5.5.12

חוצפה


אני בטוחה שאני לא אהיה הראשונה ולצערי הרב, גם לא האחרונה שפיתחה סלידה קשה מאנשים חוצפנים.
כידוע, בסוף שנת 2012 אני אהיה בת שלושים. הגיל הזה – שלושים – מקבל סיקור נרחב ברשת, על גבי דפי הכרומו של גיליון מאי של מגזין GLAMOUR , בבלוגים שונים וכמובן, גם על ידי מוכרים במכולת, נהגי מוניות ושאר אנשים, שפשוט מרגישים מאוד בנוח לשלח לאוויר העולם את דעתם.

בשבילי, תום שנות העשרים של חיי מביאות עימן שני מקרים מוזרים:
1.       כשאני בדרכי לקופת חולים [נבחר מקום אקראי לצורך הסיפור], לבושה בכפכפים, מכנסי הרמון, טישרט פשוטה, שיער אסוף ומסקרה – אני זוכה לכינויי "מאמי", "קטנטונת", "חמודה" ו"ילדונת", שמלווים במבטים חביבים ושאלות מלאות בפליאה, כמו זו למשל: "מה, אין בית ספר ביום שישי בבוקר שאת באה לרופא?!".
2.       כשאני נוסעת במונית [שוב, לצורך הסיפור] לבושה ומאופרת מעט יותר, אני זוכה לשאלות כמו: "כמה ילדים יש לך?".
בשני המקרים, אני מתמלאת כעס על רמות החוצפה הבלתי הגיוניות שאותם האנשים נושאים עמם.
במקרה הראשון, שלדעתם של רבים צריך להחמיא לי, אני לא מצליחה לראות כיצד אישה שמתקרבת בצעדי ענק לגיל שלושים, יכולה להיראות כמו תלמידת תיכון. אז כן, נכון, מאוד מחמיא לי אבל בכל זאת, קצת לא. כשאני כבר מתקרבת לגיל הזה, אני עדיין לא רוצה שיחזירו אותי 12-13 שנה אחורה. אני מאמינה, שבעוד עשר שנים, אני ארצה.

המקרה השני, הוא מקרה חמור ביותר, אם תשאלו אותי. השאלה "כמה ילדים יש לך?" מראה שהשואל יוצא מנקודת הנחה שאני בשנות העשרים-שלושים של חיי ושבהכרח יש לי ילדים. כשאני עונה שאין לי, אני תמיד [אבל תמיד!] זוכה לתשובה הבאה: "בעזרת השם, בקרוב יהיו לך! תמלאי בית שלם! ולא משנה אם יש לך בעל או לא, הכי חשוב שתעשי ילד". בפעם האחרונה שזה קרה [שבוע שעבר], הרגשתי  צורך להתנקם, פשוטו כמשמעו. רציתי להבהיר למי שדיבר כך, שיש גבול לכל דבר ושלי עובר היכן שאיברי הרבייה שלי מתחילים. אמרתי לו שהייתי מעדיפה שהוא לא יאחל לי איחולים מסוג זה, מהסיבה הפשוטה שהוא לא יודע מה מתחולל אצלי ברחם. אולי אני עקרה?

מיותר לציין, שהאיש לא ידע איפה לשים את עצמו והפיתרון שלו לבעיה היה לאחל לי בריאות שלמה ולספר לי שיש לי מזל שאני חיה במדינת ישראל - מדינה כה נאורה, שממנת טיפולי פוריות לכל דיכפין.
באמת מזל.
יש למה לשאוף.

שאלה נוספת שמתעוררת אצלי, היא כמה חוצפה יכולה להיות לבן אדם, שהוא מאחל לי להיות אם חד הורית. כמה וכמה פעמים, ששמעתי את האיחול הזה שטוען שזה בכלל לא משנה אם יש גבר בתמונה, ילד זה מה שחשוב.
האם המאחלים אי פעם גילדו ילד בגפם בישראל 2012? האם מישהו בכלל מודע לרמות הקושי הכלכלי, הפיזי והנפשי שכרוכות בכך? אני מניחה שלא, כי אם היו מודעים, לא היו מאחלים.

אני בטוחה שיהיו לא מעט אנשים, שיגידו שאני מגזימה וסך הכל הדברים נאמרים ברוח חיובית, מאחלים לי דברים טובים כמו בריאות וילדים לרב. אני כמעט בטוחה שאותם האנשים שיחשבו כך, הם גם אותם אלה שאומרים דברים מהסוג הה מבלי לחשוב פעמיים.

אז למה בעצם אנשים מרגישים מאוד בנח לחטט לי ברחם מבלי שהם יודעים את שם המשפחה שלי בכלל? שאלתי את עצמי והתשובה שהצלחתי לתת לעצמי היא: חוצפה.

כמו פראיירים שלא מתים ורק מתחלפים, חוצפנים גם הם לא מתים. אבל, בניגוד לפראיירים שרק מתחלפים, חוצפנים יש בשפע והם רק מתרבים.
יש סוגים שונים של חוצפנים, יש את אלה שיחטטו לי ברחם ויבדקו לי את מלאי הביציות שהולך ונעלם [לטענתם], יש את אלה שיחליטו שזה לגיטי לשאול אותי אם מנהלת מערכת יחסים מונוגמית [אי שיט יו נוט] ויש כאלה שיספרו בבלוג שלהם שהם הלכו ברחוב ולפתע פתאום, בצומת סוען שהם עברו בו מאות אלפי פעמים, הם ראו חנות! נכנסו לחנות וכך, בלי לחשוב פעמיים התחדשו בכך וכך פריטים, שעשויים מחרא טהור והם פשוט מושלמים!

בשלושת המקרים, אותם החוצפנים חושבים שמותר הכל: מותר לשאול אישה את השאלות האינטימיות ביותר, מותר להביך, מותר לספר מעשיות ולשקר או...סליחה, לא לומר את האמת, משהו בסגנון של "הוזמנתי לחנות לבחור לעצמי פריטים".

יש שיגידו שערבבתי כאן לא מעט דברים, שאולי לא קשורים האחד לשני אבל כולם מפריעים לי מאוד בתקופה האחרונה ובעיני לכולם יש אותה הכותרת – חוצפה.

ועכשיו, אאחל לכם שבוע טוב.
בשאיפה לפחות חוצפנים.




11 תגובות :

  1. הקטע עם הילדים הוא הרבה מעבר לחוצפה, לפעמים מדובר בניתוק מוחלט מהמציאות.

    גם אמא שלי לדוגמא, מאמינה שאישה אחרי גיל מסויים שלא 'הצליחה' להתמסד, צריכה להביא ילד ויהי מה, גם במחיר שתיאלץ לגדל אותו לבד.

    זה די אירוני בהתחשב בעובדה שהיא עצמה אם חד הורית ובקושי מצליחה להסתדר.

    כל מה שתיארת חוצפה (וכמו שאת יודעת, הדוגמא האחרונה שלך מעצבנת אותי במיוחד), אבל הראשונה נובעת ממקום עמוק יותר- מקום שבאמת ובתמים מאמין שאישה לא יכולה להגשים את עצמה אלא אם כן היא מביאה ילדים.

    בכל אופן, מאחלת לך ולכולנו שהשבוע נתעצבן קצת פחות.

    השבמחק
  2. אני חייבת להתוודות: גם אני נמנית עם הבנות שרבים אוהבים לכנות אותן: קטנות, חמודות וכו'. הרבה פעמים זה מאד מעצבן, למשל, לאחרונה הייתי צריכה להשיג מס' טלפון של חברה מסוימת, וכל המספרים שנתנו לי הובילו למבוי סתום, הלכתי לדוכן המכירות שלהם, ושאלתי איך זה קורה ולמה, ונעניתי ע"י נציג החברה בתשובה המופלאה הזו, שימי לב "אולי לא נתנו לך מספר נכון, כי את נראית ילדה, ולא רצו להעליב אותך ולהגיד לך לא"
    חוצפן!!!! וזה לא המקרה היחיד! מאיה (מהפייסבוק...), ובנימה אחרת ופניה חדה: שיהיה לך שבוע מהמם כמוך ואפילו יותר, ושאף אחד לא יעצבן אותך ככה, וגם אם כן, את תמיד יכולה לקחת הפסקה קטנה ולהתעסק באלפחורס, פוקימונים וכל מה שמדיף ריח פריחת דובדבן,
    מלא נשיבוקים :-)

    השבמחק
  3. אולי את במחזור, אפרופו איברי רביה, כי אחרת, אין לי מושג מאיפה הבאת את הפוסט ההזוי הזה. שבוע טוב!

    השבמחק
  4. חיבוק. נשימה. יש אנשים מעצבנים בעולם, אנחנו פוגשים בהם כל יום. צריך פשוט להתעלם מהם, תמשיכי להיות נאמנה לאמת שלך כאדם וכבלוגרית, ושלא יהיה לך ספק בכלל שאנשים יודעים להעריך נימוס ויושרה בעולם האמיתי ועל אחת כמה וכמה בבלוגיספרה...

    השבמחק
  5. גם אם זה מעצבן, זאת פשוט המנטליות הישראלית. יש פה עודף פתיחות ואנשים מרגישים בנוח לשאול שאלות הזויות שבכל מקום אחר בעולם יחשבו כחסרות נימוס. אני כבר התרגלתי להתעלם ועדיין אני מוצאת את עצמי מתעצבנת מדי פעם.
    בכלל העיסוק בלידה, שזה הדבר הכי פרטי שיכול להיות ובבחירות שלנו לגבי החיים, חייב לצאת מרשימת נושאי הסמול טוק עם נהגי מוניות או זרים אחרים.

    הצחקת אותי לגבי ״הזמינו אותי לבחור פריטים״. הניסוח אכן מבדר. מקווה שנתראה השבוע.

    קיסס

    השבמחק
  6. תודה לכולכן על התגובות המחבקות, זה כבר הופך את תחילת השבוע לנעים יותר ☺
    אנונימי #2 [לא מאיה], אני לא במחזור אבל, לדעתי אני מבייצת.

    השבמחק
  7. אני קוראת את הבלוג שלך בקביעות ורק רציתי להביע הזדהות. כשבן הזוג שלי ואני יצאנו בערך שנה, התחילו כל מיני אנשים מסביב - ממש לא חברים טובים וקרובים, רובם סתם מכרים רחוקים שלי או קולגות שנתקעו איתי בשיחת מעלית בלי מה להגיד - לשאול מתי כבר החתונה. מישהי אף הוסיפה: "תתפסי אותו מהר, שלא יברח לך".

    אחרי החתונה (שגם היא היתה אזרחית וגם על זה יש לאנשים מה להגיד), כמובן שזה התחלף ל"מתי ילד". יום אחד הגעתי למשרד בשמלה בגזרת אמפייר, שלושה אנשים שונים שאלו אם אני בהיריון - כמה טאקט! כמה טוב הרגשתי עם עצמי אחר כך! את השמלה אני לא לובשת יותר.

    לא רק זה, בארוחה בין חברים (לא חברים קרובים אלא חברים שמכירים מהעבודה), אחד מהם לקח אותי לשיחה רצינית ואמר לי להפסיק להיות אנוכית ולהיכנס כבר להיריון כי בן זוגי מבוגר ממני. "הוא כבר בשל, תחשבי עליו". עוד חבר לעבודה זורק לי בכל שיחה בערך להפסיק עם השטויות ולהתעבר כבר.

    ומה אם אנחנו מנסים להיכנס להיריון ולא מצליחים? ומה אם הוא עקר? ומה אם עברתי גרידה בצעירותי ועכשיו זה לא נתפס? ומה אם סתם לא בא לנו (מה שנכון)? מה זה עניינם בכלל?

    מעניין אם גם במדינות אחרות, אנשים מרשים לעצמם להיכנס לך לרחם ולדאוג לתפקוד השחלות שלך כאילו היו שלהם. להתערב בהחלטות הכי אישיות שלך ולייעץ לך, בלי שביקשת, בנושאים הרי גורל שלא ברור מי הפך אותם לסמכות. ואולי זו רק אני שצריכה להתחיל להתחשב ולעדכן בפייסבוק בכל פעם שאני מבייצת.

    השבמחק
  8. איזה מצחיק, זה כנראה שבוע כזה. בטח כבר ראיתי שהתחרפנתי מהנטיה של אנשים לאחל לי הריון, ילדים וחתונה. מישהו מהם שאל אותי אם אני מעוניינת בזה עכשיו? או בכלל? אהבתי את ההצעה של "אבל אני עקרה", אני חושבת שאני עוד עלולה להשתמש בזה.

    ולגבי "נתקלתי בחנות", תכלס, בדיוק מה שלובה כתבה השבוע. היושר האישי הוא כל כך נזיל בימינו.

    השבמחק
  9. כמו שש׳ ציינה, המצב מחמיר אחרי שמתחתנים ולא מהמשפחה הקרובה.
    אני החלטתי שאני מסתכלת ברחמים על כל תוחבי האפים האלה ועונה להם בנימוס שזה מאוד מצער לשמוע שהם כל כך מקובעים למוסכמות חברתיות עתיקות ושאני בכלל לא רוצה ילדים(את הכרגע אני משמיטה, לא עניינם). זה משאיר אותם בשוק לפרק זמן מספיק ארוך כך שמתאפשר לי לעזוב את השיחה המיותרת באלגנטיות.

    לגבי החלק השני של הפוסט, עולות לראשי שתיים או שלוש בלוגריות שהובילו לכיתוב. זו הסיבה שבחודשים האחרונים הפסקתי להגיע ל״אירועים״. יש מעט מאוד בחורות הגונות ולא צבועות במפגשים האלה ואני מבוגרת מדי למשחקי כיתה ו׳.

    השבמחק
  10. אמנם מאוחר, אבל הייתי חייבת להגיב!

    חיכיתי שנים לפוסט הזה, אני נשואה וחוטפת על ימין ועל שמאל הערות בקשר לילדים. גם מקרובים/אנשים שבחיים לא דיברתי איתם ולצערי גם משפחה. תגובות בסגנון "איזה מן בן אדם אנוכי את שאת לא עושה ילדים?" "מי יסעד אותך כשתצטרכי חיתול?" והאהוב עלי: "את לא מבינה שאת כבר זקנה?? עוד כמה שנים תהייי עוד יותר זקנה ואז רק תביני עד כמה תהיי זקנה כשהילדים שלך ילכו לצבא!" ולמען הסר ספק, אני עוד לא בת 27?! אז לצערי המשפט "רק בישראל" נכון גם לגבי החוצפה וגם לגבי הפוסט הבא שלך ועוד כמה דברים..

    השבמחק
  11. גם אחרי שאת כבר מתחתנת ונכנסת להריון (ואפילו בפעם השלישית), עדיין יש לאנשים מה להגיד:
    http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=1803106
    גם אז, כשהתעצבנתי, אמרו לי שזה מכוונה טובה, אבל אני הרגשתי בגהנום.
    שכל אחד יתעסק בעניינים שלו, הכי טוב.
    שיהיה לך שבוע קל!

    השבמחק

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...