8.3.10

יום האישה הבינלאומי ואני

יום האישה, הבינלאומי יש לציין, הוא הזדמנות מצוינת לדבר קצת עלינו, הנשים. אפשר לחשוב שאנחנו לא עושות את זה גם ככה מידי יום ביומו ואפילו כמה וכמה פעמים ביום. יחד עם זאת, אנחנו שוכחות כמה דברים חשובים, כי למי באמת יש כוח להתעסק בעיות האמיתיות שלנו, לא ככה?

לפני כמעט 20 שנה, כשעלינו לארץ, בכיתה ג' ב – 8 במרץ ניגשתי למחנכת הכיתה בהפסקה ואמרתי לה חג שמח. פנינה, אותה המחנכת, הייתה אישה מקסימה במיוחד, צעירה ובהריון עם חיוך מרוח על הפרצוף באופן תמידי, לא הבינה מה אני רוצה ממנה. היא היססה, אמרה תודה מאולץ כזה ובאותו היום, התקשרה אל הורי על מנת לזמן אותם לשיחה דחופה. היא הסבירה להם בצורה מפורטת ככל שיכלה כדי שהם ינסו להבין כמה שיותר אחרי חצי שנה בארץ, שהבת שלהם לא הסתגלה לארץ החדשה. אבא שלי לא ממש הבין למה היא מתכוונת ואז היא ציינה בפניו שבאותו היום, ה – 8 במרץ, ניגשתי אליה ובירכתי אותה בברכת חג שמח, הרי אין שום חג ביום הזה, הילדה לא יודעת איפה היא נמצאת. במקום לצחוק או להתעצבן, אבא שלי אמר לה תודה רבה על הדאגה ושבעיות ההסתגלות שלי יפתרו בבית. מאוחר יותר, החברים של ההורים שלי, שעלו לארץ בשנות השבעים, הסבירו להם שאין פה דבר כזה. אין יום האישה, בינלאומי ככל שיהיה, הוא לא קיים כאן. מישהי הוסיפה שבקושי יש יום האם ולכן, חגיגות השמיני במרץ מתחילות ומסתיימות במסגרת המשפחה ומעגל החברים הקרובים.

אז עברו כמה שנים טובות, פתאום א/נשים גילו את היום הזה ועכשיו כולם או כמעט כולם יודעים במה מדובר. למה כמעט כולם? לפני מספר שבועות חל יום האם שהוסב ליום המשפחה. מישהי בעבודה שאלה אותי אם התקשרתי לברך את אמא שלי לכבוד יום האם. אמרתי לה שלא, כי אמא שלי רגילה לקבל ברכות מסוג זה בשמיני במרץ. שוב נשאלתי מה כבר יש ביום הזה. הסברתי. שוב נתקלתי באטימות וקיבעון כלפי דברים שונים או אחרים. הפעם, הטענה הייתה שאין שום קשר בין יום האישה ליום האם, אולי זה נכון אבל זה דיון אחר לגמרי ובכלל, יום האם הזה מוגדר כבר הרבה שנים כיום המשפחה, אז מה עשינו בזה?

מה שכן יוצא לי להתעסק בו לא מעט לאחרונה ובעיני זו הזדמנות מצוינת לעלות את זה כאן בבלוג, הוא הבטחון שלנו כנשים בעולם הזה. עברנו כברת דרך, אנחנו יכולות להצביע, ללכת ללא ליווי גברי ברחובות, להתחתן מתי שאנחנו רוצות ולרב, גם עם מי שאנחנו רוצות, יצאנו לשוק העבודה והנה יש לנו קריירות מפוארות. אנחנו עדיין אמהות אבל אנחנו מנהלות משק בית בשותפות מלאה עם בני הזוג שלנו. עד כאן הכל נפלא ועם כל זה, עדיין עולה שאלה אחת במוחי – מדוע אני צריכה לחשוש ולהיזהר כשאני הולכת לבד בערב ברחוב? מדוע אני צריכה למנוע מעצמי קיצור דרך שעובר בסמטה מבודדת או חורשה קטנה ועירונית, רק כדי לא להעמיד את עצמי במצב בו מישהו עלול לפגוע בי?

תגידו שאני פחדנית, שאני לא יודעת להשתמש בכוח הנשי שלי כראוי אבל לפני שאתם אומרים את זה, דעו לכם שיש לפחות ארבעה גברים זרים לחלוטין שניסו לפגוע בי ברחוב בהזדמנות זו או אחרת, בצורה זו או אחרת וכולם כולל כולם, חטפו מכות. כן, מכות. אבל למה? למה היום אני בתור אישה, עדיין נחשבת לטרף קל מעצם היותי אישה? למה מותר להציק לי ברחוב, לזרוק לעברי משפטים סקסיסטיים שלא יכולים להתפרש לשתי פנים, למה אני צריכה להיזהר? למה אותי אפשר לנסות לשדוד/לאנוס/להטריד בדרך זו או אחרת? למה לגבר לא נטפלים ברחוב באותה המידה שנטפלים לאישה? למה גבר לא צריך לחשוש כשהוא הולך לבד ברחוב שמישהו יקפוץ עליו מאיזו פינה ולמה גבר יכול לקחת כל קיצור דרך שהוא רק רוצה, חשוך ונטוש ככל שיהיה? כמו שאני רואה את הדברים, יש לנו עוד דרך ארוכה מאוד לעבור כנשים, כגברים וכחברה בכלל על מנת להגיע למקום הזה בו יהיה שוויון חברתי ובטחון. חייבים להגיע למקום הזה, אם רק אכפת לנו קצת מדור העתיד, אנחנו חייבים למצוא פיתרון.

לצערי, אני לא יודעת איזה פיתרון אפשר לתת לבעיה הזו, וכמו שאני תמיד אומרת "כשאין לך פיתרון, אתה חלק מהבעיה". כנראה, שאני חלק מהבעיה. אולי עד יום האישה הבא, אני אצליח להגיע לפתרון כלשהו לפחות ביני לבין עצמי. אני לא רוצה לסיים בנימה פסימית, כי אין סיבה לכך. אנחנו צריכות וצריכים להתגאות במי שאנחנו ובבחירות שלנו בחיים. הטעויות שאנחנו עושים הן כאן בשביל ללמד אותנו לבצע בחירות חכמות יותר בעתיד. אני שמחה וגאה להיות מי שאני, שזה בראש ובראשונה אישה. אני מאחלת לכולנו לחגוג את היום הזה בכך, שנצעד ברחוב זקופות וגאות ולא רק בשמיני במרץ.

חג שמח ☺

8 תגובות :

  1. נושא הבטחון מאוד חשוב ואני באמת מרגישה כמו טרף קל במקומות מבודדים. אפילו טיול בחוף מבודד באמצע היום מפחיד אותי ויש לומר שגם די בצדק. אני חושבת לא פעם שאילו הייתי מאמצת כלב גדול ומפחיד החיים שלי היו קלים יותר כי אף אחד לא היה מעז להתקרב אליי ולהרתיע אותי, על תקן שומר ראש.
    לא חושבת שיגיע היום שבו נפסיק לפחד מסיטואציות כאלה כי גברים לא יודעים שום גבול סביר כשזה נוגע להטרדה.
    ובכל זאת, יום האישה שמח!

    השבמחק
  2. אני פשוט לא מאמינה שפנינה עשתה את זה.
    אני בשוק.
    ממש.
    ובכל אופן - אני לא חוגגת את היום הזה בדיוק כמו שאני לא חוגגת את יום הגבר הבינלאומי או את ולנטיין או ט"ו באב. אני לא חוגגת כאלו חגים.
    לכל מי שחוגגת - המון מזל טוב:)

    חשבתי לא אחת על מה שאת מעלה כסוגיית הבטחון, ובתור תושבת בת ים אני עושה קיצורי דרך. דרך סמטות חשוכות. דרך פארקים נטושים (כמעט). וכן - גם אני קורבן לנסיון אונס.

    זה כנראה לא חכם לעשות את מה שאני עושה אבל הגעתי למסקנה שאין גבול להרדה ולאלימות ואני אישית לא מתכוונת לתת לזה לדחוס אותי לשוליים עוד יותר ממה שזה כבר עשה. אני לא אגיד שאני לא מפחדת, אני לעיתים אפילו מפחדת מאוד, אבל אני גם חוששת לאבא שלי כשהוא עור ליד חבורת שיכורים ולבן זוגי כשחבורת ערסים מחליטה להתעניין בפרצופו הלבן במיוחד. זה מה יש - חברה מלאת שנאה ונסיו עקום לביטוי עצמי ולצבירת סמלי סטאטוס.

    אני יכולה להמשיך עוד ועוד אבל נראה לי שחפרתי מספיק - בקיצור, תשמרי על עצמך, תהיי יפה כמו שאת ותחייכי - היום זה יום חג:)

    השבמחק
  3. היי, אני קוראת את הבלוג כבר תקופה ולא הגבתי עדיין, אבל הפעם אהבתי במיוחד ורציתי להגיד שאני מאוד אוהבת את איך שאת כותבת.

    השבמחק
  4. לובה - מאוד עצוב אבל אני חושבת שאת צודקת, כנראה שלעולם נשאר טרף קל בעיני "המין החזק". יום האישה שמח, היה ממש נחמד לראותך אותך הבוקר ☺

    Jewl - יאפ, פנינה עשתה את זה. בקשר ללכת בסימטאות וכו', אני לא מסוגלת לתת לעצמי להעמיד את עצמי במצב שיש בו סכנה. לא מוכנה פשוט. אני אלך מסביב 4 פעמים, העיקר שיהיה שם אור ואנשים ואם אני אצעק אז יש סיכוי יותר גבוה שמישהו ישמע.

    טוב, אנחנו גם ככה אמורות להפגש מתישהו בקרוב, אז נרחיב בנושא, אם תרצי כמובן.

    may - שלום שלום ☺ תמיד נחמד לדעת מה יש לקוראים השקטים לומר. תודה רבה לך, אני מקווה שתמשיכי להנות מהבלוג ואת מוזמנת להגיב תמיד ☺

    מקווה שלכולכן היה חג שמח ♥

    השבמחק
  5. היה באמת נחמד, וזה גם לימד אותי לקח שכבר ידעתי מזמן- לעולם לא לצאת בלי בקבוק מים מהבית.

    השבמחק
  6. באיחור קל - חג שמח גם לך! מקווה שקיבלת פרחים... מסכימה לגמרי עם כל מה שכתבת. אני מזדהה מאוד עם כל עניין הללכת ברחוב בערב (ולהחזיק את התרסיס פלפל בתיק...) ולא להרגיש בטוחה. לא יודעת עם יש בכלל פתרון כלשהו לעניין הזה.... שבוע טוב שיהיה לך!

    השבמחק
  7. ראשית, חג שמח! (באיחור של יומיים)
    שנית, אני מאוד מבינה את המקום שלך, גם לי יש פחדים המון פעמים ללכת לבד הביתה (ואני גרה במרכז תל אביב!), כבר היו פעמים שחיכיתי באוטו כמה דקות כי ראיתי טיפוסים חשודים ורק כשעברו ברחוב אנשים שנראו לי "שפויים" ירדתי מהר מהאוטו ורצתי הביתה.
    אני מקווה שיום יבוא ואוכל להפטר מההרגל המגונה הזה. מה לעשות, אני מעדיפה לחכות 5 דקות באוטו מאשר להסתבך עם אנשים שלא בא לי.

    יום נפלא!
    שרונה

    השבמחק
  8. מיראלה, הפוסט שלך מילא אותי גאווה!
    את אישה מהממת :)

    השבמחק

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...