31.5.10

מעדכנת

לא עידכנתי ארבעה ימים. זה נחשב להרבה או שזה בסדר? האמת היא, שהעסקתי את עצמי בשאלה הזו לא מעט. בכל פעם שהייתי זקוקה לפסק זמן בגלל עבודה או בגלל לימודים, הייתי מרגישה אשמה שזה כבר כמה ימים שלא העלתי פוסט חדש. כך אני מרגישה גם היום. באופן מפתיע, נתקלתי בכמה וכמה כתבות ופוסטים בנושא של בלוגרים ובכלל. האם אנחנו הבלוגרים לחוצים לעדכן מידי יום, שכן אם לא נעשה כך, לא יקראו אותנו יותר?

סוגיה מאוד מעניינת בעיני, משום שאני באופן אישי לא ממש מצליחה לעקוב אחרי בלוגים שמתעדכנים מידי יום ולפעמים גם כמה פעמים ביום. הרי מי מאיתנו יושב כל היום מול המחשב ורק מחכה לעדכון כדי שיהיה משהו חדש לקרוא? אני מאמינה שכולנו נמצאים בעבודה, בלימודים או אפילו, שומו שמיים, מחוץ לבית בלי wifi זמין. אני קוראת המון בלוגים, מהארץ ומהעולם ולא רק בתחום האופנה והלייף סטייל. אני משתדלת פעם ביום לעשות את "הסיבוב בלוגים" הקבוע שלי אבל לצערי, זה לא תמיד מתאפשר.

לאחר שקראתי קצת על הנושא ועל תחושותיהם של בלוגרים אחרים לגבי הסוגייה הזו, באמת תהיתי ביני לבין עצמי ועכשיו גם ביני לבינכם, מהו פשר המרדף אחרי הפוסט? לא יתא לי להכיר בלוגר שלא נהנה לעדכן את הבלוג שלו, זה נראה לי מתבקש וברור. יחד עם זאת, החשש התמידי מפני איבוד הקוראים בגלל עדכון אחד פחות מידי או מאוחר מידי מורגש. החשש הנוסף, שלפחות נדמה שהוא קיים, הוא לא רק מפני אובדן הקוראים אלא, אולי גם מפני איבוד העניין בבלוג מצידן של חברות היח"צ השונות. למה זה מפחיד? כי לא יהיה על מה לעדכן, כי לא יהיו ארועים להגיע אליהם, כי לא יהיו פרי-ביז. חשש מאוד מטופש בעיני, כי מאיתנו שפתח בלוג יודע, שהחברות היח"צ לא מתקשרות ולא מצלצלות בדלת מהפוסט הראשון. אז מה עשינו עד שמישהו פנה אלינו והזמין אותנו להשתתף באירוע זה או אחר? צילמנו, טעמנו, חלקנו את מחשבותינו ואת מה שהיה על ליבנו. אז ממה יש לחשוש בעצם?

שלא לדבר על מקרים בהם בלוגרים זוכים לביקורת שלילית על כך שטסו לחופשה או פשוט לקחו כמה ימים – שבוע חופש ולא עדכנו. הביקורת השלילית הזאת והתגובות הקשות בדרך כלל מגיעות ממי שנהוג לכנות אותו "טרול" בהגה הבלוגוספירית/פורומית/אינטרנטית. מה לעשות של"טרולים" האלה לרב יש אצבע קלה על המקלדת והם מרשים לעצמם להכנס באמ-אמא שלנו, הלוגרים שחופשה. במקרים אחרים שיצא לי להתקל בהם, כמו למשל מקרה מצער כלשהו בסביבתו הקרובה של הבלוגר שדורש ממנו להעדר מהבלוגוספירה לתקופה – היה דווקא פירגון והרבה הבנה ואהבה. מוזר, זה בסדר לשבת שבעה אבל לא ללמוד לבחינה?

מה אתם חושבים?

הרהורים לחוד ומעשים לחוד, אז בשביל שלא תחשבו שבארבעת הימים האחרונים ישבתי רגל על רגל ומידי פעם עשיתי גם בטן גב, הנה כמה חידושים חמודים שנכנסו לבלוג. הראשון הוא הפייבקון הקטנטן שניתן לראות אותו ליד כתובת הבלוג בשורת הכתובת של הדפדפן. לצערי, כרגע יראו אותו משתמשי אקספלורר בלבד. אם אתם משתמשי Firefox, כי יש שם Add-ons מגניבים במיוחד שעושים את החיים קלים ונעימים – לא תראו הפלאפל בפיתה הקטן שלי, לפחות בינתיים לא. אם אתם נמנים עם קבוצת האנשים שלקראו את השורות הנ"ל ואמרו "מה נסגר עם הבחורה?" אז תסתכלו למעלה! שם, נו! בפינה השמאלית של הדפדפן, איפה שהקשתם את הכתובת של הבלוג! יש שם פיתה קטנה עם פלאפל! בחיי! עוד משהו קטן וטוב, הוא כפתור ה – Share שלי. אהבתם? תחלקו עם כולם בטוויטר או בפייס. מה שבא לכם.


מהיכרותי עם הבלוגוספירה חשוב לי להדגיש, שפוסט זה הוא הרהורים שהועלו על הכתב ואין פה כוונה ישירה לבלוגר זה או אחר. מי שקרא וגם הבין, יבין שאולי גם מתחתי ביקורת על עצמי ולא על דמות וירטואלית אחרת באשר היא.

שיהיה לנו המשך שבוע טוב ואם אפשר בלי חוויות ימיות כאלו או אחרות ☺

26.5.10

ירוק בעיניים #895675896

אני חושבת שהגיע הזמן לחשוף את הרכישה האחרונה שלי! תיק! כבר הרבה זמן שאני מחפשת תיק ליומיום, שיהיה גדול מספיק כדי שאוכל להעביר איתו יום שלם של עבודה וגם לימודים. לצערי הרב, רוב התיקים שנתקלתי בהם לא ענו על הדרישה ואז הגיע הבייבי הירקרק הזה. מיד אמרתי "אתה תהיה שלי ואני אקרא לך שרק", הוא הסכים.


Photobucket

Laster

הוא מחולק לשני תאים גדולים בפנים, יש לו שני כיסי צד ועוד שלושה כיסים קטנים בפנים, מה שנקרא - כל החבילה. אני מאוד אוהבת את הדיטיילים בידיות - 2 ידיות קצרות ואחת ארוכה עם דיטיילינד מגניב במיוחד בקצוות. גם הקשקוש הקטן שאפשר לנתק, מקסים בעיני ומוסיף.

למרות החשש הכבד, שלא אוכל להתאים כלום לצבע הזה, רכשתי אותו וגיליתי שהוא נראה נפלא (כמעט) עם כל דבר. באחד הימים, כשהגעתי לעבודה עם שמלה אדומה מאוד, פלאטס ניוד והתיק הזה, מישהי כמעט התעלפה מרב שזה היה שילוב נהדר בעיניה. לצערי לא הצטלמתי באותו היום אבל כן הצטלמתי קצת בטיול האחרון לעיר העתיקה של ירושלים. כמובן שבדרך לשם עברנו גם בשדרות ממילא שמשרות ניחוחות של חו"ל קצת.

Photobucket

Photobucket

Photobucket


Photobucket

לבשתי: קבקבי אצבע מעור GAP, טייטס וקשת לשיער H&M, חולצה AA

Photobucket

תלבושת אחידה זה הדבר הכי לוהט שיש!

☺☻☺
במעבר חד, אני רוצה להפנות את תשומת ליבכם לתכתובת הזאת. מדובר על תכתובת שהתקיימה בין הבלוגרית VanityGirl מהבלוג "מה בבקבוק?" לבין חברת CHIC שכולנו מכירות. ממליצה בחום לקרוא את הדברים ולעשות את השיקולים שלכן.
מה אני אגיד לכן, לא פשוט בבלוגוספירה, הא?

24.5.10

suniess much?


יום אחד חזרתי הביתה וחיכתה לי בבית חבילה ובה הרבה קטלוגים מעניינים יותר ומעניינים פחות וגם, זוג משקפי שמש של המותג MARE, הלא הוא המותג החדש של סופר פארם אופטיקס. בתור מישהי שיש לה קרוב לעשר זוגות משקפי שמש ובכל זאת חוזרת לזוג האחד והיחיד של ברברי, אני מודה שהייתי קצת סקפטית. לא שמעתי על המותג הזה וגם לא ראיתי או ניסיתי. אז ניסיתי...וכל השבוע לא הורדתי אותן.

Photobucket


אחד הדברים, שלי באופן אישי מאוד חשובים לי במשקפי שמש ובמשקפיים בכלל (מרכיבת עדשות שכמותי) הוא שהן יהיו קלות. משהו בסגנון של "ללכת עם ולהרגיש בלי". הזוג הזה של MARE בהחלט עונה על הדרישה הזו וממש לא הרגשתי כאילו שפיל יושב לי על האף. עוד דבר, כנראה הכי חשוב, איכות העדשה. במקרה הזה, העדשות כהות מספיק אבל לא יותר מידי, שזה טוב.

Photobucket

כשיש על מה לפרגן אז מפרגנים – זה משהו שאני בהחלט מאמינה בו ולכן, הפוסט הזה נכתב בכלל. המחירים של המשקפיים יחסית נוחים, הזוג הספציפי הזה מתומחר ב 400 ₪ ועכשיו לרגל ההשקה יש מבצע של 1+1 כך שאפשר להתפנק בשני זוגות משקפיים ממש בזול.
אני מרוצה.

Photobucket


22.5.10

left at 14:00 came back at 05:00

לפי הכותרת אפשר להבין שסופ"ש מהמם עבר על כוחותינו. מבילוי עם המשפחה לבילוי עם חברים והאמת, שהיה ממש מצויין. במהלך כל הסופ"ש ליוותה אותי השרשרת החדשה מבית "מדוזה". בביקור שלי ב"שוק האקססוריז" בערב של יום חמישי, שמתי עין על השרשרת הזו וכמובן שאני מאוד מרוצה מהבחירה, במיוחד כי מדוברת בשרשרת אחת ויחידה ואין עוד אחת זהה לה. דומות יש, זהות לא וזה נחמד.

Photobucket

Photobucket

Photobucket

Photobucket

אחותי ואני ניסינו להחליט כמו מה נראים עלי הפלסטיק האלו שיש על השרשרת. זה התחיל מזה שזה נראה כמו משהו שהיינו רוצות לאכול, סוג של סוכריית גומי. אבל אחר כך, חשבנו שאולי זה נראה כמו כפות של ברווז...אולי? סוכריות גומי עדיף.

אני מקווה שכל מי שביקר ב"שוק האקססוריז" הפעם, הרגיש שהיה שינוי לטובה. המיקום (בית ציוני אמריקה) היה ממש נח ולא הרגשתי שהיה לי צפוף מידי בפנים. לצערי הרב, הדוכן של DOBERMAN היה עמוס מאוד וגם כשחזרנו אליו בסיבוב השני, אי אפשר היה להתקרב אליו...חבל. מעבר לזה, היה מעולה.


שבוע הבא הולך להיות בסימן הכנה נפשית לתקופת המבחנים הקרבה, מה שנקרא Hit the BOOKS, אין ברירה.

מאחלת לכם שבוע מהמם!

20.5.10

Oki Doki


אחרי GAP, פרנץ' קונקשאן וכמובן H&M בודאי שיש מישהו ויושב ושואל את עצמו "איזו רשת כדאי להביא לארץ עכשיו?" אז אם את/ה עדיין יושב/ת וחושב/ת, זה הזמן להפסיק ולספק לבנות ישראל את אחת מרשתות הקוסמטיקה היותר טובות שיש שם בחוץ, הלא היא SEPHORA.

קולקציית הקונספט האחרונה שלהם מתוקה יותר מכל דבר אחר שראיתי, גם יותר מ"הלו קיטי" של MAC שתכלס, גררה אחריה פיהוק מתמשך. קולקציית הדרדסים של SEPHORA הייתה גם כן גאונית והנה עכשיו, ה – TOKIDOKI שכל פעם שאני מסתכלת על המוצרים שלהם, אני חוטפת כאב שיניים מרב שהם מתוקים. יאמי!






האיינלינרים...למות
חוצמזה, זה לחלוטין פטאט, אבל אני עדיין רוצה אותן. כרגע נבדקת אופציה יצירתית ואם היא לא תעלה כראוי, לא תהיה ברירה אלא להביא באיחוד ביני לבין השמוצ'יז* האלה.
Pretty...
*Chanel Half Tint Sunglasses

לא רואה ממטר


Stopping by Woods on a Snowy Evening


Robert Frost

Whose woods these are I think I know.

His house is in the village, though;
He will not see me stopping here
To watch his woods fill up with snow.
My little horse must think it queer.
To stop without a farmhouse near
Between the woods and frozen lake
The darkest evening of the year.
He gives his harness bells a shake
To ask if there's some mistake.
The only other sound's the sweep.
Of easy wind and downy flake

The woods are lovely, dark and deep,
But I have promises to keep,
And miles to go before I sleep,
And miles to go before I sleep


Photobucket

בתקופה האחרונה לא יוצא לי לישון יותר מידי ואתמול, בלילה שבין שלישי לרביעי, ישנתי 13 שעות. החיים שוב יפים, לחיי וורודות, עיני בוהקות וראשי מתמלא ברעיונות חדשים!

אולי כדאי שאלך (שוב) לישון כדי שאוכל לחלוק כמה מהרעיונות האלה אתכם כבר מחר.

לילה טוב
אה, ותקראו את השיר. זה אחד המשוררים האהובים עלי.

17.5.10

Sniff Sniff

נראה שלקחתי לי קצת פסק זמן, האמת שלא ממש נחתי אבל מה שבטוח הוא, שעשיתי דברים כיפיים במיוחד. טיילתי בסופ"ש, נפגשתי עם חברים ועם חברים לעבודה והיה מהמם. כל הכיף הזה התחיל כבר ביום רביעי כשמצאתי את עצמי שוב בלאונצ' העיסקי של מלון פלאזה בעזריאלי. מה אני אגיד לכם, האירועים היח"צנים הכי טובים מתרחשים (לרב) שם. הפעם הגעתי לאירוע של חברת callperfume שמאוד ריגש את אמא שלי – לקוחה נאמנה עוד משנת 1998 כשהם רק התחילו וההזמנות היו נעשות באמצעות ז'ורנל שהיה נשלח הביתה וקו טלפון. קטע. עשיתי אפילו בדיקת הסנפות של ריחות מרוכזים ועכשיו אני יודעת שאני נמשכת לקבוצת ה – musk והפרחוניים. מממ...לא הופתעתי ☺

Photobucket

גליה מסבירה לנו בחן רב על בשמים, ריחות, זיכרונות ומה שבינהם

האמת שהיחס שלי לבשמים לא מורכב במיוחד ואף פשוט. יש לי חיבה עזה לבשמים שמזכירים לי דברים, כי הרי אנחנו זוכרים ריחות. אני אוהבת וזוכרת את כל הבשמים שאמא שלי השתמשה בהם החל מאמצע שנות ה – 80, גם את אלו של אבא שלי. אני זוכרת את הבושם של "האהוב הראשון" שלי ואת הבשמים של החברות הקרובות שלי. כשאני מנסה בושם חדש, יש לי שיטה לדעת שזה זה: אני מתיזה ממנו על כף היד (לא על הזרוע, כי זה לא אותו הדבר) ומריחה. אם השמעתי את הצליל "מממממ..." ועשיתי פרצוף של חתול סקוטי שהרגע סיים מנה גדושה של סלמון משמע, שהבושם הזה צריך להיות שלי.

זה בדיוק מה שקרה כשנכנסתי לסניף של SEPHORA בפריז, עשיתי את השופינג שלי ובסיומו זכיתי בדוגמית של Midnight Poison של Dior (שהגיעה לארץ חצי שנה אחרי...). יצאתי מהחנות, פתחתי את הדוגמית והרחתי. קרה בדיוק מה שתיארתי קודם ואז פשוט חזרתי לחנות ורכשתי. עד שהוא הגיעה לארץ, כבר נגמר לי וחידשתי שוב את המלאי.


Photobucket

אני עושה פפאראצי לשני ההורסת (צילום: אודליה)

Photobucket

אחלה נוף (צילום: שני ספיבק)


אף פעם לא קרה שעשיתי סיפור מ"מה התכוונו להגיד כשרקחו את הבושם" אל מול מה שיצא להם באמת ולכן, אני מרגישה שזה מאוד קשה (לי) להעביר ביקורת זו או אחרת על בשמים. זה שאני אהבתי ממש לא אומר שכולן יאהבו וההפך. בושם הוא בהכרח משהו אינדיווידואלי וזה מקסים בעיני שבאנגלית אומרים "ללבוש בושם" (to wear a perfume), ממש כמו בגד. הבשמים שלנו משתנים יחד איתנו כשאנחנו מתבגרים אנחנו בוחרים בשמים אחרים מאלו שבחרנו כשהיינו צעירים. האמת שכל שינוי הכי קטן, עלול לשנות את הדרך בה הבושם מתקבל על הגוף שלנו (דיאטה, עישון, הריון).

הבושם שקיבלתי מתנה (כולן קיבלו...) באותו האירוע הוא Rock 'n Rose של Valentino. הבושם הוא בעצם מחווה למעצב העל שלאחרונה פרש ואינו משמש כמעצב פעיל בבית האופנה הנושא את שמו. מהאריזה שלו דווקא לא התרשמתי כל כך, אפילו שזה ממש נחמד שאפשר להוריד את הכיסוי תחרה ולהשתמש בו ככיסוי שאוסף את פקעת השיער (עוד לא ניסיתי). כשהגעתי הביתה והרחתי אותו, דווקא חיבבתי אותו. הוא פרחוני, מאסקי (musk), קליל ויומיומי. הסביבה גם השמיעה קולות של שביעות רצון.



Photobucket










רק שתדעו, שרצוי להתיז את הבושם באזור הטבור – גם כי מדובר באזור אסטרטגי שיפיץ את הריח במהלך כל היום וגם, כי זה לא איזור חשוף לשמש (או לפחות כך אני מקווה) וכך, לא ייווצרו פגעי פיגמנטציה.



המשך שבוע מבושם ☺

בהמשך השבוע, עוד פוסטים מהדברים הכיפיים שעשיתי לאחרונה.

12.5.10

מתבזבזת

יום ראשון, שעה 18:00, קומה 65 מגדל "שער העיר", רמת גן. סיוון קליין מחייכת מתוך אילוץ לעוברים ושבים חנוקה בסקיני ג'ינס וגופיית ספגטי בלבן וישן. מלצרים חמודים מסתובבים עם מגשים עמוסים בדברים שנוטים להתנהג כמו "נוער הגבעות", רק בירכיים שלי. שני, נעלולה ואני – כולן אחרי יום עבודה מנסות להנות מהנוף המהמם שמכוסה כולו בשאריות של ענן אפר וולקני.






רז מאירמן, שאני בטוחה שהוא עוד הרבה דברים אבל מעדיפה להתייחס אליו כ"חתיך", עולה לפודיום (אשכרה) ומכריז שמתחילים.


רז והתלתלים של בלוגר רנדומאלי כלשהו

נניח שהיו נותנים לי 1,000,000 ₪ ותודו שעם האפסים זה נראה מרשים יותר, מה הייתי עושה עם כל הטוב הזה? מממנת לעצמי תואר מתקדם ב – NYU או לפחות את חלקו. לא טוב...צריך לבזבז תוך 24 שעות! אז אני מניחה שהייתי משקיעה את הכסף: דירה להשקעה, מניות סולידיות כמו ששרונה הציעה. גם לא טוב!!! צריך לבזבז על חוויות! לא קונים, לא משקיעים! "קונים" חוויות!

אז אני יודעת! שינהולץ וארנבי, החתונה עלי! חתונה זה חוויות, לא? נרים ארוע מטורף, ננחית אתכם ממסוק הישר לתוך החופה, שתהיה מעוטרת בפנינים ואבנים טובות, נביא את..מממ...ג'סטין ביבר (!) שישיר לכם "האפי חתונה" ואת הקוויאר בלוגה נשטוף עם דום פריניון. לא קלאסה? קלאסה.



לארוע הגעתי לבושה בשמלת ה – miu miu שלי, שתפרו לי אותה ב – zara zara ויצא ממש לוהט. מעל לבשתי ווסט רנדומאלי כלשהו ואת נעלי הפלאטס המושלמות שלי מקנת' קול.



אז מה אתם הייתם עושים מיליון ₪ ב – 24 שעות?

9.5.10

HAPPY FEET

נתחיל בוידוי: יש לי כף רגל קטנה (מידה 37) אבל, רחבה יחסית. לא רק זה, יש לי גם חצי פלטפוס והעצם בגב כף הרגל בולטת יותר מן הרגיל. כל אלו גורמים לי להיות מאוד פיקי בבחירות הנעליים שלי, שכן עם כל הכבוד לתכתיבי אופנה כאלו או אחרים, אני בסופו של דבר רוצה שיהיה לי נח ושאני לא אגרום לעצמי נזקים בעתיד. הנה כמה דוגמאות של סוגי נעליים שגיליתי שאני לא יכולה לנעול:
  1. אני לא יכולה לנעול נעליים עם רצועת T בגלל העצם הקדמית המוגבהת.
  2. אני כמעט אף פעם לא מוצאת סנדלים עם רצועות (Strappy) – כולם צרים מידי.
  3. כשאני קונה נעליים שטוחות, אני חייבת שתהיה להן הגבהה, אפילו הקטנה ביותר, בעקב.
  4. רב המגפיים צרים לי מידי בדיוק בחלק הזה בו העצם הקדמית במרכז גב כף הרגל נמצאת.


מה שמביא אותי לדבר שמכעיס אותי יותר מהכל וזה שלא מביאים לארץ מגוון של מידות רוחב. באחת הפעמים החלטתי לשאול באחת הרשתות היותר גדולות, מדוע לא מביאים מידות רוחב לארץ וקיבלתי את התשובה הבאה: "כי למה צריך את זה? אין פה דרישה לזה. מה שלקחת עכשיו טוב לכולם." תודו שמדובר באחת התשובות היותר סתומות וכמובן, כשאמרתי שהנה, עלי זה לא טוב קיבלתי תשובה עוד יותר סתומה "אז תלכי לרשתות האורטופדיות של הזקנות, שם תמצאי" **מצחקקת עם המוכרת שלידה**

יכול להיות שאם נמשיך לנג'ס ליבואנים, הם יחליטו ללכת לקראתנו ולהביא מידות רוחב?

בתקופה האחרונה, אני שמה לב יותר ויותר שלא מעט חברות מתחילות לשים דגש על עניין הנוחות. הפעם, אני מדברת על נעליים. אחת החברות היא חברת "טימברלנד", שיצאה בליין נעלי נוחות בטכנולוגיה חדשה. מה שהולך שם בסוליה של הנעל הוא בלאגן אחד גדול, שכבות על גבי שכבות של חומר זה או אחר שבסופו של דבר אמורים להרכיב סוליה שתפחית את העייפות. במילים אחרות, מתאימה לאנשים שעומדים הרבה על הרגליים. עייפים פחות הם לא יהיו, הם פשוט ירגישו שרגליהם כואבות פחות. לצערי הרב, כרגע מה שמציעים בסניפים של הרשת בארץ, הם נעליים לגברים. יש גם נעלי ספורט בצבע צהוב-ירוק נאוני שיכולות להתאים גם לנשים, אבל אז זה אומר שתלכי לעבודה עם נעלי ספורט נאוניות...אני באופן אישי, לא בקטע.


באופן מפתיע גם המותג הניו יורקי "קנת' קול" יצאו בליין Silver 9.2.5, שבעצם בא להגיד לנו שנוכל לעמוד על עקבים של 8- 10 ס"מ מתשע בבוקר ועד חמש או יום עבודה שלם. מה שיביא לכך, גם הפעם, זו הסוליה המיוחדת שכוללת בתוכה זרעים שמתחממים יחד עם חום הגוף ובכך מרחיבים את הבסיס שעליו אנחנו דורכים. בקרוב, אותו הטריק צריך להופיע גם על רצועות הנשיאה של התיקים של קנת' קול ובכך להקל על הכתפיים המסכנות שלנו שרגילות לסחוב בית שלם בין אם צריך ובין אם לא.






לפני מספר ימים, הגבתי אצל שרונה בבלוג ונתתי כמה טיפים להרחבת נעליים. החלטתי שהגיעה הזמן לחלוק את כל הטיפים האלה גם כאן בבלוג כמובטח, כמה טיפים להרחבת נעליים כדי להמנע משפשופים, יבלות, פצעים ושאר דברים סקסיים שקורים לכפות הרגליים המסכנות שלנו:


לקחת גרביי ספורט עבות, להרטיב אותן מעט כדי שיהיו לחות אך לא ספוגות במים, לגרוב אותן ולנעול את הנעליים החדשות שלכן ולהתהלך כך בבית כמה שעות. קצת דוחה אבל המתיחה מובטחת.

אצל מרבית הסנדלרים ניתן למצוא ספריי קצף שמותח את העור של הנעל. מה שעושים זה מתיזים מהספריי בחלקים שבהם הנעל צרה ונועלים את הנעל. הקצף מיד נספג בעור (של הנעל, לא של הרגל) ותוך כדי הליכה מתבצעת מתיחה והרחבה באופן די מיידי. אפשר לנעול ולצאת החוצה, לא רואים את הקצף. אם צריך, חוזרים על הפעולה כמה פעמים עד שמרגישים שכף הרגל מרגישה בנח.

הטיפ הבא טוב למקרים בהם יש רצועה מעצבנת שתמיד עושה יבלת – פשוט מורחים מעט (דגש על "מעט") וזלין על החלק שמקבל את השפשופים. כך הרצועה תחליק יותר טוב ולא תשפשף את העור.

כמובן, שניתן לקחת את הנעליים למתיחה והרחבה אצל הסנדלר. מניסיון, זה לא תמיד עובד.

לא לפחד לגרוב גרביים! במיוחד כשהטרנד האחרון מפאר כל כך את תרבות ברית המועצות לשעבר ☺




MARNI S/S 20120


כדי להקדיש את תשומת הלב הראויה לכפות הרגליים שלנו שעובדות הכי קשה במהלך היום, הנה כמה טיפים שאפשר לבצע בקלות כמה מהם, ברמה היומיומית:


בישיבה – הנעה פסיבית של כף הרגל בכיוונים שונים בעזרת הידיים.

בישיבה – הנעת כפות הרגליים במעגל, ובתנועה גבית וכפית (פלקס ופוינט).

ישיבה מלאה על כפות הרגליים כשהבהונות פנימה (כף הרגל בפלקס) או כשגב כף הרגל על המזרון (כף הרגל בפוינט). יש להקפיד כי עקבים לא "יפלו" הצידה ואז הישיבה תהיה על הקשתות ולא על העקבים, ניתן למנוע זאת עם רצועה בקרסול.

בעמידה – עלייה וירידה איטית על כריות הבהונות / הליכה על כריות הבהונות.

בעמידה – איסוף חפצים קטנים וקלים עם הבהונות (גרב, חבל, סתם בגדים שנפלו על הריצפה).

בעמידה – העברת כובד הגוף לפנים ללא ניתוק העקבים מהקרקע.

עמידה על רגל אחת. כן, כן רק תחליפו רגליים מידי פעם.


ועוד משהו קטן, אם אתן לא אסיאתיות פטיט ששוקלות עד 43 ק"ג – אל תקנו נעליים באי.ביי שמגיעות היישר מהונג קונג. הן יפות, הן זולות והן לא בשביל הגב שלנו. פשוט לא.


טיפים לטיפוח כף הרגל אפשר למצוא ממש כאן וגם כאן

המשך שבוע טוב לנו ולכפות הרגליים שלנו...

DIESEL @ XBOX

אחת הידיעות היותר משעשעות שקיבלתי למייל היום ובהחלט משעשע לפתוח איתה את השבוע - קולקציית 2010 של דיזל מגיעה ל XBOX! הא?

כן זה גם מה שאני חשבתי.

מסתבר שניתן יהיה להלביש את הדמויות ב XBOX באאוטפיטים של דיזל ויש לזה אפילו תמחור בנקודות. היסטרי!מה אני אגיד לכם, זהו גיק-שיק במיטבו ☺







שבוע טוב ומלא בגיק - שיק!

6.5.10

Photo op oops

מה שאני שמעתי זה פריימר לעיניים אז ברור שקפצתי משמחה. כתבתי פה בעבר על המוצר הזה שנקרא פריימר לעיניים שאמור לעזור בקיבוע הצללית לעפעף העין מבלי שבסופו של דבר היא תמצא את עצמה אסופה בקיפול של העפעף.

הפעם הפריימר PHOTO OP של SMASHBOX הגיע בשפורפרת קטנה כשבבסיס הפקק נמצא מקלון שדומה לזה של ליפגלוס וכך המריחה על העפעף הייתה קלה ונעימה בניגוד לפריימר של ג'ייד שיצא לי להשתמש בו, שהגיע בצנצנת קטנה וכל פעם הייתי צריכה ללכלך את האצבעות. החומר עצמו היה ממש נעים, מיד לאחר שמרחתי אותו הרגשתי איך הוא מתקבע לו על העפעף. מרחתי צללית ושמתי סטופר. טוב, לא שמתי סטופר, אבל סיימתי להתאפר בשמונה בבוקר ויצאתי מהבית. כל פעם שיצא לי להסתכל בראי, בדקתי מה המצב שם. בדרך כלל, אם אני לא שמה כלום מתחת לצללית, היא נאגרת לה בקיפול של העפעף כבר אחרי 3 או 4 שעות, תלוי גם באיכות של הצללית. כמובן שזה נראה דוחה...הפעם, זה החזיק מעמד שמונה שעות. מה שאומר, שרק באיזור 16:00 ראיתי שהצללית התרכזה לה בקיפול של העפעף והייתי זקוקה לטאץ' אפ, כי מה לעשות שהיום שלי לא מסתיים ב 16:00.


אז מה האופס פה אתם שואלים? אז זהו...שזה אולי פריימר לעיניים אבל הוא מיועד לאיזור שמתחת לעין, כבסיס למייק אפ, על מנת למלא קמטוטים, לכסות עיגולים שחורים ו/או נימים ורדרדים או סגלגלים. אופסיייייי

מביך, אבל ה-לא פריימר הזה עשה עבודה הרבה יותר טובה מהפריימר של ג'ייד ושל מאק שכבר ניסיתי בעבר. הוא גם לא יקר ועולה 90 ₪. כנראה, שכשלא מתכוונים, יוצא הכי טוב.
אגב, גם את התפקידו המקורי הוא ממלא נאמנה. אני בכל מקרה ממשיכה להשתמש בו כבסיס לצללית ☺

3.5.10

דיכאון אופנתי

לא ברור לי בכלל מה זה ה"דיכאון האופנתי" הזה שנפל עלי, אבל הדברים היחידים שבא לי ללבוש מזה כמה וכמה שבועות הם שמלות וטי שרטים. כן, טי שרטים. משהו שלא הרבה אנשים יודעים עלי הוא, שיש לי אוסף טי שרטים מאוד מכובד שכולל עשרות רבות של טי שרטים מיוחדים. בין אם זה של חברות או לוגואים מסויימים ובין אם זה טי שרטים עם מוטיבים ספציפיים שאני מאוד אוהבת, כמו יפן או סרטים מצויירים (לוא דווקא יפניים). לפעמים צריך להשאיר מקום גם לטי שרטים חלקים ומה יותר כייפי מטי שרט לבן. לא ברור לי למה, אבל יש לי חיבה עזה לטי שרט לבן ומושלם עם ג'ינס בהיר ומושלם וככה החלטתי להתלבש לפני מספר ימים לעבודה. זה בהחלט מאוד "נועז" מצידי להגיע לבושה כך לעבודה. ממש ליבינג און דה אדג', אבל זה היה ממש כיף ובעיקר נח.
כדי לא לשעמם את עצמי למוות, התאבזרתי בתכשיטים כסופים ויקרים מאוד לליבי, כיוון שכמעט כולם עברו אלי בירושה. במילים אחרות, וינטאג' גבירותיי ורבותיי! מה שלא עבר בירושה, התקבל כמתנה מחברות כך שהערך הסנטימנטלי נשאר גבוה במיוחד.


Photobucket
Photobucket

כדי לשדרג קצת את השרשרת עם התיליון הירוק (יותר ג'ייד מירוק) הוספתי על השרשרת שתי טבעות וכך נוצרה שרשרת הרבה יותר מעניינת ואף "עמוסה" ממש כמו שאני אוהבת.

Photobucket

הנה אני עם הג'ינס הבהיר שלי והטי הלבנה שניה לפני הכניסה למעלית. הייתי חייבת להוסיף את הסנדלים הכסופות שלי מ Irregular Chioce שאני כל כך אוהבת - גם כסוף, גם פפיון קשירה וגם כנפיים - מה עוד בחורה יכולה לבקש?

Photobucket

כאן אפשר לראות את כל התכשיטים כולם שהיו עלי באותו היום

Photobucket

צמיד - DOBERMAN
שלושת השרשראות + התיליונים + הטבעות על השרשרת - דודה א'
טבעת עם אבן חומה - דודה ב'
טבעת חותם - סבא
התיליון של המפתח הוא בערך הדבר הכי מקסים בעולם ☺

בקרוב, עוד פוסטים עם טי שרטים כאלה ואחרים וכמובן, הרבה שמלות קייציות!


חודש מאי שמח!





LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...