15.2.11

לא ראיתי משמאל

כמו שכתבתי בעידכוניישן אתמול, הקרנית שלי בסדר כבר ואני בלי רטיה. רק משקפיים, אתם יודעים, סולידי. לא ארכיב יותר עדשות בזמן הקרוב ואולי אפילו לא בכלל. אולי לחתונה שלי. אם תהיה כזו.
המון, המון מחשבות.
אתמול הייתי צריכה להגיע לרופא העיניים שלי, שיסיר את הרטיה/תחבושת מהעין ויבדוק שהכל בסדר ושאני רואה תקין. בדרך לשם, לקחתי הרבה זמן אקסטרא מתוך הנחה שחצי משדה הראיה שלי מת אז יקח לי יותר זמן למצוא את עצמי באוטובוס וכל זה. יצאתי החוצה, חמושה במשקפי שמש ענקיות ומשתדלת שלא להתקע בכל מה שיש מצידי השמאלי, כולל אנשים, נשים וטף. מה אני אגיד לכם, זה היה שיעור לחיים.
כשעליתי על האוטובוס, חטפתי מבטי רחמים וגם קצת מבטי גועל. זה לא שהרטיה שלי היתה מגואלת בדם או משהו, היא היתה סך הכל תחבושת לבנה, רפואית עם פלסטרים שקופים עליה. מה יש מתחת? מה זה משנה? זה הרי לא אומר שאני בלי עין אם יש לי תחבושת על העין, נכון? הרגשתי נורא, היה לי קשה להתנייד גם ככה והתעצבנתי על האנשים האלה באוטובוס וברחוב שתקעו בי מבטים שנעו בין רחמים ולבין גועל וסלידה. למזלי, אני לא אדם עם מגבלה פיזית כזו או אחרת והרטיה היתה על העין השמאלית שלי פחות מ - 24 שעות ויחד עם זאת, "זכיתי" להרגיש את מה ששמעתי מאותם האנשים שיש להם מגבלה כלשהי - "לא רוצה שירחמו עלי או יגעלו ממני ואני לא רוצה יחס מיוחד, אני רק רוצה ומבקש שיתיחסו אלי כאילו אני אחד האדם."
לא הבנתי איך אותם הנוסעים באוטובוס, שבימים כתיקונם מתעטשים ומשתעלים עלי מבלי לשים יד או טישו ומפיצים את החיידקים שלהם לכל עבר בלי בושה או נימוסים בסיסיים, פתאום מסתכלים עלי מכף רגל ועד ראש עם פרצוף נגעל, מצקצקים בלשונם וחלקם אף מגדילים ראש ואומרים בקול רם "מה יש לה זאת? אין לה עין?". התנהגויות כאלה מוציאות אותי מהאיזון ואם אלימות הייתה הדרך שבה אני חיה את חיי, הייתי כותבת את הפוסט הזה עכשיו מתא מעצר. לשמחתי, המגבלה שלי היתה זמנית אם לא רגעית, ואלימות היא לא הפילוסופיה שמנחה אותי בחיי.
אני כותבת את הפוסט המאוד לא אופנתי הזה, כדי להביע הזדהות עם כל אותם האנשים שחיים עם המבטים האלה מידי יום ביומו, שהמגבלה שלהם לא זמנית בכלל, שמתמודדים עם האהבל חסר הרגישות ב'ארומה' שלא הבין שאני לא רואה מה קורה משמאלי עד לכדי כך שהבחור בקופה היה צריך לצעוק עליו בגללי ובשבילי, שמרגישים שהם לא כמו כולם רק, כי הם רואים פחות טוב או שומעים פחות טוב או כל דבר אחר.
תמיד ידעתי שכך מתנהגים אליכם ואיתכם אבל עדשה אחת ששרטה את הקרנית ורטיה אחת על עין שמאל לפחות מ - 24 שעות עשתה בי שינוי ששום דבר אחר לא היה מצליח לעשות. אני תומכת בכם, מעודדת אתכם ומבינה קצת יותר ללבכם. מאתמול, אני חלק מהמאבקים שלכם.

9 תגובות :

  1. וואו.
    הפוסט שלך השאיר אותי ללא מילים.
    חווית חוויה משמעותית וכואב שזה היחס של האנשים כלפי כל מה ששונה מהם או נראה להם קצת מוזר. אני שמחה בשבילך שהבעיה נפתרה, ומקווה שיבוא היום שתוכלי לשים שוב עדשות (וגם אם לא זה לא נורא...)

    השבמחק
  2. את מדהימה שלי עם לב ענק ונשמה טהורה.

    השבמחק
  3. יפה כתבת, יפה מאד.

    פעם ב אני נתקלת בתגובות שטנה וגועל על עודף המשקל שלי, וכשזה קורה אני נדהמת מהחוצפה וחוסר החמלה של האנשים. ואת צודקת, טוב להשליח מזה על אנשים בחברה ש"זוכים" למבטים וההערות האלה מדי יום רק על שום היותם הם. חמלה היא שריר שצריך לפתח, וההסתכלות על האחר כעל עצמך היא הדרך לעשות את זה.

    השבמחק
  4. כשהייתי ילדה ממש ממש קטנה "זכיתי" ללכת במשך תקופה ארוכה עם פלסטר על עין אחת. נראה לי שהילדים ברחוב שמצביעים עלי וצועקים "הנה ילדה עיוורת" הותירו בי טראומה עד היום.
    מזדהה לגמרי.

    השבמחק
  5. זה מין אינסטינקט בסיסי שכזה של אנשים. איזה אמיצה שנסעת באוטובוס במצב כזה! שאפו.
    תכל'ס, נוסעי האוטובוסים בישראל ראויים בעצמם למבטי גועל.
    איך עדשה שרטה לך את הקרנית? בתור מרכיבת עדשות וותיקה, הצלחת להלחיץ אותי מאוד (והיום אני הולכת לעבודה עם משקפיים!)

    השבמחק
  6. נגה - תודה רבה, הבעיה אכן נפתרה ובינתיים בסדר לי גם עם משקפיים ☺

    Shani - ♥

    שרונה - תודה ואני מצטערת לשמוע שגם לך יוצא להתקל בתגובות שכאלה.

    אנונימי - זה כל כך כואב לשמוע/לקרוא דברים כאלה. ידוע שילדים הם עם אכזרי במיוחד, מסתבר שגם כבוגרים, האנשים לא הופכים לרגישים ובלעי חמלה.

    מרג'ורי - גם אני מרכיבת עדשות ותיקה והנה, זה קרה. לפי הרופאה במיון והרופא בקופ"ח, זה קורה ודי הרבה. אי אפשר לדעת מה ולמה, זה פשוט קרה. הרופא היה מאוד מבסוט שנבהלתי מזה, לטענתו עדשות זה מיותר ובעיקר מסוכן. קיצר, משקפיים רולז.

    השבמחק
  7. איכס, אנשים מגעילים. העיקר שהעין בסדר.

    השבמחק
  8. את כזאת מהממת. חיבוק גדול גדול

    השבמחק

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...