10.1.10

בחילה ללא הפסקה

תל אביב אהובתי. כמה שירים נכתבו לעיר הזאת, כמה מילים נאמרו או נכתבו עליה, עבורה, בחיבה או בשנאה. בעיני זה ממש לא מוזר שזו העיר שאליה אני הכי מתחברת במדינה הזאת. אכן מדובר במדינה ממש קטנה במיוחד עבור אותם אלה שמתחשבים במשהו שולי שנקרא "הקו הירוק". היחידה שאולי יכולה להשתוות היא ירושלים. פעם, הרגשתי ממש לא נח בירושלים וזה די השתנה אחרי ביקור ארוך ומושלג (!) מלפני כמה שנים עם חבר מחו"ל. הוא כל כך אוהב את ירושלים ואיכשהו משהו מאהבתו אליה חילחל גם אלי. הדברים השתנו עוד יותר כשביום הולדתי ה 26 חבר שלי לקח אותי לטיול "תיירים" בירושלים העתיקה, שזה אומר שלא הולכים לכותל אלא לכל המקומות האלה שאם יש בהם יהודים, זה רק בגלל שהם מג"בניקים. מצד אחד זה השתלם, כי היה כיף אדיר ומצד שני, זה השתלם פחות, כי גם על השווארמה שילמנו כמו תיירים - 35 ש"ח למנה של ספק שווארת הודו, ספק חתול על האש ומשפט אחד שנחרט לנצח במוחינו I'M THE MENU.

ועם כל הכבוד לירושלים, תל אביב שלי, עלייך אני רוצה לדבר. אולי זאת אני ולא את. ואולי בכל זאת, זאת את. מה קרה לך? איך הפכת להיות כה מעצבנת וגרמת לי לרצות להתרחק כמה שיותר? ממתי אני אומרת "בוא נצא קצת מהעיר"? ממתי?





תל אביב, מדינת המלצרים. אני מניחה שאפשר לחלק את העיר הזו לשניים - אלה שממלצרים ואלה שיושבים בבתי קפה. אני בטוחה שמדובר בחלוקה מאוד גסה, מאוד כוללנית ואולי בכלל לא נכונה, אבל תרשו לי בכל זאת. אני בהחלט נמנת עם ה"יושבים בבתי קפה". אני עושה את זה כמעט כל יום, כמעט תמיד במקום אחר, כי אני לא מאמינה ב"מקום הקבוע" זה פשוט משעמם. יש מקומות שאני חוזרת אליהם, אבל ברגע שמכירים אותי שם מבחינתי זה כבר לא כיף. מוזר, אני יודעת. בכל אופן, בעיר שבה חלק ניכר מתושביה (הרשומים או לא) מתפרנסים מהגשת קפה ופינוי כלים מלוכלכים, יש לי שאלה: למה זה כל קשה לזכור להביא כוס מים? למה, על הזמנה של אספרסו כפול, הפוך גדול, חלש בלי קצף עם חלב דל וכוס מים (לפעמים 2 כוסות מים), נורא קשה לזכור את המים? כי זה לא מים מינרלים? כי מהכוס מים הזאת לא יצא לכם טיפ? אני מבטיחה שמי שזוכר להביא לי את המים, וזה נדיר, אני משאירה לו טיפ הרבה יותר מפנק, רק כי הוא זכר לי להביא לי כוס מים! מה ביקשתי? שתכתבו במקומי את העבודה המעצבנת שאני צריכה להגיש בשיטות מחקר איכותניות? שאתם תשבו ותתצפתו על ילדים בני 14 בזמן פעולה בצופים ותכתבו יומן שדה שיהפוך להיות עבודת מחקר? זה מה שביקשתי? ביקשתי שתכתבו נוהל עבודה שכולל באיזור החמישה עשר סעיפים וכמות זהה של תתי סעיפים כחלק מפרוייקט סוקס לשנת 2010? לא. ביקשתי כוס מים. נורא קשה, אני יודעת.




"פתחתי בוטיק מעצבים", גם את? איזה יופי חמודה, סיימת 4 שנים של פתיחת אחוריים בבית הספר הגבוה לאופנה "שנקר". מזל טוב, בובה. אני יודעת שהיה קשה ואני גם יודעת שארבע שנים החזקת בלוקר, שגם עליו שילמת כמה מאות שקלים לשכירות של שנה, שק שינה. ואני יודעת שהיו יותר מכמה לילות שהשתמשת בשק השינה הזה בסטודיו המחורבן שנמצא אי שם במעבר מהבנין החדש לישן. כן, אני יודעת שהשכירות של הלוקר זה ממש פינטס לעומת הכסף ששילמת על חומרים מידי חודש. אני יודעת שגם לא כל המרצים אהבו אותך ושאחרי כמה וכמה פרזנטציות פשוט בכית במשך שבוע, כי אמרו לך שאת חסרת כישרון, שאולי כדאי לשקול מחדש את קבלתך לבית הספר הגבוה לאופנה. בכית כמו ילדה בת 3 שלקחו לה את הסוכריה. אני יודעת. האמת, אולי התמזל מזלך, ואמאבא שילמו לך במשך 4 שנים תמימות שכר לימוד, הוצאות נילוות ללימודים, שכר דירה, חשבונות, הוצאות נילוות וגם קצת דמי כיס, שיהיה לילדה. יכול להיות שאת היית מאותן אלה שלא מבינות איך אפשר להסתדר עם אוטו שייצרו אותו בשנה שאת נולדת. יכול להיות. ואם כך, אז היה לך פחות נורא והנה הצלחת, יש לך בוטיק משלך, בדיזנגוף, גן החשמל או כל מקום אחר. את מוצלחת. ועדיין, מי את שתבחני אותי מכף רגל ועד ראש כשאני נכנסת לבוטיק שלך, תעקמי קלות את אפך ותגידי לי "מאמי, איזה נעליים מהממות יש לך! בטח עלו לך מלא כסף, לא?" התשובה היא: כן. עלו לי מלא כסף אבל, הנה הפתעה בשבילך - אין שום סיכוי שבעולם שאת אותו הסכום ששילמתי על הנעליים שלי, אני אשלם על טי שרט שאת "עיצבת" או על שמלת טריקו שאפילו לא טרחת לעשות לה מכפלת. לא, זה לא טרנדי, זו עצלנות לשמה שלא להגיד, זלזול בקהל הלקוחות שעוד לא צברת אפילו. האמת, יש לי רק דבר אחד להגיד לך מעצבת צעירה ויקרה, את חוצפנית.

ומה איתך? החלטת לעזוב את הקריות (לצורך הדוגמא) ולעבור לעיר הגדולה. כל הכבוד לך. הנה הגעת לתל אביב סיטי והחלטת לחפש דירה וממש כמה ימים מתחילת החיפוש מצאת! שלושה חדרים, משופצת כחדשה, מרווחת, דוד שמש, מותר להכניס בעלי חיים רק שאת ממש לא בקטע והכל ב 2800 ש"ח לחודש ועוד בצפון תל אביב! את מרגישה שתקעת לתל אביב משהו ממש גדול ורחב במקום שבו השמש לא זורחת. ניצחת! מממ..אז זהו שלא. את גרה בנווה שרת. את גרה איפה שאני לא מוכנה להסתובב לבד אחרי רדת החמה ולי עוד יש נטיה להכות אנשים שמנסים להתעסק איתי ברחוב. מזל טוב לך, העיר הזאת דפקה גם אותך.

לפני כשנה חיפשתי דירה, החלטתי שאני נלחמת ושאין מצב שאני לא מנצחת. הגעתי לדירה ברחוב הירקון ולמרות שמדובר באחד הרחובות היותר יקרים בתל אביב איך לומר זאת בעדינות, הוא די....ג'יפה. בכל מקרה, אמרתי שמנצחים, לא? אז מסתבר שדירה בבנין לשימור זה לא אומר שהבנין שמור. דלת הכניסה לדירה הייתה מכורסמת כולה ודרך הסדקים היה אפשר לראות את הנעשה בדירה. נתגבר על זה, אמרתי לעצמי בלב, קטן עלי. בפנים חיכתה לי דירת גלריה מרווחת מאוד, כזאת שלא צריך לזחול לגלריה אלא אפשר ללכת זקופה ואפילו להעמיד ארון. בדירה חיכתה לי רווקה תל אביבית בשנות ה - 30 לחייה או לפחות כך אני מקווה בשבילה. הדירה הייתה הפוכה לגמרי, עם בקבוק גולדסטאר על השולחן ועוד כעשרה כאלה פזורים ברחבי הבית. כדי להשלים את הדאקור נחו להן מאפרות מלאות בבדלים בכל רחבי הבית ובגדול, אפשר להגיד בבטחה שהבחורה לא קונה חומרי ניקוי. זכותה. אני לעומת זאת, ראיתי כבר את עצמי קונה גלונים של אקונומיקה, מניחה עציץ פה וספה שם. את הבודהה שקירה הביאה לי מהודו אני אניח ליד המראה שאותה אתלה ממש פה. הגעתי למטבח, גם בחיות הקטנות שהיא מגדלת אלחם ואנצח. ואז ביקשתי לראות את השירותים. נכנסתי לחדר שירותים שעל פניו נראה די סימפטי, יש מספיק מרחק מהאסלה לדלת, יש כיור קטן ואפילו ארונית ואז...שאלתי איפה המקלחת. הבחורה נחמדה אמרה לי "כאן" והצביעה מעל הראש שלי.



אמרו לי שזה ככה בחלק מהמקומות בתאילנד. נראה לי שאני לא אסע לתאילנד. הדיירת מצידה דאגה להגיד לי שזה "מאוד חסכוני". לא שאלתי אותה למה היא מתכוונת, כי הדבר היחיד שיכולתי לדמיין לעצמי היה אותי יושבת על האסלה ובו זמנית חופפת את השיער. ממש ככה. מאוד ציורי ולא לעניין, אני יודעת. תסלחו לי שאני אומרת את האמת. מיותר לציין, שברחתי כל עוד נפשי בי. התפשרתי? לא ממש. אבל זה כבר סיפור לפעם אחרת.



אז מה קרה לך תל אביב שלי? אם אני לא צרפתייה שמגיעה לארץ בחודשי הקיץ על מנת לטגן את עצמי כולל הטחול ואז לרכוש בניין בגבולותיך, אני לא שווה?

עיר ללא הפסקה? כאב ראש ובחילה ללא הפסקה, זה מה שיש לי בזמן האחרון. ועדיין, אני לא מוכנה לחיות במרחק של יותר מעשרים דק' נסיעה ממך. אבל זה אולי, כי המדינה הזאת בנויה כאילו שאת בירתה ולא אחרת.

8 תגובות :

  1. זה נקרא כאילו ממש הרגיז אותך!
    או שזו אני שקוראת פוסט ראשון שלך :-)
    שבוע טוב

    השבמחק
  2. אני לא מחובבות העיר תל אביב. ממש לא. כבר דנו בזה פעם, כך נדמה לי.
    ובכל זאת.
    מה שאת מתארת הוא ההדרדרות הכוללנית של מדינת ישרל ולאו דווקא של תל אביב - אולי דוקא בגלל שתל אביב היא בועה זה מודגש בה יותר חזק והמיתוסים שמתנפצים עושים את זה בקול רם יותר.
    ואולי פשוט הגיע הזמן לגוון - כי כידוע לך, אופנה חדשה היא לא יותר מאופנה עתיקה שנשכחה מזמן...

    השבמחק
  3. Odeliaa - זה המצב הטבעי שלי ☺

    Jewl - אני חוששת שאת צודקת. זו המדינה שמדרדרת מהר וחזק.

    השבמחק
  4. ל-JEWL: המדינה התחילה להדרדר מזמן אמנם, אבל זה הגיע לתל-אביב באיחור.
    מיראל צודקת בכל מילה, ישנן תופעות אופייניות באופן בלעדי לתל-אביב, כגון: מחירי הדיור המוגזמים, צפיפות יתר, כל מיני טיפוסים מוזרים שעוברים לגור פה... תל-אביב זה עניין של סגנון חיים וזה דבר שלא משתנה לעיתים קרובות בניגוד לאופנה, זה מתחיל להשתנות וחבל. אגב, אנשים שגרים בתל-אביב הם מטיפוס מיוחד שלא יהיה לו טוב בשום עיר אחרת במדינה (אני לא מדבר על אנשים שעוברים לפה משיקולים כלכליים)

    השבמחק
  5. הכל אמת, וגם לי יש סיפורי זוועות מחיפושי אחר דירות (נרקומנים על הכביש, דירה שחולקה לה לרוחב ועוד)
    ובכל זאת-הרבה יותר קשה לי עם ירושלים.
    בכלל, אני מאוד אוהבת את תל אביב (אבל אין שום ספק שזה בשל היותי קרבן פוחז וקל דעת של תרבות הצריכה)

    השבמחק
  6. הרבה זמן לא צחקתי ככה. אני מסכימה עם כל מילה ומילה שכתבת! הקטע עם המים בבית קפה זה נורא! באירופה לא מגישים לך קפה ללא סודה/מים!
    כל כך כל כך נכון!!!
    והקטע עם המעצבות הצעירות, ע-נ-ק!
    קראתי 3 פעמים מהנאה!

    השבמחק
  7. אחלה פוסט מאמי.
    אני לא התגוררתי מאודי בתל אביב אבל זכורות לי ארבע שנים בהן אחותי הגדולה התגוררה על אבן גבירול, כשעבדה על הקמת YNET.
    כבר אז תהיתי על המרחק התהומי שבין בירת האופנה הישראלית לבין בירות האופנה האמיתיות שזכיתי להתגורר בהן, במיוחד בואנוס איירס.
    שלא נדבר על ה'ניקיון' ברחובות, על המחירים ה'הוגנים' ועל מזג האוויר הבלתי נסבל.
    אני אומרת לך צריך להתגורר מחוץ לעיר, במקום מטופח ואסתטי, עם אוטו נחמד שיקח אותך לאן שצריך! :)

    השבמחק
  8. אני מסכימה עם דנה, וזה באמת מה שעשיתי בסופו של דבר. קצת מבאס הפקקים לת"א, אבל כנראה שאין טוב בלי רע.

    השבמחק

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...