת לא יצא לכם טיפ? אני מבטיחה שמי שזוכר להביא לי את המים, וזה נדיר, אני משאירה לו טיפ הרבה יותר מפנק, רק כי הוא זכר לי להביא לי כוס מים! מה ביקשתי? שתכתבו במקומי את העבודה המעצבנת שאני צריכה להגיש בשיטות מחקר איכותניות? שאתם תשבו ותתצפתו על ילדים בני 14 בזמן פעולה בצופים ותכתבו יומן שדה שיהפוך להיות עבודת מחקר? זה מה שביקשתי? ביקשתי שתכתבו נוהל עבודה שכולל באיזור החמישה עשר סעיפים וכמות זהה של תתי סעיפים כחלק מפרוייקט סוקס לשנת 2010? לא. ביקשתי כוס מים. נורא קשה, אני יודעת.




"פתחתי בוטיק מעצבים", גם את? איזה יופי חמודה, סיימת 4 שנים של פתיחת אחוריים בבית הספר הגבוה לאופנה "שנקר". מזל טוב, בובה. אני יודעת שהיה קשה ואני גם יודעת שארבע שנים החזקת בלוקר, שגם עליו שילמת כמה מאות שקלים לשכירות של שנה, שק שינה. ואני יודעת שהיו יותר מכמה לילות שהשתמשת בשק השינה הזה בסטודיו המחורבן שנמצא אי שם במעבר מהבנין החדש לישן. כן, אני יודעת שהשכירות של הלוקר זה ממש פינטס לעומת הכסף ששילמת על חומרים מידי חודש. אני יודעת שגם לא כל המרצים אהבו אותך ושאחרי כמה וכמה פרזנטציות פשוט בכית במשך שבוע, כי אמרו לך שאת חסרת כישרון, שאולי כדאי לשקול מחדש את קבלתך לבית הספר הגבוה לאופנה. בכית כמו ילדה בת 3 שלקחו לה את הסוכריה. אני יודעת. האמת, אולי התמזל מזלך, ואמאבא שילמו לך במשך 4 שנים תמימות שכר לימוד, הוצאות נילוות ללימודים, שכר דירה, חשבונות, הוצאות נילוות וגם קצת דמי כיס, שיהיה לילדה. יכול להיות שאת היית מאותן אלה שלא מבינות איך אפשר להסתדר עם אוטו שייצרו אותו בשנה שאת נולדת. יכול להיות. ואם כך, אז היה לך פחות נורא והנה הצלחת, יש לך בוטיק משלך, בדיזנגוף, גן החשמל או כל מקום אחר. את מוצלחת. ועדיין, מי את שתבחני אותי מכף רגל ועד ראש כשאני נכנסת לבוטיק שלך, תעקמי קלות את אפך ותגידי לי "מאמי, איזה נעליים מהממות יש לך! בטח עלו לך מלא כסף, לא?" התשובה היא: כן. עלו לי מלא כסף אבל, הנה הפתעה בשבילך - אין שום סיכוי שבעולם שאת אותו הסכום ששילמתי על הנעליים שלי, אני אשלם על טי שרט שאת "עיצבת" או על שמלת טריקו שאפילו לא טרחת לעשות לה מכפלת. לא, זה לא טרנדי, זו עצלנות לשמה שלא להגיד, זלזול בקהל הלקוחות שעוד לא צברת אפילו. האמת, יש לי רק דבר אחד להגיד לך מעצבת צעירה ויקרה, את חוצפנית.

ומה איתך? החלטת לעזוב את הקריות (לצורך הדוגמא) ולעבור לעיר הגדולה. כל הכבוד לך. הנה הגעת לתל אביב סיטי והחלטת לחפש דירה וממש כמה ימים מתחילת החיפוש מצאת! שלושה חדרים, משופצת כחדשה, מרווחת, דוד שמש, מותר להכניס בעלי חיים רק שאת ממש לא בקטע והכל ב 2800 ש"ח לחודש ועוד בצפון תל אביב! את מרגישה שתקעת לתל אביב משהו ממש גדול ורחב במקום שבו השמש לא זורחת. ניצחת! מממ..אז זהו שלא. את גרה בנווה שרת. את גרה איפה שאני לא מוכנה להסתובב לבד אחרי רדת החמה ולי עוד יש נטיה להכות אנשים שמנסים להתעסק איתי ברחוב. מזל טוב לך, העיר הזאת דפקה גם אותך.

לפני כשנה חיפשתי דירה, החלטתי שאני נלחמת ושאין מצב שאני לא מנצחת. הגעתי לדירה ברחוב הירקון ולמרות שמדובר באחד הרחובות היותר יקרים בתל אביב איך לומר זאת בעדינות, הוא די....ג'יפה. בכל מקרה, אמרתי שמנצחים, לא? אז מסתבר שדירה בבנין לשימור זה לא אומר שהבנין שמור. דלת הכניסה לדירה הייתה מכורסמת כולה ודרך הסדקים היה אפשר לראות את הנעשה בדירה. נתגבר על זה, אמרתי לעצמי בלב, קטן עלי. בפנים חיכתה לי דירת גלריה מרווחת מאוד, כזאת שלא צריך לזחול לגלריה אלא אפשר ללכת זקופה ואפילו להעמיד ארון. בדירה חיכתה לי רווקה תל אביבית בשנות ה - 30 לחייה או לפחות כך אני מקווה בשבילה. הדירה הייתה הפוכה לגמרי, עם בקבוק גולדסטאר על השולחן ועוד כעשרה כאלה פזורים ברחבי הבית. כדי להשלים את הדאקור נחו להן מאפרות מלאות בבדלים בכל רחבי הבית ובגדול, אפשר להגיד בבטחה שהבחורה לא קונה חומרי ניקוי. זכותה. אני לעומת זאת, ראיתי כבר את עצמי קונה גלונים של אקונומיקה, מניחה עציץ פה וספה שם. את הבודהה שקירה הביאה לי מהודו אני אניח ליד המראה שאותה אתלה ממש פה. הגעתי למטבח, גם בחיות הקטנות שהיא מגדלת אלחם ואנצח. ואז ביקשתי לראות את השירותים. נכנסתי לחדר שירותים שעל פניו נראה די סימפטי, יש מספיק מרחק מהאסלה לדלת, יש כיור קטן ואפילו ארונית ואז...שאלתי איפה המקלחת. הבחורה נחמדה אמרה לי "כאן" והצביעה מעל הראש שלי.



אמרו לי שזה ככה בחלק מהמקומות בתאילנד. נראה לי שאני לא אסע לתאילנד. הדיירת מצידה דאגה להגיד לי שזה "מאוד חסכוני". לא שאלתי אותה למה היא מתכוונת, כי הדבר היחיד שיכולתי לדמיין לעצמי היה אותי יושבת על האסלה ובו זמנית חופפת את השיער. ממש ככה. מאוד ציורי ולא לעניין, אני יודעת. תסלחו לי שאני אומרת את האמת. מיותר לציין, שברחתי כל עוד נפשי בי. התפשרתי? לא ממש. אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת.



אז מה קרה לך תל אביב שלי? אם אני לא צרפתייה שמגיעה לארץ בחודשי הקיץ על מנת לטגן את עצמי כולל הטחול ואז לרכוש בניין בגבולותיך, אני לא שווה?

עיר ללא הפסקה? כאב ראש ובחילה ללא הפסקה, זה מה שיש לי בזמן האחרון. ועדיין, אני לא מוכנה לחיות במרחק של יותר מעשרים דק' נסיעה ממך. אבל זה אולי, כי המדינה הזאת בנויה כאילו שאת בירתה ולא אחרת.

7.1.10

Grumpy TOPSHOP


מידי פעם אני עושה את זה לעצמי ונכנסת לאתר של טופשופ. כנראה שמדובר בעוד אחת מהפרעות האישיות שיש לי כמו אובססיה לציפורניים מסודרות למשל...שזה מזכיר לי סיפור שקרה השבוע וממחיש היטב את גודל ההפרעה. בתחילת השבוע מרחתי לק בצבע בורדו כהה, הייתי מאוד מרוצה אפילו שלקים בצבעים כהים בדרך כלל לא נראים עלי טוב. בכל מקרה, כעבור מספר ימים, בזמן שאני מתקתקת על המקלדת בעבודה, נגלה אל מול עיני מחזה מחריד: חצי מהלק על האצבע ביד שמאל פשוט התנתק. לא התקלף, התנתק. מוזר ביותר.


איפה נכנס עניין הפרעת האישיות? אז זהו, שלא היה שום סיכוי שבעולם שהייתי עוברת את כל היום עם אצבע אחת שיש עליה חצי לק. אצטון וטישו (לא היה צמר גפן) במשרד ולשפשף את הלק. כן, הורדתי את הלק מכל האצבעות באמצע יום עבודה והעדפתי להשאר עם ציפורניים טבעיות. לא יודעת כמה זה מוזר באמת, היו כמה אנשים שהרימו גבה והיו כאלה שהבינו אותי לחלוטין. מה שבטוח, זה שזה לא יכל להיות אחרת מבחינתי.


בכל מקרה, אמרתי טופשופ, לא? זה מה שהייתי מאוד שמחה להוסיף לארון המתפוצץ שלי במידה וזה לא היה עולה (כל הפריטים יחד) כמו שכר המינימום הנהוג במשק.


PENDULUM Boot By Boutique

130 פאונד


Twist Hem Dress By Boutique

50 פאונד


AGGIE Metal Insert Heel Boot

80 פאונד


עליהם יש מכירה פומבית באי ביי אבל למי באמת יש סבלנות לשיט הזה...


Drape Tunic Dress


40 פאונד


לגבי השמלה הזאת אני לא בטוחה כל כך. אני מניחה שהיא אחת מהשמלות האלה שחייבים לראות על הגוף כדי לדעת אם זה הורס את הבריאות in a good way או לא.


אני מניחה שבקרוב יצא לי לבקר באחד הסניפים שלהם בת"א, רב הסיכויים שזה יהיה ברמת אביב. באחד הסיבובים שלי עם יעל, דיברנו על זה שהסניף של רמת אביב הרבה יותר "מבוגר" ומהסניף בסנטר מבחינת הפריטים שהם מחזיקים ואני חייבת לציין שזה דווקא מוצא חן בעיני. מצד שני, השירות בסנטר הרבה יותר אדיב ומקצועי בזמן שברמת אביב השירות (אם הוא קיים) הוא פשוט נוראי. אה וכן, כאלה שיטחיות אחנונו, מסתובבות במרכזי קניות, שותות קפה, מסתכלות על הציפורניים האחת של השניה ועל הלק המהמם שלנו.


האמת עוד נקודה שמציקה לי, שנזכרתי עכשיו! אני חברת מועדון של טופשופ משנת 2004 כשהם פתחו את הסניף הראשון שלהם בארץ, ברמת אביב. מסתבר שמידי יומולדת, כל חברת מועדון מקבלת לביתה שובר על סך 100 ש"ח לקניות יומולדת בטופשופ. אז נכון, הדבר היחיד שאפשר לקנות בסכום הזה זה 3 תחתונים במבצע או גרביונים אבל (!) אני מעולם לא קיבלתי שובר כזה! כששמעתי על זה בסניף של הסנטר, ציינתי בפני מנהלת החנות שמעולם לא קיבלתי שובר כזה ואני חברת מועדון קרוב לשש שנים, משמע 600 ש"ח, משמע - זוג נעליים, אולי?


היא מצידה הבטיחה שתטפל בעניין. ניחשתם נכון...לא טופל. מה גם ששירות לקוחות אין לטופשופ בארץ, אז גם אין עם מי לדבר כל כך. נורא מרגיז. טוב, עכשיו לגמרי יוצא לי עשן מהאוזניים וכבר לא בא לי על שום דבר שלהם. מרגיזים.

I'll be having a grumpy day, for sure!

עדכון:

בעצתכם הנדיבה שלחתי מייל לשירות הלקוחות העולמי של TOPSHOP. כל שנותר, הוא להמתין ולקוות לטוב.

5.1.10

ירוק בעיניים

זה לא חדש שאני אוהבת דברים ישנים, כנראה שזה בגלל הנפש הזקנה שלי ☺ את הסוודר הירוק המהמם הזה, שהמצלמה עושה לו עוול, רכשתי אצל יעל באחת המכירות הקלבתיות שלה. היו לו כפתורים פשוטים שנראו קצת ישנים מידי לטעמי ואז, יום שבת אחד החלטתי להחליף לו את הכפתורים. פתחתי את קופסת הכפתורים, דגתי ממנה כפתורים מגניבים במיוחד שנתנו לסוודר/קרדיגן הזה את האדג' שהוא היה זקוק לו. הכי כיף לתפור כפתורים.


Photobucket

הסוודר הזה יפה עם הכל, פשוט הכל. יש לי פטיש מטורף לצבע ירק עז כפי שכבר נראה כאן בבלוג עם התיק הירוק של "מדוזה" ושרשרת הפטרוזיליה שלי.
I GREEN

קבלו אותי, על רקע הסיפריה המפוצצת שלי (יש לי עוד כמה ספרים על השולחן....) עם הסוודר הירוק + הכפתורים החדשים, ג'ינס מפול אנד בייר וחולצה מכופתרת בצבע תכלת של YSL.

Photobucket


Photobucket

החולצה המכופתרת גם היא וינטאג' ועוד איזה וינטאג'! גבירותי ורבותי, מדובר ב YSL אותנתי. החולצה התכולה ועוד אחת כזו בדיוק בצבע צהוב בהיר/בננה, נרכשו בחנות יד שניה של אסתר בגבעתיים תמורת...תופים בבקשה....חמישה שקלים כל אחת!

איך אני אומרת, צריך לדעת לחפור וצריך לדעת איפה ☺


Photobucket

החנות של אסתר נמצאת בגבעתיים ברח' סירקין 5 (ליד הסביח של עובד). אני לא זוכרת מתי היא נפתחת, אבל אני זוכרת שבימים א' - ה' היא נסגרת ב 19:30 ובימי שישי היא נסגרת ב 14:30.

שווה, שווה ביקור ☺
המשך שבוע ירוק ושמח!