27.2.10

התחזית למחר

שמעתי היום בתחתזית שמחר יהיה ממש קר. אני בהתלבטות קשה מה ללבוש...הנה כמה אופציות.








הפוסט הזה מוקדש לאמא שלי. אמא, אני מבטיחה שמחר אנעל מגפיים אני מבטיחה לקחת מעיל וצעיף. אני מבטיחה לא לשכוח לקחת מטריה. אני מבטיחה לעשות הכל כדי שלא יהיה לי קר.

תודה אמא :)

26.2.10

חג לילדים?

כידוע, בישראל ישנם ארבעה מועדים בהם כל בת ישראל יכולה להרשות לעצמה, או לפחות כך היא חושבת, להתלבש במדים של המקצוע העתיק בעולם. אותם מועדים הם, וולנטיינ'ס דיי, סילבסטר, יום העצמאות וכמובן, פורים. משום מה, בכל פעם שיש סיבה למסיבה, בנות ישראל מרגישות את הצורך לחשוף את המחשוף, להבליט את החמוקיים ולשלוף את הרגליים. בוולנטיי'ס שחל לפני כשבועיים, טיילתי ברחובות תל אביב עם חבר שלי. עברנו ממסעדה לבית קפה ובדרך עשינו טיול רגלי ארוך בו ראינו זוגות זוגות כאשר הבחורה בהכרח לובשת משהו חשוף והבחור עם ג'ינס וטי שרט והבעה חסרת אונים על פרצופו. האמת, שזה היה די משעשע לראות את אותן הבנות שהחליטו לכסות רק את מה שמכסים בשבטים הפראיים באפריקה, כל השאר הרי לא באמת חשוב שלא יראו.


אולי בגלל שהשנה הוולנטיי'ס וחג הפורים כל כך קרובים נראה פחות פורנו רך ברחובות, כי זה כבר נעשה לפני שבועיים? כך חשבתי לעצמי ואז יצאתי החוצה היום בבוקר, בדרך למכירת הוינטג' של צ'וצ'ה וכמובן שמיד זכיתי לתשובה. התשובה היא לא. אני לא מצליחה להבין מה הסיבה לצורך הזה להתהלך חצי עירומה ברחובות ולהגיד שהיום מותר, כי היום זה חג. אם זה חג זה אומר שצריך להשקיע יותר, לפחות ככה אמא לימדה אותי. בכלל, בשנים האחרונות אני לא מרגישה צורך לחשוף בכלל, כלום. אולי זה בגלל שהזדקנתי או אולי בגלל שיש אנשים טובים בעולם הזה שמטפטפים לי כל הזמן שאני הכי יפה כשאני מחייכת וזהו, לא צריך שום דבר נוסף. עו משהו חשוב שלמדתי זה שלק הוא אקססורי לכל דבר והוא יכול להרים אאוטפיט בלי אקסטרא מאמץ. זה היה סתם טיפ לחיים.


בגלל שאני לא חסידה גדולה של תחפושות כאלה או אחרות, חשבתי לעצמי מה הייתי רוצה להיות. אני, תמיד רציתי להיות נסיכה ואם אפשר אז מלכה. אולי בגלל שתמיד אמרו שאני הנסיכה בבית ואולי כי מידי פעם הוכתרתי בעל כורחי לנסיכה או מלכה בהקשרים שונים ומשונים. תמיד רציתי ללבוש קרנולינה נפוחה נפוחה וכתר. מה אני אגיד לכם, כל אחד והתסביכים שלו. אז הנה אני מציגה לכם פנטזיה שלי שהתגשמה, להיות מלכה כמו שאני רוצה. ומה אני כבר יכולה לרצות אם לא מלא מלא נעליים...


קבלו אותי...מלכת הנעליים!


Photobucket

אכן, כולן שלי ולא, אלה לא כולן...


Photobucket


חג פורים שמח, כי בכל אחד מאיתנו יש ליצן קטן.




נראה אתכם גם מחר, במכירה של צ'וצ'ה



22.2.10

יש סיכוי שעוד יהיה אפשר להתכרבל בתוך סריג נעים?

לשמחתי הרבה, אפשר להגיד שהבראתי. כשעוברים ממצב של חוסר אונים מוחלט, שכיבה במיטה, חום גבוה וחוסר יכולת לדבר (!) למצב, שבו הכל חוזר לקדמותו אפשר להגיד שממש לומדים להעריך את זה. יכול להיות שהתובנות העמוקות האלה הן חלק בלתי נפרד מהשפעת האנטיביוטיקה שאני עוד נוטלת. מי יודע.

יום שבת האחרון, בתום המכירה של צ'וצ'ה (שהייתה מגניבה במיוחד, תודה ששאלתם.) החלטנו לצאת לסיבוב ברחובות יפו ולעשות קצת תמונות. האמת, רחוק לא הלכנו...בפינת הרחוב עומדת לה כספת ענקית כך סתם. הכספת הזאת מזכירה לי את הכספת שהייתה למפקדת שלי בצבא. היא הייתה כמחצית מגודלה של זו ברחוב אבל עדיין. ידענו שמה שיש בכספת הוא בגדר טאבו ואסור, אסור, אסור לנו להתקרב לשם אלא אם כן, נאמר לנו אחרת. באופן מדהים, היינו ילדים/חיילים ממש טובים ולא נגענו. דחיית סיפוקים מה שנקרא...חבל שאני לא יודעת ליישם את זה היום.


Photobucket
סריג אנגורה צהוב/חרדל צ'וצ'ה, תיק TODS, כפכפי וינטג' צ'וצ'ה, משקפי שמש FENDI
Photobucket
Photobucket
Pick a BOO I U
Photobucket
שעון Ripcurl, צמיד חוליות DOBERMAN, צמיד כסף צ'וצ'ה, טבעות "אבנים"
יש סיכוי שעוד יהיה אפשר להתכרבל בתוך סריג נעים?

19.2.10

Sick - Chic

להיות חולה יכול להיות מלא חן...טוב, נו על מי אני עובדת? אני מרגישה נורא ובא לי למות, בוא נסכם את זה בזה.



Photobucket




אאוטפיט: פיג'מת פלאנל בצבע תכלת עם עננים, נעלי בית מנומרות.



Photobucket




חומר קריאה: מגזינים משנתונים שונים.



Photobucket



הדילמה הקבועה: ללמוד או לשים לק?
Photobucket
החבר הכי טוב: טישו לבבות.


Photobucket




משהו מתוק: לאנשים חולים.


ומחר, אני ממש צריכה להרגיש טוב, כי מחר...יש מכירה ראשונה של המותג של אחותי ושלי "Chucha"


פריטי וינטג' מאוסף פרטי (שנות השישים והלאה)


רח' רבי יוחנון 1, יפו

12:00 - 18:00


עוד פרטים כאן




13.2.10

singles self awareness day


האמת שאני כבר לא יודעת מה יותר קלישאתי, לדבר על כמה שזה כיף לחגוג את היום הזה כשנמצאים בזוגיות, כמה זה נהדר לחלוק ארוחה רומנטית לאור נרות, כמה כיף להחליף מתנות מתקתקות ולסיים את הערב במיטה מפנקת ומצעים סכריניים רצוי מסטן אדום. או, אולי זה אפילו יותר קלישאתי לבוא ולהגיד שלא אכפת לי ואין לי שום צורך ביום מיוחד כדי להגיד למישהו שאני אוהבת אותו. בערך כמו שאני לא צריכה יום מיוחד כדי להגיד למישהו שאני מתנצלת.

בכל מקרה, המייל שלי מתפוצץ מכל מיני הצעות לאיך להעביר את היום הזה. מסתבר שיש כמה כללים שעל פיהם צריך לפעול וכמה פעולות שעלי לעשות ודחוף! נגיד שעווה...חוצמזה, אני צריכה להיות מאופרת בגוונים דרמטיים, שפתיים אדומות/ורודות/בורדו הן בגדר החובה. רצוי להוסיף גם איזה ריס מלאכותי או שניים, אתם יודעים, אפקט הדרמה. רצוי שאהיה לבושה בשמלת קוקטייל קוקטית (שוב גווני האדום יתקבלו בברכה), נעלי עקב סקסיות, תיק קטנטן וחסר פונקציונאליות ישלים את ההופעה. רצוי שיהיה בצורת לב או פפיון.

מה שיותר חשוב הוא מה שיהיה לי מתחת לשמלה. כל דבר בגווני האדום (כן, שוב) או השחור יתקבל בברכה "אם את מהמעיזות, את יכולה ללכת על סגול כהה וחושני" כך שמעתי ובאמת שרציתי להגיד...in your mother. הבגדים התחתונים צריכים להיות כמה שפחות פרקטיים, כמה שפחות פונקציונאלים (כמו להחזיק את הבייביז במקום נגיד) וכמה שיותר נוטפים סקס.






עכשיו תראו, רב הגברים ששאלתי אותם מה זה לבוש תחתון סקסי בעינהם ענו לי תשובה אחת ממש ברורה ולא משתמעת לשתי פנים: ערום. ובואו נודה בזה בנות, זה בסופו של דבר מגיע לזה ולמען האמת, גם די מהר. כשאת מולו באאוטפיט הסקסי הזה שלא מכסה כלום ולא מחזיק כלום, מנסה לשמור על פוזה של דוגמנית צמרת - בטן בפנים, תחת בפנים, ציצים בחוץ, אההה ולנשום! - הוא ממש לא מתעניין באיזה מהמם זה, מאיפה זה וכמה זה עלה לך או כמה מדורי גהנום היית צריכה לעבור כדי להשיג את זה. פשוט תורידי את זה כבר, טוב?


ושוב, אולי אני מדברת ככה כי אני בזוגיות ואולי כי זה סתם לא מעניין אותי. לחלוק מגש פיצה (חצי בולגרית חצי פפרוני) ולראות סדרות ביחד תוך לגימת דיאט ספרייט ותקיעת גרפסים לסירוגין - זה שיא הרומנטיקה בשבילי. וכן, אנחנו דוחים ומתים על זה. מה שעוד יותר עצוב, זה מה שהחג הזה עושה לחלק מהרווקים שביננו. אנשים פתאום נהיים מאוד רגשניים או אלימים. כן, ראיתי גם אלימות בקטעים האלה. כל הזוגות הופכים לבלתי נסבלים, אנשי השיווק להתגלמות השטן ועוד כמה התרחשויות כאלה ואחרות. אני בכלל לא בעד לעשות סיפור משום דבר, בטח לא מחג של איש אחד.




תיעוד שיחה שהתנהלה לפני כמה ימים:



הוא: תקשיבי, יש את הדבר הזה ביום ראשון. את מתכננת לנג'ס על זה או שנעבור על זה הלאה?

אני: אתה מדבר על מהבחן שיש לי? ברור שאני אנג'ס על זה, אין לי כח ללמוד!!! ולא! עוד לא סיימתי את החומר!!!

הוא: אה, נכון יש לך מבחן.

אני: לא לזה התכוונת? אז מה יש ביום ראשון? זה ה - 14 לא? אמא שלי אמרה שיש משהו ב - 15, מה?

הוא: זה יום האהבה הזה נו.

אני: נו ברצינות עכשיו. מבחן! יש לי מבחן אני אומרת לך!

הוא: אז...זה...בסדר?

אני: שנה שעברה קנית לי ספר של אגדות ילדים, כי רציתי אותו כבר מלא זמן ואמרת לי, שמה שאתה רוצה מתנה זה שאני לא אדבר על זה עד השנה הבאה. אז לא דיברתי, כי זה לא כזה מעניין. בוא השנה, לא נדבר על זה בכלל.

הוא: טוב :)

אני: מה קשור המבחן הזה, אוף אוף אוף.

הוא: אז עוד לא התחלת ללמוד בכלל נכון?

אני: ....


בקיצור, תאהבו, תחגגו, מה שלא יהיה העיקר שיהיה טוב.



11.2.10

שוטטות בסנטר

על הפרויקט החדש של אירוקה עם הבלוגרים המובילים בודאי כבר שמעתם. ברגע שספי פנתה אלי ושאלה אם ארצה להשתתף, אחרי ששמעתי מה עלי לעשות מיד הסכמתי. הרעיון של לעצור אנשים ולהגיד להם שהם יכולים לבחור משקפי שמש מגניבות, לקבל אותן במתנה וגם לדפוק איזו פוזה למצלמה, נשמע לי ממש נהדר.
מה שעוד סיקרן אותי, הוא האפשרות לשחק אותה צלמת אופנת רחוב לכמה שעות. מה אני אגיד לכם, זה ממש לא פשוט כמו שזה נראה. לפתע יש לי הערכה עצומה, אפילו יותר ממה שהייתה לי, לצלמים כמו איוון רודיק, הסוטוריאליסט וכמובן, יעל סלומה שלנו. תקשיבו, זה קשה!
מצאתי את עצמי מסתובבת בסנטר ומחוצה לו ופתאום רואה באמת מה אנשים לובשים ואיך הם נראים. פתאום, ראיתי את הדברים ממש כמו שהם ומה אני אגיד לכם, בהתחלה נראה שהמצב לא מי יודע מה מגניב. רב האנשים לבושים אותו הדבר, בלי אמירה אישית ובלי כלום. כנראה שזה באמת נכון, שאופנת הרחוב הישראלית מתאפיינת בנוחות. בהתחלה זה נראה קצת מוזר, אחר כך הבנתי שזה סוד הקסם - הנוחות. אף אחד מהגברים וגם אף אחת מהנשים לא מסתובב בסנטר להנאתו עם לבוש שיכול לעייף אותו בשלב מסויים או לחילופין, לבוש שדורש תחזוקה מסויימת.
אני חייבת לציין, שפגשתי אנשים מדהימים ומקסימים וחמודים ולא יודעת מה עוד אפשר להגיד. פשוט כיף.
Photobucket
המקסימים האלה, שלומית ויואב, היו בדרך לסרט. היא מיד תפסה לי את העין עם הליפסטיק האדום, הקוקטיות שלה, הצבעוניות של אפור ושחור. שלמות. הג'קט של יואב מדהים בעיני - ספורט אלגנט במיטבו.
Photobucket
מתברר שגם אנשי רוח ופילוסופים יודעים להתלבש כמו שצריך.
Photobucket
ג'ינס וג'ינס...מממ...יש אנשים שעליהם זה נראה טוב!
Photobucket
ספי ואני הסכמנו שבחור עם צעיף הופך מיד לטרנדי. למה? ככה.
Photobucket
מושלם.
Photobucket
אין כמו גרביון עם דוגמא מרגשת לשיפור ההופעה וההרגשה. בזכות המתוקה הזאת, גם אני רכשתי לי גרביון מנומר בגוונים של ירוק, שחור וחום.
Photobucket
כנראה אדום, כחול ומנומר עושה לי את זה.
Photobucket
חבר'ה קנדים, ג'ונתן וקאלי. ניגשתים אליהם ופתחתי את השיחה בעברית, הם מיד התנצלו שאין להם מושג מה אני אומרת. עברנו לאנגלית. החלפנו טלפונים ושבוע הבא, תחילת סמסטר ב', נפגש לקפה בקפיטריה של אונ' ת"א.
השרשרת של קאלי תפסה לי את העין במיידי, ג'ונתן נראה כמו מייקל לואיס, רק חמוד הרבה יותר והטי שרט שלו הייתה ממש מגניבה.
לסיום, כמה דברים שלמדתי מהחוויה:
1. לאירוקה יש אחלה משקפיים!
2. אני יכולה להכיר אנשים ותוך שניה וחצי להתחבר אליהם ואפילו לנהל "שיחות בעיניים" - הי נאור :)
3. הכי כיף לי להכיר אנשים חדשים.
4. להיות צלם אופנת רחוב זה באמת מאוד קשה ולעיתים אף מתסכל - כל זה משלוש שעות של שוטטות. תחשבו מה זה, כשזה המקצוע שלך.
5. עושה לי טוב על הלב, לעשות משהו טוב בשביל מישהו אחר.
6. כולנו, בלי יוצא מן הכלל, הכי יפים, כשאנחנו מחייכים.
המשך שבוע נפלא!

8.2.10

מפונקת

אני רוצה:



1. לישון.

2. לישון בלי לחשוב על זה שאני צריכה לקום בשעה מסויימת למען מטרה מסויימת.

3. מסג' (אמיתי. כלומר, מקצועי).

4. להגיע למצב בו אקח את שלושת זוגות הנעליים שזקוקות לתיקון, לסנדלר.

5. לבקר את קווץ', הפאג החדש של נבי ארנבי ושיינהולץ ולעשות ממנו אוריגמי (אין א גוד וואי).

6. להפסיק להרשות לעצמי להגיע לעבודה בלי עקבים. מיצינו פיג'אמה שיק.

7. שתגמר תקופת הבחינות.

8. שמישהו יכתוב במקומי את העבודה. יש זמן, זה ל - 1/3. יש מתנדבים?

9. שיהיה קיץ.

10. שיהיה חורף.

11. שמישהו יחליט סופית אם זה קיץ או חורף, אם קר או חם ואם באמת ירד גשם! המטריה כבדה לי!

12. את הג'ינס ההוא, הסקיני, מטופשופ.

13. שהג'ינס הזה יעלה פחות מ- 400 ש"ח.

14. שהלק יסיר את עצמו כשנמאס לי ממנו. פאק, אני שבוע עם לק צהוב! (תום, סליחה)

15. יום חופש אמיתי.

16. את כל מה שיש בתמונה. אפשר לוותר על הדוגמנית, אין לי גם ככה מה לעשות איתה.







וזהו נראה לי...

2.2.10

משקפי הגיקים החדשים שלי

אני יודעת שאנחנו רק באמצע השבוע, אבל השבוע הזה הוא שבוע מוזר. אני חייבת לציין, שהיה לי עמוס מאוד כבר מיום ראשון, ברמה הפיזית, הריגשית ועם יש עוד רמה אז בכיף שיהיה, גם בה היה לי עמוס.
זה התחיל בשטויות שפלטתי מבלי לשים לב בכלל ובשניה שפלטתי תפסתי את הראש בין הידיים ואמרתי לעצמי "מה נראה לך שאת עושה??@?$@#?%?@$?^?&" תשובה לא קיבלתי, רק תגובה מנומסת מאוד מהצד השני שלעברו פלטתי את הטימטום שלי. מסתבר שנשארו עוד אנשים מנומסים בעולם שלא עברו את גיל 50 והם זכרים באופן מפתיע...משם, הגיעו ה"תקריות" בעבודה וכשאני אומרת "תקריות" אני מתכוונת לזה שהפתרון ל"תקרית" יכול להיות או לצרוח או לספור עד עשר ואז רק לצעוק. מפה לשם, מפגשים עם אנשים מהעבר הרחוק, מפגשים עם אנשים מהעבר הלא כ"כ רחוק, אינטראקציה מטורפת עם פעוטות ומפגשים עם אנשים וירטואליים או כאלה שהיו וירטואליים במהלך שלושת השנים האחרונות אבל הם אמיתיים וזה קטע קטע. כמובן שזה לא מספיק, אז גם צרחתי פה ושם על חפים מפשע אז אני גם אנצל את הבמה ואומר - סורי...אפילו שאמרתי כבר בקול רם.
מה שבטוח, שזה עוד לא נגמר ויש עוד 4 מבחנים to go (כן, תארזו לי אותם בבקשה) ואיזו עבודה, משהו קטן, מחקר...קטן. יאפ.
אז אני לומדת, לא ברגע זה ממש כפי שניתן לשים לב, אבל בגדול כן. במיוחד בשביל השבוע המוזר הזה ותקופת הבחינות המוזרה הזאת בחרתי באאוטפיט גיקי במיוחד. אולי אלה הם המשקפיים שעושים את הלוק ואולי זו השמלה ואולי זה הכל ביחד ובכלל.
Photobucket
Photobucket
משקפי הגיקים החדשים שלי, שמלת קורדרוי של גוטקס משנות ה - 70 (כן, לאה גוטליב פעם עשתה לא רק בגדי ים. האישה מלכה), קרדיגן מזארה וכפכפים של הוויאנס. מאחורי - מכל טוב שחלק ממנו ועוד יהיה ניתן למצוא גם בשבת הקרובה במכירה שלנו. מלפני - פאשה החתולה הקטנה.
המשך שבוע..ממ...רגיל?
:)

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...