16.7.10

רשמים מהעתיד

בתחילת השבוע הוזמנתי לתצוגת האופנה של בוגרי ויצ"ו חיפה. בשונה מתצוגות אופנה אחרות של חברות מסחריות, התצוגות של בוגרי עיצוב אופנה מבתי ספר שונים עניינו אותי תמיד. אחותי למדה עיצוב אופנה ב"שנקר", שידוע בתור אחד מבתי הספר הספרטניים ביותר שיש בישראל ואולי בכלל. מידי פעם הייתי מגיעה לבית הספר, אחותי הייתה גוזרת, תופרת ומגהצת עבור הקורסים השונים שלה ואני הייתי תופרת בגדים לברביות שלי. שם, בגיל 12, הייתה גם ההיכרות הראשונה שלי עם ויויאן ווסטווד בסיפרית הוידאו של "שנקר", כשראיתי דוקומנטרי על המעצבת. אז פגשתי לראשונה את ויוי בלאיש, בן מחזור של אחותי, כשגזר גיזרה ושאל אותי מה נראה לי שהוא יתפור מזה בסוף, כסוג של התבדחות עם ילדה קטנה. אני מצידי אמרתי לו שאני לא יודעת מה הוא הולך לתפור מזה, מה שבטוח זה שזה יהיה עקום, כי הוא גוזר עקום. הוא בהה בי קצת, ואז זרק את הבד והתחיל מהתחלה.


כמו בכל תחום בחיים, גם בעיצוב אופנה ואולי בעיקר, הכישרוניים ביותר הם לא בהכרח המצליחים ביותר. לצערי, אין לי מושג מה הלך מאחורי הקלעים של התצוגה של בוגרי ויצ"ו חיפה, שהתקיימה דווקא בהאנגר 11 בנמל ת"א (מתתי מלחות/דביקות). יחד עם זאת, כשהדוגמנים והדוגמניות עלו אל הבמה עם יצירותיהם של הבוגרים ולאחר כל קולקציה עלה גם הבוגר האחראי, היה די ברור מי נמצא שם בשביל מה ולמה.


אני חייבת לציין, שמתוך 24 קולקציות בוגרים, מצאו חן בעיני מאוד שלוש קולקציות. הסיבה לכך, היא שבקולציות אלו היה אפשר לראות שהמעצבים התחברו לעצמם למקום הכי עמוק ואולי הכי כואב שלהם. זה אולי נשמע מוזר, אבל כשאתה מציג את הקולקציה הראשונה שלך, אתה מציג מי אתה, מאיפה באת ואולי, אם אתה ממש מוצלח, אז גם לאן אתה הולך. שלושת הבנות האלה, הצליחו במשימה.

Photobucket


שיר קלנץ - Through colors

קיבלה את השראתה מפרח הלוטוס, המסמל את האבולוציה של האדם וצמיחתו בתרבות ההבודהיסטית. קולקציה צבעונית מאוד בצבעוניות של כחול, ורוד, אדום, כסף וזהב. הסריגה הייתה מושלמת, הצבעוניות היתה מושלמת, היה סיפור, היה מסר, היה נהדר.

Photobucket

Photobucket

רנדה קבלאן - מחאה דרוזית

לצערי הרב, לא הצלחתי להוציא הרבה תמונות שגם רואים בהן את הפרטים הנהדרים של הקולקציה הזו. רנדה בחרה לעשות שימוש בבגדי גברים דתיים מסורתיים של הדרוזים ולהפוך אותם לשמלות מתנפנפות ברוח, חליפות מחוייטות והכל, כדי להדגיש את הנשיות ולתת לה ביטוי בחברה כה סגורה. גבירותיי ורבותיי, זה משהו שמצריך אומץ והרבה ממנו. זה מה שקולקצית גמר צריכה לשדר, אומץ, תעוזה, מעוף.

Photobucket


Photobucket

לוריה רנטה - זיכרון העתיד

זו הקולקציה האהובה עלי. כשהדוגמניות צעדו אל הבמה, התחשק להפשיט אחת אחת מהן ולקחת את הבגדים אלי הביתה ולפנות להם מקום של כבוד בארוני. מושלם. דוגמא נהדרת למישהי שהתחברה עמוק עמוק לשורשים של עצמה, לרוסיה בה נולדה וגדלה עד גיל 7 ולקחה את הראשן שיק, שילבה אותו עם בגדי עם מסורתיים (רוסיים) ויצרה קולקציה שמשאירה שובל של ריר אחריה. מושלמת.

Photobucket

נועה אמור - אני יהודייה

הקולקציה הזו של נועה, בקלות יכלה להכנס לרשימת "שלושת האהובות עלי" אבל לצערי הרב, היהודייה של נועה נראת יותר כמו "אני בוליביינית". הסריגה מושלמת, השימוש בחומרים הוא נכון כמו גם הצבעוניות, אבל רק אני רואה פה אינדיאנים?

Photobucket

כל החברים שרוצים להלביש את ליידי גאגא כשהם יהיו גדולים. בתמונה הגדולה "הכלה ההפוכה" (אני קוראת לה כך) של דניאל כץ שמרגיש "שהומור שחור" זה אחלה במיוחד באופנה. בתמונה הקטנה העליונה, "מכשפות" של עמית לב או משהו שלובשים להלוויה של מקווין. אופסי, טו לייט. לסיום, בתמונה הקטנה למטה, אדווה בן נעים עם InfectedMushroom - קולקציה בהשראת "עולמה המופלא של ממלכת הפטריות", לא יודעת אם הייתי רוצה שיזכרו אותי ואת פרוייקט הגמר שלי עם קונוטציות של פטריה. לי זה לא עשה טוב.

עזבו אתכם ממי שאהבתי ומי שלא אהבתי, כולם השקיעו, כולם למדו, כולם עבדו ולפחות פעם אחת תפרו לעצמם את אצבע עם מכונת התפירה ותאמינו לי, זה כואב לייק א מאדר פאקר. אבל, היה אחד, שהקולקציה שלו והופעתו על הבמה בסיום התצוגה הוכיחו למה הוא בחר ללמוד עיצוב אופנה. ערן ששון עיצב קולקציה ששמה "הקוסם מארץ אסאמה בן לאדן" כאשר נכתב ש"הקולקציה עוסקת בביקורת אישית של המעצב על תיאוריות קונסיפרציה שנבנות כדי למצוא היגיון בתופעות ובאירועים שהם מעבר לכל דימיון".

אני מודה שמראש זה לא נשמע לי מעניין, כי אתה יכול להיות פוליטי בפרוייקט הגמר שלך, כמו שרנדה קאבלן הייתה, אבל תעסוק בפוליטיקה שלך, לא של כ-ו-ל-ם. כמו שאמרתי קודם, תתחבר לעצמך ברמות העמוקות ביותר, כאלה שיוציאו ממך ומהגבריות הנשפכת שלך, דמעה או שתיים. מיותר לציין שערן, לא עשה את זה והקולקציה שלו נראתה כמו בדיחה גרועה שעוצבה על ידי ילד בן 6 שראה יותר מידי קליפים של הויליג' פיפל מסיבה לא ברורה.

Photobucket

היה שם גם דוגמן בחליפת כבאי שלא הצלחתי לצלם ומכאן הויליג' פיפל. לסיכום, חסר מעוף, חסר השראה, קולקצית לצאת מידי חובה. מי ששואל את עצמו מה התשובה לשאלה מדוע הבחור בא ללמוד עיצוב אופנה? התשובה ברורה וניכרת מעצם התנהגותו על הבמה עם בובת העוסאמה האנוסה - הוא בא לז**ן. את הסטודנטיות, הדוגמניות וכל בחורה אחרת שתהיה המומה מזה שהבחור חתיך, למד עיצוב אופנה והוא לא הומו. אם היה צל של ספק, יש לי בעיה עם אנשים שחושבים שכל השאר מפגרים ואף אחד לא יעלה על התרמית שלהם. בושה למרצים שהעלו את הקולקציה הזו על הבמה בכלל. היה מביך.

אני אסיים בנימה נעימה יותר ואומר, כי היו 24 קולקציות ו 23 מהן היו נעימות לעין. לפני כן, גם זכינו למבט על קולקציות של תלמידי שנים ב' ו - ג' ונראה כי בהחלט יש למה לצפות. אני מאחלת לכל הבוגרים הצלחה רבה ועבודה, כי זה לא קל להשיג עבודה בתחום בארץ.

הערה - למען הסר ספק, אין לי הכרות אישית עם ערן ששון וכל מה שנכתב כאן הוא בגדר פרשנות אישית והומוריסטית שלי.

צילום: מיראל דושנסקי

6 תגובות :

  1. אהבתי מאוד את השמלה מהקולקציה של לוריה רנטה והיהודים באמת נראים קצת אינדיאנים.

    השבמחק
  2. הוא הכי שם בשביל לזיין, מוזר שקלטת את זה ככה סתם....

    השבמחק
  3. מוזר שאת לא מכירה אותו אבל יודעת אם הוא הומו או לא, ממש ביקורת מקצועית ועניינית, כל הכבוד לך... כנראה שאותך הוא לא הייה מעוניין ל***ין- פאטתית!

    השבמחק
  4. NA'AMA - הקולקציה של לוריה רנטה הייתה מושלמת. אהבתי אותה מאוד.

    אנונימי #1 - הכל בגדר פרשנות אישית והומוריסטית. לא משהו אישי. הקולקציה שלו לעומת זאת, הייתה חסרת מעוף לחלוטין.

    אנונימי #2 - אם היית מקדיש/ה עוד שניה וקורא/ת את ההערה לי, היית יודע/ת שאין לי הכרות אישית עם הבחור, אני לא יודעת עליו כלום מלבד הקולקציה שאותה הציג שהייתה מביישת וההתנהגות שלו על הבמה בתום התצוגה, שגם היא הייתה לוקה בנימוסים בסיסיים. הביקורת שלי לא מקצועית, כיוון שאני לא אשת מקצוע, אבל היא עניינית מאוד, שכן אני יודעת לנמק את עצמי על כל מילה ומילה שבחרתי לכתוב.

    שבוע טוב לכולם!

    השבמחק
  5. היי
    אהבתי לקרוא את הפוסט הזה, גם כי היתי בתצוגה עצמה וגם כי נמינתי עם הבוגרים, בשתי שנות הלימוד הראשונות שלהם...
    גם ברור לי שמי שכתב לך את ההערות למעלה הם/ן מקורביו/תיו.
    שמחתי והופתעתי כי אהבתי את מה שהיה פחות"אופנתי" במובן המקובל והנדוש של המלה, אלא נמשכת יותר למה שהיה "מהבטן", מהקישקעס וראית מי מהסטודנטים התחייב למסר שלו ומי רצה לעצב משהו מאאאגניב לליידי גאגא.
    בקיצור
    אהבתי
    תמשיכי לכתוב על אופנה ולצלם.

    השבמחק