28.4.10

מה הטלויזיה לימדה אותי אתמול

אתמול, סביבות 23:00 מיראל נכנסת למיטה. מזפזפת ונופלת על "וידוייה של שופוהוליקית".

את ההתחלה של הסרט ראיתי לפני שבוע בערך אצל חברים. נפלתי לקראת סוף הסרט, המכירה הפומבית, ההבנה שהיא לא צריכה כלום מלבד אהבת אמת. אהבה של משפחתה וחבריה וכמובן, גבר החלומות. הכל מסתדר ואפילו הצעיף הירוק המזעזע נשאר אצלה באדיבותו של מר מקסים. הבובות בחלונות הראווה מוחאות לה כפיים על איך שהיא מצליחה להמשיך הלאה מבלי למשכן את הבית בשביל עוד שמלה ועוד תיק של YSL. באמת כל הכבוד...באמת.
סרט נגמר ואני ישובה במיטתי, בוהה במסך תוך תחושת בלבול. היא הבינה שהיא לא צריכה את כל זה. היא שילמה את חובותיה, זכתה באהבת משפחתה, חבריה ומר מקסים וגם...בצעיף המכוער הזה שאפיין אותה כל כך. "הנערה בצעיף הירוק" הייתה ותישאר "הנערה בצעיף הירוק", אז מה השתנה? או הנה מה השתנה, עכשיו שהיא בזוגיות קסומה עם מר מקסים (בן למשפחה עשירה עד לכדי צמרמורות של גועל נפש), הוא זה שידאג לממן את הקרייבינגס שלה בכל הקשור לנעליים של לבוטין ושמלות של איב סאן לורן. זה מה נשתנה.



חשבתי ביני לבין עצמי האם באיזשהו שלב בחיי אני הוגדרתי על ידי פריט לבוש זה או אחר. לצערי הרב, נזכרתי שכן. לפני כשבע שנים רכשתי את הג'קט המשובץ הנפלא שלי מ SACK'S והוא מככב עד היום. באותה התקופה, היו כמה דברים שהיו חשובים לי במיוחד: החברות שלי של אז, מקום קסום שנקרא "הארליך" והיום הוא "הלימן ברדרס" או מה שזה לא יהיה, נעליים. זהו. האלכוהול נשפך כמו מים ומחשבה אחת על העתיד לא עברה בראשי השטני. כלום. הגעתי ל"ארליך" מספר פעמים (לא ברצף) עם הג'קט המהולל שלי (אמרתי כבר, שהוא גורף מחמאות עד היום), עד שאחת המלצריות פנתה אלי בכניסה ואמרה לי "הי מאמי! מה קורה? לא ראיתי אותך ברביעי שעבר! טוב שבאת!". אם היא לא הייתה מחבקת אותי ומנשקת אותי הייתי בטוח חושבת שהיא פוזלת, כי היא לא מדברת אלי, היא רק מסתכלת עלי. אבל היא חיבקה ונישקה ואני לא הבנתי. "איך את מזהה אותי? יש פה מיליון אנשים..", התשובה שקיבלתי, הגדירה אותי מחדש עד עצם היום הזה: "את הבחורה המתוקה עם הג'קט ההורס והשיער המהמם! אה נו וגם הגומה הזאת בלחי ימין" דאאאאאאאםםםם...לא חזרתי יותר למקום, לא לבשתי את הג'קט קרוב לשנתיים מאותו היום ורציתי למות. אני, מיראל, בשקל תשעים. ג'קט, שיער וגומת חן אחת. זאת אני. למות, זה מה שרציתי.

מאותו הרגע, לא נתתי לאף בגד להגדיר אותי. אני לא הבחורה עם הג'קט/ג'ינס/נעליים/וואטאברדהפאק. מילא גומת חן...היא גם ככה שם.

מזפזפת שוב...ערוץ 22. שני פרקים ברצף של סקס והעיר! הכי נפלתי טוב. ועוד שני הפרקים האחרונים של העונה האחרונה?!?! די נו! טוב, אז לא הולכים לישון, רוצים להשתגע. נגמר הפרק הראשון, קרי בפריז מקפצת אל מול הנוף האייפלי שלה, אמא של סטיב חולה באלצהיימר ומירנדה מגלה רגשות – כל אלה גרמו לי להתחבק ממש חזק עם דובי הכבשה הורודה שלי. דברים אחרים שהיה ניתן להתחבק איתם ויש להם דופק, ישנו כאילו יש מחר.

הופס, מיד מתחיל הפרק השני והאחרון, הבנות שולחות את ביג להציל את קרי מפריז. קרי, שמתקשה להודות בפני עצמה שהיא נמצאת במערכת יחסים חולנית, מודאגת בעיקר מזה שהיא דופקת חליקה מטורפת ב"דיור" וכדי לפצות על כך, היא מגהצת על חצי חנות. למי אכפת? הרוסי הזה עשיר ואם איתו זה לא יצליח, יש מספיק חברות עשירות, מר ביג עשיר שתמיד יעזור, מקדמה על ספר חדש...בכלל, מסתדרים נו, זה דיור ובחורה חייבת להראות טוב גם אם יש לה קמטים בתחת. כן, כן, תמיד מגיע השלב הזה בחיים שבו אישה צריכה לבחור בין כמות הקמטים בפניה ובשאר איזורי גופה, לבין גודל התחת שלה. בתמונות הפפראצי האחרונות שהתפרסמו, ראינו ש-שג"פ החליטה שגודל התחת יותר חשוב. למי אכפת קמטים כשאת לבושה ב"דיור"? תכלס.



03:00 מיראל עדיין ישובה במיטה, בשוק. מה למדנו? הבגדים מגדירים אותנו, המותגים מגדירים מי אנחנו ביחס לשאר העולם, השילוב של הבגדים/מותגים/שאר ירקות הם אלה שיביאו אותנו לשלב הבא, הנקסט לאבל. שם יאהבו אותנו, כי אנחנו נהיה מדהימות. אהבת אמת יכולה להיות רק עם גבר עשיר עד לכדי בחילה. אהבת אמת מוצאים בתחילת שנות העשרים או בסוף שנות השלושים. אני בת 27, נראה שמצאתי את שלי...אבל, לא. הוליווד לא מאשרת, כל הזין לי, כנראה שלעולם לא אהיה מאגניבה עם קבלות. צריך להירדם, כי צריך לקום בעוד שלוש שעות וחצי. שלוש שעות...ZZZ...zzz...ZZZ…..ZZZ..zzz..

09:00 "מה הסיכוי שאת ערה? עכשיו 09:06, קומי, אחותי בחדר לידה! את לא עובדת היום?"

פקק

עובדת

סוף יום.

25.4.10

דברים שעושים לי טוב לאחרונה

לצאת מהבגדים בסוף היום

Photobucket

פירות יער לסוגיהם

Photobucket

טוסט ע-נ-ק

Photobucket

בלרינות ששומרות על אורח חיים בריא

Photobucket

סלט קממבר, שקדים ופירות העונה

Photobucket

נס על חלב ב NONA

Photobucket
תמונות 3, 5 ו - 6 צולמו על ידי.

24.4.10

זה כל ההבדל

חדל גברים ממאדים, נשים מנגה. גוגל יודע להסביר את הדברים יותר יפה, הנה כמה סטטיסטיקות של השלמות חיפושים. עכשיו הכל ברור...הנה מה שאנחנו לא מבינות לגביהם והנה מה שהם לא מבינים לגבינו. תכלס, גם אנחנו לא מבינות לגבינו את מה שהם לא מבינים לגבינו, לא ככה?

Photobucket

Photobucket

19.4.10

חג עצמאות שמח!


ה"ארטיק בוי" ואני מאחלים לכם

חג עצמאות שמח!


Photobucket


צילום: שני ספיבק

17.4.10

The Lost Art of Keeping a Secret

השיר הזה של "Queens of the stone age" מתנגן אצלי ב IPod די הרבה לאחרונה. אולי כי, אכן מדובר בתקופה כזו שבה מתגלים כל מיני שקרים קטנים או גדולים בארץ ובעולם בכלל. זה גרם לי לחשוב בתצוגת האביב-קיץ 2010 של "הוניגמן"' שהתקיימה ביום רביעי האחרון ב"בית קסטיאל" בדרום העיר. למי שלא מכיר "בית קסטיאל" נמצא בחלק הדרומי של ת"א וכדי להגיע לשם בשעות מסויימות של היום, צריך לעמוד בפקקים מטורפים. החום, הצחנה וריחות השתן של החתולים והשתיינים/בליינים למיניהן מתערבבים יחד וממש בשלב שבו אתה כבר מרגיש "שיכור" אתה נוחת במעין בית/גן ארועים קסום. הכל נקי, הכל על טהרת הלבן. מגישים לך מטעמים מבית "מתוקה" שכוללים ראפים נדיבים, סנדוויצ'ונים עם גבינות מסריחות וממרח פסטו, מיני טארטס ומיני קאפקייקס וכמובן משהו קל לשתות - קאווה. לפתע פתאום, הכל כה נפלא ואתה כבר מזמן שכחת שאתה נמצא במקום שאליו לא תתקרב לאחר רדת החשכה מחשש לתקיפה/שוד/אונס/רצח.


מסיימים להתמנגל (מלשון "מינגלינג") וממשיכים הלאה, אל התצוגה. זה שרשת "הוניגמן" עברה איזשהו מייק אובר בשנים האחרונות, כולנו יודעים. הבגדים הפכו ללבישים גם אם את מתחת לגיל 70, הגזרות בהחלט מחמיאות לגוף הנשי (אני מודה, חייבים למדוד, אחרת לא מאמינים) והכל על פניו נראה בסדר. אז יאללה, מתחילים!


Photobucket

"השורה הראשונה" אם תרצו, אושיות האופנה של ישראל...אני מודה, גם אני הייתי עם קבקבי אצבע, אמנם של GAP ומעור אבל אתם יודעים, היה חם וזו לא הפעם הראשונה שביקרתי במתחם, כך שידעתי שיש חצץ ברחבת המינגלינג (אלון, בנות אוהבות עקבים לארועים יו נואו..לטיפולך, אודה).


Photobucket


אוי אוי כמה גלאמור...או שלא. דוגמנים ודוגמניות יקרים, גנבתם את ההצגה, כי התצוגה אמנם נמשכה שעתה וחצי או שעתיים שהרגישו כמו נצח נצחים ועדיין לא הסתכלתי על הבגדים בכלל! הפעם הראשונה שהסתכלתי על הקולקציה עצמה, הייתה כשעברתי על התמונות ועל הקטלוגים שקיבלתי לדרך. אז הבנתי שהבגדים לא רעים בכלל (יקרים קצת...שמלה יומיומית 299 ש"ח?). על מה הסתכלתי במהלך התצוגה? עליכם דוגמנים ודוגמניות ארצישראליים יקרים, תתעוררו! הנה כמה טיפים:

1. לא באים לעבודה שיכורים.
2. לא באים לעבודה עייפים.
3. לא באים לעבודה אחרי ליל הוללות.
4. אם את זו שבוחרת לעצמך את ההלבשה התחתונה, אז חשוב שתדעי שכשיוצאים לך 4 ציצים מהחזיה במקום 2, זה לא טוב. כשהתחתונים מחלקים לך את התחת ל"תחת עליון" וגם ל"תחת תחתון" גם זה ,לא טוב. כך "דוגמנית" נראת "שמנה" ואנחנו לא רוצים שזה יקרה לך, נכון?
5. גבר, גבר אתה דוגמן. זה בסדר וברור שזה רק כדי לממן את לימודי הרפואה/אדריכלות/הנדסת אלקטרוניקה שלך. אבל ראבק, מה זה הריצה הזאת על המסלול? מה זה המבטים האלה והפה הפעור כאילו שאתה לא יודע לאן ללכת ומחפש את מי לשאול?
6. לא בא לכם להית דוגמנים? לכו לברמן, אחלה כסף.

הנה לכם, גבירותיי ורבויי הסודות מאחורי הקלעים. הדוגמניות עיפות ולא יפות, הדוגמנים נראים אבודים ונבוכים, חלק מהבגדים היו מוכתמים (נדמה שהדוגמנית התישבה לרגע על בטון ונשאר האבק הזה. איפה ההפקה ועוזריה? מגבון לח? משהו?), חלק מהבגדים נראו לא מגוהצים, כל הדוגמניות היו עם נעליים של זארה-אחת נפלה מהפלטפורמות ואחת השכילה להוריד אותן באמצע המסלול ופשוט ללכת.

מגוחך...

Photobucket


קבלו אותה, את הפרזנטורית שדפקה ספרינט על המסלול תוך כדי עצימת עיניים, כי אם היא לא רואה אותנו, אנחנו בטח לא נראה אותה...

Photobucket

אני אישית מעדיפה אותה על שער של "לאישה" עם איפור + שיער של מיקי בוגנים והמון המון פוטושופ. כשלא ידעתי שככה זה נראה, האמנתי שהן אכן כל כך יפות, בטח שלא כל היום אבל בודאי כשהן "בתפקיד". האמנתי שהכל מושלם שם מאחורי הקלעים ושאפילו הכאוס מלא בגאלם. חבל שגיליתי שהכל אחרת, חבל שגילו לי את רב הסודות...


13.4.10

פסטלים ושפנפנים

הגיע הזמן לנסות את שני הלקים הנוספים מקוקלציית האביב של ESSIE. אני ניסיתי את הסגלגל וכנראה, שגוון העור שלי צהבהב מידי בשביל הצבע הזה. מרחתי אותו בערב, הלכתי לישון מאוד מרוצה ואז התעוררתי בבוקר והיה נדמה שלילה לפני אכלתי אוכמניות והקאתי אותן על ציפורניי הענוגות. לא נעים. התגובות מצד שני, היו לא רעות בכלל. הייתה מישהי שכמעט התעלפה מרב שזה היה יפה בעיניה. כנראה שעל טעם וריח אין מה להתווכח. את הורדרד אימי החרימה במיידי, אני חייבת לציין שהצבע הזה הולם את ציפורניה המדהימות וגם אותה. אני ניסיתי אותו גם, הוא מקסים ביותר.


Photobucket


אז כאן, בתמונה הקטנה רואים את צרור המפתחות שלי. כן, כל זה. אם אי פעם תמצאו את זה איפשהו - תדעו שזה שלי ☺
את בובת השפנפנה הורודה קיבלתי מתנה השבוע והיא מיד הזכירה לי את השפנפנות של מארק ג'ייקובס. מעניין אם הוא קיבל את ההשראה מבובת מחזיק מפתחות עם פאוץ' לכסף קטן. מסתבר שהשראה יכולה להגיע מכל כך הרבה מקומות.

Photobucket


אפשר לראות שיש לי מיני פטיש לעוגיות "אוריאו". יש לי כיסוי למפתחות בצורת עוגיה זו (לא יודעת אם רואים בתמונה) ולאחרונה, נוספה לאוסף מראת "אוריאו". קצת חבל שאני לא אוהבת לאכול אותן, זה נדבק לי לשיניים. מצד שני, הן אהובות על ידיד מאוד טוב שלי וכל פעם שהייתי קופצת לבקר אותו בביתו כשזה עוד היה בתל אביב, הייתי רוכשת חבילת "אוריאו'ז" מהמכולת ממול. עם קפה זה עוד נסבל.
האמת שזה קטע כזה, חברים שלא ביקרתי בביתם תקופה, כשאני כבר מגיעה, אני מרגישה צורך שלא להגיע בידיים ריקות. לפעמים אני לא מספיקה לרכוש משהו קטן בדרך לשם אבל לרב, אני מתקשרת לשאול אם צריך משהו. איכשהו זה תמיד חלב וסיגריות. אין לי מושג מאיפה המנהג הזה התחיל, לא זכור לי. מה שבטוח, אני מאוד מעריכה ומאוד אוהבת את החברים שלי, הם תמיד תמיד חברים. אני חושבת על זה לעיתים קרובות האמת, כי לאחרונה יצא לי להתקל לא מעט באנשים שמאוד רצו להיות חברים שלי, אבל לא הבינו שחברות זה לא רחוב חד סטרי. אי אפשר להיות מניאק לצפות ליחס של נדיבות ונתינה. סתם שתדעו...סתם חשבתי לשתף ☺

10.4.10

פלאפל בעיר

אין כמו יום שישי בצהריים. כל כך הרבה פוסטים נכתבו על הרגעים הקסומים האלה של שישי בצהריים, אפילו שירים, נראה לי. שישי הזה היה יומו האחרון של ידידי הניו יורקי בתל אביב ובישראל בכלל. החלטנו שאנחנו מבלים את היום במקומות האהובים עלינו בתל אביב עם הסיבוב הקבוע של אבן גבירול-->ארלוזורוב --> דיזנגוף -->קינג ג'ורג' וחזרה לאבן גבירול. עברנו בכמה מהמקומות האהובים ביותר בין היתר, פלאפל 4 הטעמים שעל אבן גבירול פינת ארלוזורוב...יאמי!

ראו איזה פלא, הפלאפל אוכלת פלאפל!

Photobucket

אמרתי כבר, שהעונה אני חזק בצבעים הפסטלים ונראה לי, שהם כאן כדי להשאר איתי גם בקיץ. יש לי תחושה, שאולי בקיץ אני אלך קצת יותר על צבעים בוהקים, לא נאוניים כי אני לא בת 15, אבל בוהקים. בינתיים, הפסטליים כאן כדי להשאר מבחינתי. שישי הזה, התלבשתי הכי נח שיש, שמלה שחורה קטנה וקרדיגן ירקרק וכדי להקפיץ קצת את ההופעה, מרחתי את הלק הכתמתם המשגע הזה של ESSIE.

Photobucket

תראו כמה שהוא מהמם ה - TART DECO הזה.

Photobucket

Photobucket

הפסקת קפה ב LOVEAT

Photobucket

התיק האביבי שלי, איך שיוצאת השמש גם הוא יוצא מהמחבוא.

האמת שמרב שנכנסתי חזק לקטע של הצבעים הפסטלים, החלטתי לנסות גם את החברים האלה מקולקציית האביב 2010 של ESSIE, תראו איזה בייביז יפים.


Photobucket

מבטיחה לחלוק את התוצאות!

המשך סופ"ש אביבי ומהמם



8.4.10

בין הגפנים, בין השמשות הכל צהוב וירוק

מרב שטיילתי במהלך החג, הייתי חייבת למצוא לעצמי פתרונות לבוש יצירתיים ונוחים. משהו בצבעים פסטליים עושה לי את זה לאחרונה, בטח האביב. אז הקרדיגן הצהבהב והירקרק כיכבו ומככבים גם עכשיו.
Photobucket
Photobucket
Photobucket
קרדיגן וינטג', T סקובי דו וחצאית מנוקדת מזארה, קבקבי אצבע מעור GAP, תיק חזורים I ♥ Jerusalem
Photobucket
השמש המלטפת הזו הייתה ממש טובה אלינו במהלך כל השבועיים האחרונים
גם אוכל טוב לא היה חסר...והצ'יפס צהוב, כמו הקרדיגן שלי וכמו החרדל שמונח לידו. היה יאמי.
Photobucket
וזה כבר קווץ', ששיך לנבי ארנבי ולאיל כהן...כהן?
ברגע שקווץ' ואני הכרנו, התאהבנו והשאר...היסטוריה.
Photobucket

4.4.10

Go East

אני מניחה, שכולם כבר מכירים את החלוקה הבאה: אוהבי ת"א ואוהבי ירושלים. לרב, אלה הראשונים לא יתחברו לאהבתם של האחרונים וההפך. חבר שלי ואני נמנים על אוהבי ת"א - תמיד היינו וכנראה, שגם תמיד נהיה. שנה שעברה, כשנסענו לטיול בירושלים ביום ההולדת שלי הבנתי סוף סוף איפה אני כן מרגישה בנח בירושלים ואיפה כיף לי ומעניין. באופן מפתיע, מדובר על הצד המזרחי של ירושלים העתיקה ובכלל. כמובן, שתרנו את כל הסמטאות. הצבעים, הריחות של התבלינים וסוחרים שממש אוהבים להתמקח גרמו לחלוטין להתאהב בחלק הזה של העיר. לגברי השאר...ממש לא. תל אביב תמיד אצלי בלב, גם כשנמאס ממנה קצת.

גם הפעם, עם ידיד/תייר נחמד מארה"ב הגענו לירושלים ואחרי ביקור נימוסים בכותל המערבי, דחיפת פתקים תוך ניסיון לא להפיל את אלפי האחרים שכבר שם, שוב מצאנו את עצמנו בחלק המזרחי.

יש דברים שרואים רק בחלק מאוד קטן של ערים בישראל.

Photobucket

מישהו מכיר עוד 24/6?

Photobucket

טרקטור פינוי אשפה בסימטאות העיר

Photobucket

קוקה קולה

Photobucket

קצת תרבות ערבית אמיתית - קפה טוב, נרגילה ומשחק קלפים

Photobucket

וכן, אפשר לעשן בפנים :)

Photobucket

ולבסוף קצת שופינג - קבלו את התיק החדש שלי, עשוי חרוזים חרוזים.

חג (שני) שמח!

1.4.10

יפה פה

Photobucket

Photobucket

Photobucket

Photobucket

Photobucket

Photobucket


זה מעין קטע כזה, שצריך לחכות שיגיע מישהו שטס לפה כמעט 16 שעות בשביל שיזכיר לך, כמה באמת יפה פה.

מקווה שגם לכם, נורא יפה בחו"ל המועד הזה.

נשיקות,
מיראל

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...