29.11.10

ברונכיטיס או - היום שבו ראיתי את עצמי באושרי כהן

מי שעוקב אחרי באחת מהרשתות החברתיות בהן אני מתגוררת, בודאי יודע שאני חולה, גוססת, מתה, טפו טפו טפו. אז כן, אחרי שבוע ארוך מאוד בו משכתי וגררתי את עצמי לעבודה ולאיפה שצריך בגלל עומסים ולחצים כאלה ואחרים, התברר שגם משכתי וגררתי איתי חיידק מעצבן במיוחד עוד מיום שני שעבר. הנבלה לא ויתר, והפך את עצמו מסתם עוד שפעת לברונכיטיס. או במילותיה של הרופאה: "מזל טוב מיראלצ'וק, יש לך ברונכיטיס!". האישה, קסם.

קצת לפני יום חמישי, בו חזרתי לביתי ולא הצלחתי לדבר מילה, רכשתי פלאטס בצבע ניוד של סטיב מאדן. היה מאוד קשה להשיג אותן בניוד במידה שלי (או בכל מידה אחרת למען האמת) ומתברר שהמוכר היה מאושר יותר ממני שנמצאה קונה לזוג הבודד שלו - "ככה לא ישאלו אותי אם יש במידה שלהם, כי אין!" . כאן רואים אותי, מתמוגגת מאושר...עדיין מסוגלת לדבר קצת.

Photobucket


שתדעו לכם שזה ממש לא קל להיות בבית זה היום הרביעי והיד עוד נטויה. החיים שלי מורכבים מהרבה שהייה במיטה, קריאת ספרים, קריאת מגזינים, אינטרנט, טי וי וזהו בערך. אה ואנטיביוטיקה. אני די מופתעת באופן כללי שהחיידק הזה השתלט לי על החיים בצורה כזאת וזה דווקא מביא אותי לחשוב. כן, זה גורם לי לחשוב כבר כמה ימים על החיים שלי ואיך אני חיה אותם, האם אני מרוצה מהם? או מה קרה לי בעצם?


Photobucket

Kleenex my New Bestie

Photobucket

תכירו את המוס שלי, אני אשמח אם תציעו שמות עבורו.


אז אחרי שחשבתי לעצמי מחשבות על עצמי ועל חיי ועל חייהם של חבריי וכיצד הם שונים מחיי שלי. האם זה טוב? האם זה רע? הגיע הראיון של אושרי כהן ל'רייטינג' (אני הכי 'פטאט, פטאט, פטאט!' בערך כמו ה'גרושה, גרושה, גרושה' של מיקי בוגנים על אורנה דץ כשהשניה עשתה קעקוע). קראתי את הראיון ולשניה וחצי התמוגגתי מכך שאני לא היחידה שמאוכזבת קשות מהאנושות, אני לא היחידה שלא מעוניינת להביא ילדים לעולם הזה ולקבל את האחריות על הרס של נשמה טהורה נוספת ע"י העולם הדוחה הזה שאנחנו חיים בו, אני לא היחידה שתאמץ כלבלב כשתרצה לטפל במישהו ואני לא היחידה שחושבת שכולם חרא חוץ מאלה ש(עוד)לא. אבל אז, נזכרתי שכבר הרבה שנים שלא לקחתי אנטיביוטיקה ולחלוטין שכחתי איזה כח יש לה - לגרום לי לראות את עצמי באושרי כהן. היש יותר סחי מזה? אנטיביוטיקה לא אמורה לעשות את ההפך? נורא מבלבל.

הנה משהו שעושה לי שמח בלב כבר כמה ימים, הטאפיצ'קי* החדשות שלי שקיבלתי מתנה מ'גאפ'. היש חמוד יותר מזה? אני נכנסת איתן גם למיטה לפעמים, מודה. נעים לי.


Photobucket

*טאפיצ'קי - נעלי בית ברוסית


איחולי בריאות לכל החולים ואני יודעת שיש עוד כמה כמוני.

25.11.10

מריחים שינוי

בתקופה האחרונה יצא לי לקבל מתנה שני בשמים חדשים שאני בטוחה, שאם לא הייתי לומדת אותם כמו שצריך לא הייתי אוהבת אותם. הראשון הוא ה - womanity של טרי מוגלר שהביא לעולם גם את אנג'ל וגם את אליאן ואני לא מתביישת לומר שאני שונאת את שניהם. לא מסוגלת להריח אותם בכלל, על אף אחת. זו בדיוק הסיבה שהייתי כל כך סקפטית לגבי הבושם החדש. בסופו של דבר, אחרי הסבר מפורט מהם גווני הריח שהבושם מורכב ממנו (פרי התאנה, קוויאר ועץ התאנה) גיליתי, שהבושם חזק בהתחלה אבל הופך לעדין יותר אחרי כמה שעות. השילוב של המליחות (קוויאר) עם המתיקות (תאנה) היתה מאוד מוזרה לי, אבל היא מתקבלת טוב על הגוף והמחמאות לא מאחרות להגיע.

מה שבאמת מצא חן בעיני, זה המחיר: 392 ש"ח ל 50 מ"ל זה לא יקר לבושם של נשים ועוד יותר מגניב, זה שהבקבוק ניתן למילוי חוזר ואפשר פשוט לקנות רי-פיל באיזור ה270 ש"ח. ניסיון חביב להיות ירוקים שם אצל מר מוגלר, המבחן האמיתי יהיה כשאגש לפארם הקרוב לביתי ואבקש את המילוי. אני אישית כבר מדמיינת את המוכרת בפארם עושה לי פרצוף חמוץ ותנועת יד מבטלת אבל הי, אולי תהיה לי דווקא הפתעה נעימה. אסור להיות שליליים.







הבושם השני היה הפתעה גמורה, "לינגה שרירה" של לבנת אלבו התגלה להיות כל מה שהיא מתארת שהוא: רך, נשי, אלגנטי. אני הרגשתי שיש בו משהו טאלק-י מידי בשבילי אבל, אמא שלי כמעט התעלפה כשהיא הריחה אותו ומאז היא לובשת רק אותו. אני מניחה שהבושם מראש פונה לקהל מבוגר יותר או שפשוט אמא שלי יותר אלגנטית ממני (שזה באמת המצב). התמחור של הבושם בהתאם לקהל שהוא פונה אליו: 799 ש"ח והוא נמכר בבוטיקים נבחרים בארץ ובעולם. מבחינתי, שאפו ליוצרת הבושם.



תריחו טוב ויום חמישי שמח!

24.11.10

Happy Ending

אתמול זה קרה, לנווין נחת בארץ, בסניף של H&M בעזריאלי. כל השמועות על נוכחותו של אלבר אלבז בכבודו ובעצמו בפתיחה, היו ונשארו בגדר השמועה וזה היה די ברור למען האמת. בדרכי לעבודה, עברתי דרך עזריאלי והתור הזוועתי נגלה אל מולי עיני עם דה-זה-וו מטורף לימים הראשונים לפתיחת הסניף עצמו.

לא היתה לי שום כוונה לעמוד בתור ולכן, פשוט המשכתי לעבודה כשאני לגמרי שלמה עם זה שיש סיכוי שלא אצליח להניח את ידי אפילו לא על פריט אחד מאלו שחשקתי בהם. באמת שהייתי ממש ממש בסדר עם זה וזה בעיקר בגלל שראיתי את התור. אני לא יודעת איך להגיד את זה בעדינות אבל בגדול, זה הביך אותי. לא רוצה לעמוד בתור שעות על גבי שעות, הרי לא מדובר בפריט צריכה בסיסי כמו ממ...לחם נגיד. מבלי להכנס לדימויים כאלה ואחרים, השורה התחתונה היא, שאני לא מוכנה לעמוד בתור ולהמתין למשהו שהוא לא ברמת הפיקוח נפש. זה מה יש.


Photobucket

מה שהיה מוזר, זה שבתור עמדו נשים, חלקן נרא מעל גיל 40, לבושות הכי כיכר המדינה שיש.


בסופו של דבר, קיבלתי סמס בסביבות השעה 15:00 שכבר אין תור אז הגעתי לשם כשעה אחרי ובאמת לא היה תור. מה שעוד לא היה זה בערך את כל הקולקציה. כל האקססוריז בקולקצית הנשים נעלמו, הג'קטים והמעילים לא נראו על שום קולב. לשמחתי הרבה, הצלחתי למצוא את הנעליים שרציתי, טי שרט שמחה במיוחד ושרשרת שגיליתי שאני יכולה ללבוש גם בתור חגורה. בחרתי בפריטים שנוחים לי (הנעליים אחלה) ושאלבש אותם באמת. לא רציתי לקנות שום דבר לשם הקניה או סתם שישב אצלי בתור מזכרת בארון, בעיני זה מיותר.



Photobucket

Photobucket


אז את הנעליים נעלתי כבר אתמול לחתונה והיה מצויין ואת הטישרט אני לובשת כבר היום והוא משתלב מושלם במלתחה שלי. היום אני שמחה מכמה סיבות:

1. לא עמדתי בתור כמו בקר.

2. מצאתי (כמעט) את כל הפריטים שרציתי.

3. הכל לביש, הכל שימושי.

4. הטירוף הסתיים ונותר רק להמתין לשת"פ הבא.

מי נראה לכם שזה יהיה? אלכנסדר וונג או אזדין אליה?

Photobucket

21.11.10

וואנס קורבן, תמיד קורבן.

זה שב- 18/11 כל המי ומי בילו בתצוגה של LANVIN x H&M אנחנו כבר יודעים, כי קראנו על זה בכל מקום אפשרי. מה שהיה אחרי התצוגה, הדיבורים, השמועות והתחושות שכמה מהבלוגרים המובלים העבירו בטוויטר, היה הרבה יותר מעניין מזה שאנשיו של אלבז (או של H&M) הצליחו להוציא את סופיה קופולה ממיטתה ולהושיב אותה שורה ראשונה בתצוגה.

בריאן בוי נורא התרגש לקראת התצוגה, עד כדי כך התרגש, שהוא הלך וקנה טי-שרט של לנווין, בלי התוספת של ה H&M ואיתה הוא הגיע לתצוגה, בליווי אוזני מיקי-מאוס ונלי רומי מ fashiontoast. הוא לא פספס את ההזדמנות להצטלם עם אלבז ולצייץ (טוויטר), שהוא חושב שזה אחד משיתופי הפעולה הגדולים ביותר והחשובים ביותר בהיסטוריה של הרשתות ל"אופנה מהירה". אז הוא המשיך וחשב עם עצמו (בטוויטר, אלא איפה?) על שיתוף הפעולה הבא של H&M, שלדעתו זה בטוח יהיה עם אלכסנדר וונג..מממ...או בעצם עם אזאדין אליה.

Photobucket


Photobucket

עמוס בכל טוב, חזר לחדרו במלון ותהה (טוויטר, וואנס אגיין) מדוע זארה היא הרשת היחידה שלא יצאה בשת"פ מרנין כלשהו. תכלס, שאלה טובה. כמובן, שאחרי התצוגה התקיימה מכירה מיוחדת לכל הנוכחים ובריאן לא נשאר חייב והפציץ בשקיות.

Photobucket

All pics: BryanBoy.com

השאלה: מה עושים עכשיו? לא איחרה לבוא. הרי כולם ילבשו את זה! כל ניו יורק ובכלל תלבש LANVIN x H&M וחייו לא יהיו חיים יותר, שכן אין מצב שהוא יראה ממש, אבל ממש כמו דה נקסט גאי. או וול...

ב - 20/11 בארה"ב ובקנדה הקולקציה הגיעה לחנויות והדרמה הועברה בשידור חי בטוויטר. זאת כתבה שהיא השמינית בתור, וזה צילם את החשבון בקופה (אלף ומשהו דולר). התחילו לרוץ שמועות על אירוע דקירה בתור לאחת החנויות בניו יורק, שכלל שלושה פצועים ושניים אזוקים אבל אז, התברר שזו היתה רק שמועה.

בריאן בוי הוא לא היחיד שקנה את הכל ואז חשב פעמיים. בלוגרים נוספים ברחבי ארה"ב וקנדה שיכלו לקנות את הפריטים כבר אתמול (אנחנו רק מחרתיים), חזרו לביתם עם שקיות עמוסות במאות ואף אלפי דולרים (גם דולר קנדי זה כסף!), העלו פוסטים מרגשים על מלחמת אחים קטנה שהם השתתפו בה על מנת להשיג את כל מה שהשיגו ואז חשבו על זה פעם נוספת ואמרו "מה, כולנו נלבש את אותו הדבר בחודש-יים הקורבים?"

21/11/2010 שעה: 11:31

פינת עישון בבניין משרדים זה או אחר בת"א. מיראל יורדת לסיגריה הראשונה מבין החמש שמותר לה ביום. שתי פרחות (אני לא מתנשאת, זה מה שהן וזה חבל) נכנסות לפינת העישון תוך כדי שיחה (כל השגיאות שם בכוונה תחילה ובמטרה להמחיש את הטרגדיה):

פרחה א': "צ'מעת על הקולקציה של עלבז??"

פרחה ב': "כה. מה הקטע, אבל?"

פרחה א': " קודם כל, הוא ישראלי אז זה כאילו חשוב. חוצמזה, זה מחירים עממיים! זה צ'ווה. טי שרט במאה צ'קל, שמלות 400 עד אלף צ'קל".

פרחה ב': ,נו, זה לא יקר, כאילו?"

פרחה א': "זה עממי 'פגרת. את יודעת איזה מחירים הוא דופק בחו"ל לגויים? זה לנו הוא עשה עם איידג' אנד אם מחירים עממיים."

הפסקתי להקשיב, שבתי למשרדי על מנת למות לי בשקט. אז כן, כווווולם ילבשו את זה ואולי זו הסיבה, למה בעצם יש רשתות "אופנה מהירה" שלא נכנסות לשיתופי פעולה כאלה ואחרים ומשאירות לנו את אפשרות, אם לא את הזכות, להחליט איך אותה החולצה, שיש גם לי וגם לך, תראה שונה על כל אחת מאיתנו.

ועדיין, נורא בא לי על הנעליים.

וואנס קורבן, תמיד קורבן.

19.11.10

חושפת בקצרה

אתחיל בוידוי: אני אוהבת צילום ואני אוהבת מחול. את הראשון אני אוהבת לעשות בעצמי (למרות שיש רגעים בחיי, שאני הכי מצטערת שאני לא מעסיקה צלם במשרה מלאה שידע להנציח אותי ברגעים במתאימים) ואילו את השני, או וול...אני מעדיפה לצפות ולהנות.

כשהגעתי לאירוע "חשיפה קצרה" בנמל ת"א, להשתתף בסדנת צילום מחול של אייל לנדסמן ולהקת "פרסקו" לא היה לי מושג שאצא משם עם כל כך הרבה ארנגיות. לא רק שלמדתי המון, גם נהניתי כל כך. את העובדה שאני פלצנית ביססנו פה יותר מפעם אחת ואני אישית חיה עם זה בשלום ולכן, ארשה לעצמי לומר שהחוויה הזו הייתה מרוממת רוח ונפש, אדירה בעוצמותיה עד לכדי כך, שכשחזרתי לביתי לא יכולתי למחוק את החיוך המטופש מעל פני במשך כמה שעות טובות.

הכי נכון יהיה לתת לתמונות לדבר...



Photobucket

Photobucket

Photobucket

משחקים של אור וצל + עשן

Photobucket

אגב, יש לי גירל קראש מטורף על הרקדנית הזאת. אתם לא יכולים לראות כ"כ, אני ראיתי מספיק, הכל טוב.

Photobucket

Photobucket

תראו מה הלך שם, כל כך הרבה אנשים, כולם רוצים את השוט המושלם, כולם נחמדים האחד לשניה וכולם מרוצים. אני ממשיכה גם לחודש השני של "חשיפה קצרה" ומקווה להשתתף בעוד מספר סדנאות. תציצו בתוכנייה, אני בטוחה שתמצאו משהו בשבילכם גם כן.

שיהיה שבוע טוב!


הערה: כל התמונות צולמו בידי.
תודה מיוחדת לשני שדמי.

14.11.10

בלרינה אבו ארבע

היום, אחרי יום מאתגר במיוחד שמחציתו לא יצא לפועל בכלל, הרגשתי ממש לא טוב באיזשהו שלב. אפילו צייצתי (טוויטר): יש לי צמרמורת קלה, בחילה קלה, סחרחורת קלה...אני חולה. או לפחות כך חשבתי. אחרי ארוחת צהריים נחמדה, כוחותי חזרו אלי ואז נפלה עלי רוח שטות אם אפשר לקרוא לזה ככה. היה מאוד מיוחד.
אז במסגרת ה"רוח שטות" שלי, אשתף אתכם בדברים הבאים שמצאו חן בעיני בשואו רום של "רוני ארנון" בו ביקרתי בחמישי האחרון.

Photobucket

לגולשת שבי

Photobucket

לאישה הבאיונית שבי

Photobucket

האקססורי שהיה מלווה אותי ללוויה של אלכסנדר מקווין ז"ל (אם היו מזמינים אותי, כמובן)

Photobucket


הזוג שבאמת בא לי עליו

שימו לב, לתסרוקת "גילה אלמגור" שלי. חשבתי שאם אני אעשה תסרוקת כמו של בלרינה, אז אולי באמת יחשבו שאני אחת, רק שכחתי שיש לי תחת אפריקאי שמסגיר את היותי חובבת מאכלי עדות.


Photobucket

ג'קט ברכה בן און שרשרת פרחים ע-נ-ק-י-ת דורית שדה חולצה AA ג'ינס (מסכן) פול אנד בייר

Photobucket


אני מאוהבת קשות בפלטס האלה (שהופיעו כמעט בכל פוסט מאז שיש לי אותן), שבהתחלה היו לי לא הכי נוחות אבל עכשיו כבר כן. אני ממש אוהבת את ה"אף"הזה שלהן, לא עגול מידי ולא שפיצי מידי. מה שגורם לי לרצות מאוד להתחדש בבייביז האלה של VANS. הגיע הזמן להחליף את הVANS הורודות שלי עם העטלפים, כמה EMO מצידי להמשיך לנעול אותן בכלל.


Photobucket
מה יותר מגניב? השחורות עם החום-ג'ינג'י או הבז' עם הורוד?
הערה: הפוסט נכתב בהומור רב ובקטע טוב.
שבוע טו-אוב!

12.11.10

בעיות שלי עם תיקים

נראה לי שהבנתי מה קורה לי, החלפתי את מחלת הנעליים שלי במחלת תיקים חדשה ונחמדה. הידד מיראל! כל הכבוד...פעם כל מה שרציתי זה עוד זוג נעליים ועוד זוג וגם את הזוג הזה וכמובן גם את זה עם העקב המיוחד ההוא. אז זהו, שבתקופה האחרונה, אני מרגישה רוויית נעליים ומסתדרת מצויין עם המבחר שיש לי. לא רק זה, גם עשיתי סדר מטורף לפני מספר חודשים ותרמתי כמה עשרות זוגות, שאני לגמרי לא מתגעגעת אליהן ועדיין, נשאר לי אחלה מבחר. אופס.


עד כאן הכל טוב ויפה, חשבתי שעברתי תהליך של גמילה אבל, לא! אחרי שרכשתי את התיק של "כיסים" שאני כה מאוהבת בו, אני לא מספיקה לרצות תיקים נוספים. כנראה, שזהו המחיר של הגילוי תיק איכותי מהו. הייתה לי תקופה שכל יום, הייתי יוצאת מהבית עם תיק אחר, בהתאם לאאוטפיט וללו"ז של אותו היום. ההרגל הזה הסתיים לפני כמה שנים, כשממש נשבר לי להעביר מידי יום את תכולת התיק לתיק אחר ולקוות שלא אשכח שום דבר חשוב בדרך. כשעניין השיכחה גבר [בכל זאת, אני לא נהיית צעירה יותר], עניין החלפת התיקים דעך. הוחלט על תיק איכותי ליומיום והוא גם נמצא, בשניה שנכנסתי לחנות של "כיסים" בגן החשמל. זה כבר היסטוריה אבל הנה בפניכם העתיד...



Photobucket


Photobucket

חולצה AA מכנסיים עיצוב של אחותי נעליים TOMMY HILFIGER שרשרת קצרה שלומית אופיר שרשרת ארוכה יותר עיצוב שלי שעון RIP CURL על זרועי מונחת אהבה ♥

תיק הורס את הבריאות מבית FURLA מקולקציית ה - FUTURA של המותג. יש אותו בשחור ואדום ואפור ו..אהה, אני רוצה. בפנים יש לו מעין תיקון איפור חמוד כזה שמתחבר עם תיקתקים, הוא מעור ואני אוהבת אותו והרי זה ידוע שכל מה שהעולם צריך זו אהבה, לא ככה?

לא קניתי אותו, רק הצטלמתי איתו בשיא הפטאטיות, כדי להעלות לבלוג ולרמוז לכל המתלבטים/ות שיש מצב שזו תהיה בחירה נהדרת בתור מתנת יומולדת עבורי. שמתם לב, איך חודש וקצת לפני היומולדת כל דבר הופך למתנת יומולדת פוטנציאלית? מעניין אם חצי מזה יתגשם בסופו של ה 26/12. אוו וול...אגב, הוא לא יקר בכלל ביחס לתיק עור של מותג יוקרה [920 שח, אם אני לא טועה], שזה מפתיע ומשמח כאחד.

סופ"ש של חלומות מתגשמים לכולם!

9.11.10

דברים שמזהמים לי את הרישתית

כמידי עונה וכמידי שנה וכמידי יום, העולם כמנהגו נוהג ובגדול, אין לנו כל כך מה לעשות עם זה. יחד עם זאת, יש כמה דברים, כמו ניטים למשל (נרחיב בהמשך), שאני כבר ממש לא יכולה לראות. הבנתי את זה, כשאתמול כמעט ורכשתי תיק עם ניטים בטופשופ. תיק עם ניטים? כאילו, מה אני קשורה לעולם בכלל? אז זהו.

רשימה חלקית של כל מה שלא בא לי שיפגע לי ברישתית בסתיו/חורף (אפשר לחלום, לא?) הקרוב:


1. בנות בלי מכנסיים


Photobucket


אני חושבת שהאחראית לתופעה הייתה לא אחרת מאשר מיילי סירוס, שעד היום אני לא לגמרי מבינה מה התפקיד שלה ביוניברס חוץ מלהביא טרנדים נוראים לבנות 9 ברחבי הגלובוס. מצד שני, גם זה חשוב.


2. הבגדים האלה, שוב ושוב!


כל עונה, בין אם זה חורף ובין אם זה קיץ, רשתות הבגדים הישראליות (בעיקר) חוזרות על אותן הטעויות שוב ושוב.


Photobucket

אין סיבה שאכתוב איזו רשת צילמתי את זה, כי תמצאו את אותו הדבר בדיוק בכל חור.


רואים את המעיל הלבן הזה, שאמור להיות דמוי צמר או צמד מילים חסר משמעות אחר? אז הוא עשוי מאיזה חומר פלסטי כלשהו של שארות של נפט וזיעה של סינים קטנים. זה שהצבע לא פרקטי, זה בקטנה, כי יש מגוון צבעים כמובן. אבל מה זה התיפורים הגסים האלה? מה זה הבד הזה שעומד כמו איזה..אוי, אין לי כח, באמת.

המעילים האלו הופיעו לראשונה לפני קצת יותר מעשור בקסטרו, אז היו גם כאלה ארוכים עד הריצפה וכל מי שחשבה שהיא חשובה, היה לה אחד כזה. לי לא היה, לא בגלל שחשבתי שאני לא חשובה, להפך. לא היה לי, כי כשנגעתי בבד, קיבלתי צמרמורת כמו זו שאני חוטפת כשאני נוגעת בצמר פלדה.


הטוניקה הכעורה הזו, זו גם תופעה מוכרת מזה כמה עשורים. טוניקה סרוגה עם לא פחות מ - 40% חומר סינטטי כלשהו, שגורם לכך שבאמצע החורף את מזיעה כמו חזירה קטנה באמצע מדבר סהרה. הדוגמא עצמה מכוערת לא פחות מהטוניקה ומושכת תשומת לב לאיזורים שכל אישה רוצה להיות רחבה יותר בהם - ירכיים, בטן, תחת. להשלמת הלוק, שימי על עצמך טייטס (או סתם גרביון, כמו שדיברנו קודם) ומגפיים זולות ואת גוד טו גו תוך כדי גרימת כאב לעיניים שלי ושל רבות אחרות.


3. מגפי UGG, ניטים, פרנזים...

למה לא מגפי UGG? כי תכלס, לא כזה קר פה, בסדר? אפשר להסתדר בלי מגפיים עם צמר כבשים בפנים.

למה לא ניטים? כי 4 עונות זה מכובד לכל הדיעות, אפשר להמשיך הלאה.

למה לא פרנזים? כי מי באמת רוצה להראות כמו אינדיאנית מחוץ לפורים?


אז אם אפשר, למה לא לשלב את כל החולות הרעות יחד לשיתוף פעולה מרנין מבית UGG ו ג'ימי צ'ו?


Photobucket

UGG לי


מר צ'ו, אני כאן להזכיר שהיציאה עם H&M לא הייתה היסטרית אז UGG?
יש עוד כמה, שבקלות יכולים להכלל ברשימה הזאת אבל, מספיק להפעם. אני חושבת שהפוסט הזה לגמרי עזר לי להתגבר על פרצי האלימות המגוחכים שאני חווה עקב מחסור בניקוטין. אני מבטיחה שיהיו עוד בהמשך.
בהצלחה לכולם

5.11.10

שישוק

יום שישי זה אחד הימים האהובים עלי, במיוחד אם אין לי עבודה או התחייבויות אחרות. היום בבוקר הרגשתי שחסר לי קצת וינטאג' בחיים אז הלכתי לשוק הפשפשים ביפו. עד לפני כמה שנים, גרתי ממש "על השוק" אפשר להגיד ומאז, אני חוזרת לשם לסיבוב פעם בכמה זמן כשכל החנויות עוד פתוחות. בשאר הזמן, אני באיזור רק בערב, כשאני אצל אחותי או מבלה באחד מבתי הקפה והמסעדות באיזור. היה ממש מצחיק שכמה מבעלי החנויות צחקו עלי קצת, שאני פתאום מגיעה לשם כמו תיירת, עם מצלמה.

כתבתי על זה כבר, שאני לא מחובבי התפתחות השוק והחנויות החדשות שנפתחות שם. אני אפילו לא נכנסת אליהן, כי לא לשם כך אני באה. אני אוהבת למצוא מציאות בשוק, אני אוהבת לחפור בערימות של סמרטוטים ואז למצוא את האוצרות הקטנים שלי שלא ניתן למצוא אותם בשום מקום אחר. לא אכפת לי "ללכלך" את הידיים ההפך, אני מתה על זה!

Photobucket

בפינה הימנית למעלה, ג'קטים וחצאיות עשויים משמיכות פיקה. רעיון חמוד, בחיים לא הייתי לובשת את זה וזה עולה כמה מאות שקלים וזו גבירותי ורבותי, הסיבה העיקרית למה אני לא נכנסת לחנויות החדשות בשוק. מה נסגר? תראו את מנורות השולחן בצורת הלו קיטי וטוויטי! יש בשוק, ברחוב מרגוזה, חנות עם שלט ענק שעליו כתוב "הכל ב 5 ש"ח" אז המנורות האלה משם. חוצמזה, יש שם בערך הכל - מחזיות, דרך בטריות, מנורות ואפילו מתקנים למחטים וסיכות [בתמונה: למעלה באמצע], הכל בחמישה שקלים. אני קניתי 2 מתקנים לסיכות ומחטים, אחד לי ואחד לאמא. הם גם מאוד יפים בתור קישוט, הנה קלואוז-אפ.

Photobucket


Photobucket

Photobucket

מוזיקה ספונטנית בשוק, הידד!

Photobucket

Photobucket

Photobucket


אחרי סיבוב קצר ניפגשתי עם אחותי והלכנו לאכול בקפה רוז'ט בכיכר השעון. אני אכלתי ארוחת בוקר עם אומלט עשבי תיבול וקישואים, משהו שלא ניסיתי אף פעם [ החלק של הקישואים בחביתה] והיה ממש טעים. אחותי אכלה פיתה לבנונית עם גבינת חלומי, ירקות ופיטריות מעל.

עשיתי קצת קניות מלבד שני המיתקנים לסיכות ומחטים. קניתי שמלת מקסי משנות ה - 70 [20 ש"ח] שנשארה אצל אחותי לטובת תיקון קטן. ברגע שהיא תחזור היא תככב בבלוג, היא מדהימה! אז חפרתי את השמלה הזאת מאיזו ערימה לא ברורה תוך ניסיון להזיז ממני ילד מעצבן שחיכה לאמא שלו והיה לו משעמם ותוך ניסיון להתעלם מאישה אחת שעמדה שם וחיכתה שמישהי תרים משהו ואולי תניח אותו בחזרה ואז היא תוכל לקחת ולמדוד. כשמצאתי את מה שחשבתי שהוא חצאית פליסה מקסי, היא ישר אמרה לי שהיא מדדה את זה וזה היה קטן עליה אז כדי שאני אניח את זה, כי עלי זה לא יעלה בכלל. הסתכלתי עליה, אמרתי לה שלתוך זה יכנסו 2 כמוהה, שזה אומר אני אחת, אז יאללה ביי. נורא משעשע בשוק, במיוחד כשחוזרים הביתה ומגלים שחצאית פליסה מקסי שחורה ומדהימה שעלתה עשרה שקלים, היא בעצם מכנסיים רחבים מאוד מאוד שיוצרים מעין חצאית-מכנסיים פליסה מקסי בלה בלה. זה עדיין יפה! לאב איט. תמונות בקרוב מאוד...ואיך אפשר בלי אקססורי? אי אפשר, אז מצאתי את השרשרת הכחולה המושלמת הזו, שעשויה מקרן וצבועה בכחול המושלם הזה. המוכר רצה 40 ש"ח, אני ביקשתי הנחת שבת [משהו חדש שהמצאתי, מסתבר], הוא לא הסכים אז זרמתי, לא היה לי כח לויכוחים, היה יותר מידי כיף.

Photobucket

שמלה H&M נעליים TOMMY HILFIGER תיק "כיסים" מטפחת משי "בוטיק אליז"


Photobucket

Photobucket

Photobucket

שתי טבעות אהובות והלק הפייבוריטי של הרגע שכבר צריך רענון

Photobucket

השרשרת החדשה שלי

Photobucket

מאחלת לכם סופ"ש מדהים!

תודה לאחותי שצילמה אותי

3.11.10

I think I'll take the diamonds

האופטימיות הקוסמית שאיתה פתחתי את החודש הזה, מהר מאוד הפכה לאף מנוזל והרגשה שמתכתבת נפלא עם מזג האוויר הנוכחי. כן, גם לי פעם חם ופעם קר, פעם חם עד מאוד ויבש ופעם קר מאוד, לח ואף קפוא, תרתי משמע. באופן מפתיע, מזג האוויר הזה דווקא כן עושה לי חשק להתלבש וקצת לפני שנפלתי למשכב, שלפתי כמה אאוטפיטים שהיה לי מאוד כיף ללבוש אותם. אני בטוחה, שאני הולכת לשחזר ולמחזר את האאוטפיט של היום. לא את זה שאני מקנחת איתו את אפי אלא זה, שלבשתי כשיצאתי מהבית כשעוד היו שאריות של אופטימיות בדמי.

אפרופו אופטימיות, אתמול נחשפתי לקוקלציה של לנווין ל H&M עם שאר הבלוגרים והעיתונאים. הסיבה, שאני מדווחת על כך רק היום ולא אצתי רצתי מיד אחרי המפגש עם לנווין והתחלתי להקליד במרץ היא, שלחלוטין הייתי צריכה לישון על זה. התלהבתי, אתם בודאי זוכרים כמה שהתלהבתי אבל נכון להיום, אני נלהבת הרבה פחות. זה בודאי נחמד להגיד בלב "אמרתי לך!" אבל זה לא מה שאתם חושבים. אני מתלהבת הרבה פחות לא כי הקולקציית הקפסולה של אלבר אלבז לא טובה, לא איכותית, לא יפה ואפילו לא בגלל שהיא מאוד ממוחזרת. ידעתי שהיא תהיה ממוחזרת, אפילו הוא אמר את זה בסרטונים בכיכובו שקידמו את הקולקציה (הוא אמר שזה מבוסס על דברים שנעשו קודם, לא היה שימוש במילה מיחזור כמובן). ההתלהבות קצת פגה כתוצאה מזה שרב הקולקציה לא לבישה מבחינתי, שכן כמות החתונות והאירועים היותר כבדים שאני מבלה בהם לא מצדיקה קנייה של עוד שמלת קוקטייל. גם אם זה של לנווין וגם אם זה לא עולה יותר מאלף ש"ח.

Photobucket

זאת שמלה מדהימה בעיני, כל כך קלילה וכייפית. יעל ואני מאוד אהבנו אותה והיא מאוד אהבה את זה שאני אמרתי שאני לא ארכוש אותה, כי לא יהיה לי כל כך לאן ללכת איתה מה שאומר, שהיא תהיה היחידה שהולכת לסיבוב בקינג ג'ורג' עם היצירה. הלוואי והייתי יכולה ללבוש את השמלה כך סתם, עם נעלי עקב או אפילו עם הפלאטס המנומרות שאני נועלת בתמונה, לזרוק על עצמי ג'קט ג'ינס בהיר ולשחק אותה קארי בראדשו בפריז. במקרה שלי, אני מיראל דושנסקי ביזראל ואין לי לאן ללבוש את השמלה. אני חושבת שאני אחסוך מחברתי האלגנטית הגעה לחתונתה האלגנטית עם שמלת טוטו אדומה. אני אוהבת אותה ורוצה שנישאר חברות וזה מספיק מה שאני מבקשת ממנה גם ככה - לקבל אותי כמו שאני ולאהוב אותי ואת הבחירות הלא כ"כ קונבנציונאליות שאני בוחרת בחיי. אז גם שמלת טוטו אדומה ביום חתונתה? איי גאס נוט.

אז יש אותה גם באפור, אבל אני לא בטוחה לגביה בכלל. גם לא לגבי הטי שרט הזה שקצת מזכירה לי תלונות לגבי הקולקציה האחרונה של רשת אופנה רחבה אחרת.

Photobucket

Photobucket

בגזרת האקססוריז, אני לא רוצה את השרשרת הכה כבדה וגם לא את שרשראות ה אה-לה פנינים. את הנעליים לעומת זאת, אני מחבבת מאוד.

Photobucket

נורא יפות בעיני ויש עוד דגמים טובים

האמת, שמה שאני רוצה באמת, זה המשקפיים האלה. מה שלא בטוח זה, אם זה שווה את העמידה בתור בעוד 20 יום בדיוק.

Photobucket

Photobucket

Project Gunway by Yael Kalba Regev

קרדיגן ZARA חולצת פסים LEE COOPER חצאית וינטאג' פלאטס מנומרות TOMMY HILFIGER שרשרת של תלמה קמריני תיק אפור כיסים


הכי נהניתי מהאאוטפיט הזה, כל כך הרבה פרינטים שכאילו כולם יחד החליטו להתפוצץ עלי באותו היום! הידד! אני אוחזת כאן בתמונה קלאטצ'ון מהקולקציה, שהיה חמוד מאוד והתאים בול למפץ הפרינטים שהיה עלי. רואים את הלק? זה הבייבי שחיכיתי לו הרבה והנה הוא כאן, Sew Psyched של ESSIE מקולקצית הסתיו. פריטי, פריטי ועושה לי להרגיש כאילו באמת סתיו אצלנו. מבטיחה שעוד כמה אאוטפיטים טובים בדרך, אני רק אקח עוד חבילת טישו...

1.11.10

רוצי פלאפל, רוצי!

הרשומה הראשונה שלי לחודש נובמבר היא רשומה אופטימית, או לפחות כך אני רוצה שהיא תהיה. כבר היום עלולות להפתח בפני אפשרויות חדשות, שיתכן וישנו את החיים שלי מן הקצה אל הקצה. אני לא מסוג האנשים שאוהבים לדבר על דברים לפני שהם קרו בכלל, אבל הנה, אני חולקת מעט ומתרגשת המון.

הבלוג הזה עוד לא סוגר שנתיים ודברים קורים בקצב מטורף, משהו שאני מאוד אוהבת, הקצב המטורף הזה. אני לא אוהבת להשתעמם לא בחיי הפרטיים ולא בחיי המקצועיים. אז ברמה האישית, אף פעם לא משעמם לי וזה הודות לחבר, חברים ומשפחה שהם אנשים אינטיליגנטיים עם תחומי עיניין מגוונים ביותר. בחיי המקצועיים, אני תמיד מחפשת ריגושים, כי מה לעשות, משעמם לי. אז אולי משהו ישתנה בקרוב.

אתמול יצאתי לאחת מההליכות הקבועות שלי, לרב אני מתלבשת נח ומאוד רגיל, כמו שמתלבשים כשיוצאים להליכה. אתמול, לפני שיצאתי, הסתכלתי במראה ונקרעתי מצחוק. החלטתי לתעד את הלבוש הזה שהצחיק אותי לגמרי, הכל כל כך לא קשור וכל כך לא אופייני לי ויחד עם זאת, הרגשתי הכי נח שאפשר. אני חושבת שזה מאוד מתקשר לדברים שעתידים לקרות לי - הכל לא קשור, אבל יחד זה יוצא נורא נח וטבעי.


Photobucket


Pick a Boo


Photobucket

משועשת מעצמי בטירוף, לא מאופרת וקצת מבולגנת אבל מבסוטית עד הגג. אם לומר את האמת, אף פעם לא אהבתי את האנשים האלה או הנשים האלה, שמגיעות לחדר כושר עם איפור מושלם וגופיית ספורט שחושפת חזה שלא זז כשהן כן זזות. כאלה נשים, שכשהן רצות שעה וחצי על ההליכון, הן אפילו לא מזיעות ונשארות מושלמות בדיוק כמו שהן הגיעו. זה לא מקנאה, דיברנו על זה שזה רגש שלא קיים אצלי, זה לחלוטין מתוך חוסר הבנה. פיזיולוגית, אנשים אמורים להזיע במאמץ פיזי. מוזר. עוד יותר לא ברור, זה אותם האנשים שיוצאים משיעור יוגה ומתחילים לקשקש על כמה מופלא וקסום זה היה תוך כדי הדלקת סיגריה. אני לפחות מתאפקת עם זה עד שאני יוצאת מחוץ למתחם מכון הכושר, בחיי. ובכלל, אם אנחנו כבר בנושא, מישהו הפסיק לעשן או מכיר מישהו שהפסיק לעשן ויודע להמליץ על שיטה או לתת טיפ? זה הזמן לעשות את זה ולעזור לי להתנער מההרגל המגונה הזה.

Photobucket

סווט-שירט Bluebird (נרכש לפני 100 שנה) מכנסיים S Wear צעיף מתנת ספירנגפילד נעליים מתנת נעלי MAZ
Photobucket


אני מאוד אוהבת את הסוויט-שירט הזה, בעיקר כי יש לו שרוולי 3/4 וזה מאוד נח. הוא גם לא עבה מידי, אז כיף ללכת איתו לפאוור ווקס. אגב, ממש לא תכננתי להתאים את הצעיף למכנסיים...יצא הזוי. הנה משהו שאתם לא יודעים עלי, אני מאוד אוהבת הליכות וטיולים רגליים. אני באמת מאוד מאוד אוהבת ללכת ולרב אני מעדיפה ללכת יותר מאשר לנסוע. הכי אני אוהבת נוף אורבאני, לא ממש מדבר אלי טיולי טראקים למיניהן, אני פשוט אוהבת ללכת בעיר. אם בא לי טבע, אז אני הולכת לים (כמה טבע שזה יכול להיות), אז אתמול הלכתי להליכה בים וזה קצת עזר לי לשים דברים בפרופורציות ולחשוב קצת על כל מה שהולך.



Photobucket

רוצי פלאפל, רוצי!
מתנצלת על הפוסט המתפזר, יש הרבה מחשבות לעבד.
לאן אתם הולכים כשאתם צריכים לחשוב? ויותר חשוב מזה, איך מפסיקים לעשן?!