11.9.12

בום - אכן, יקום קורס.

השבועות האחרונים היו עמוסים באירועים שונים בסצנת האופנה המקומית ואני הגעתי לעשירית מכל מה שהתרחש פה. לשמחתי הרבה, אני מאותן הבלוגריות שאומרות שאין שום היגיון בלעשות אירוע בלוגריות בבוקר, כי אני עובדת. למרות המוצרים שמשרדי יחסי הציבור שולחים לי מדי פעם, או מונית שתאפשר לי להגיע לאירוע שלהם,  את שכר הדירה והחשבונות  הם לא משלמים לי.

שוקינג. אני יודעת.

האירוע האחרון שהגעתי אליו שהתקיים בערב וכלל אושיות לא מעניינות מעולם הבידור הישראלי - כי עם כל הכבוד לכך שהחברה של סקאזי בלונדינית, אין לי כל כך מה לעשות עם המידע הזה - הכניס אותי לסמי-שוק.  מספר הבלוגריות שנכחו באירוע היה מצומצם ולשמחתי הרבה פגשתי אחת, שתמיד כיף לי לקשקש איתה ולא בהכרח על תיקים ונעליים. באופן שאולי יפתיע מספר אנשים, אנחנו יודעות לדבר גם על עינייני אקטואליה, סוגיות אקדמיות, זוגיות ועוד.

כן, הבום הזה ששמעתם עכשיו, היה היקום שקרס קצת אל תוך עצמו בעקבות הפסקה האחרונה שלי.

באותו האירוע, נתקלתי בכמה אנשים מוכרים, אחת מהן התגלתה ככלבה. שמעתי עליה סיפורים ושמעתי גם סיפורי "איך גם אני נפלתי איתה" והנה, אני לא נפלתי אבל, זכיתי לעוד קמט הבעה במצח מאותן הבעות השוק שעל פני. בתור מישהי שנוהגת לדבר בנימוס עם אנשים שאני לא מכירה או לפחות לא ממש מכירה, הפעם זכיתי ל"יציאה" שלא מהעולם הזה שבאה לרמוז, שלא בעדינות שאני המממ...לא יפה מספיק או סתם מכוערת וגם, שאני לא "שיק" מספיק או סתם מסמורטטת.

<במקום הזה הייתי צריכה להכניס תיאור על כמה שהבחורה המדוברת צ'יפית אבל, נזכרתי בת כמה אני ואני אמשיך הלאה>

אני כותבת את הפוסט הזה מכמה סיבות:
← אני חושבת על זה כבר יותר מיממה וזה מרגיז, מכעיס, מעצבן, מאכזב אותי.
← רק אתמול נכתב פוסט שבין היתר מדבר על כמה שהבלוגריות הוותיקות - ואני מניחה שאני אחת מהן - לא נחמדות לבלוגריות חדשות. אז הנה דוגמה שחוויתי על בשרי ל"בלוגרית" חדשה יחסית שמרגישה כל כך בנוח, שהיא מאפשרת לעצמה לירות לכל הכיוונים חצים מלאי רעל. ולא, אני דווקא לא מתכוונת לזו ששמתי לינק לפוסט שלה.
← בא לי.

הסיבה העיקרית היא, שכבר הרבה זמן לא הרגשתי פגועה. אני בדרך כלל מתייחסת רק לדברים שמעניינים אותי באמת ואם אין לי כבוד והערכה לאנשים מסויימים, אני לא אתייחס אליהם וספק אם כלל אגיד להם שלום. תקראו לזה סנובית, מגעילה, מה שבא לכם אבל, אני מעדיפה להמשיך ולהנות מהבלוג ומהכתיבה שלי, כי זה התחביב שלי ולא להתייחס לכל השליליות שיש מסביב. עם זאת, אני לא שופטת על ההתחלה ואני תמיד אכיר ואגיד שלום ואשאל מה נשמע. מה שקרה באירוע האחרון הוא, שהקערה הפכה את פיה ומרב שכולן מקפידות להיות מנומסות, הגברת הנכבדה הרשתה לעצמה יותר מידי.

תחושת הגועל שמלווה אותי ביומיים האחרונים לא עוזבת אותי. לא מספיק שאמרו לי בפנים שאני לא עומדת בסף היופי והסטייל שהציבו שני אנשים שבפעם האחרונה ראו מקלחת טובה אי שם בשנות השמונים, כשהם נולדו, זכיתי גם להערות "בונות" כמובן, מבנות משרד יחסי הציבור שארגן את האירוע. מי שלא ידעה, שילוב של ציניות ובלוג הוא שילוב נורא ואיום כפי שציינו בפני ואני ממש מצטערת שגילו לי את זה רק כעבור כמעט ארבע שנים שבהם אני כותבת בלוג עם...המממ...נימה צינית. באמת שאני לא יודעת מה לעשות עם עצמי עכשיו...אופסי דייזי, שוב ברחה לי ציניות.

← אין לי מה להוסיף עוד.

← טוב, יש לי.

אני אמשיך לי להיות בלוגרית בינונית, צינית, עם פרצוף לא מי יודע כמה נעים, שלא מחמצנת את השיער למוות, לא לובשת את הטרנדים האחרונים [כי טעם אישי זה ממש אובר רייטד], לא נועלת נעלי עקב שהיא לא מסוגלת ללכת איתן ולא מתאפרת בכבדות. הנה, לא הצלחתי להתאפק ונתתי את השנקל שלי בעניין.

מי שזה עושה לו את זה מוזמן להמשיך איתי במסע שלי אל האושר. אתם יודעים, אושר כזה שלא קונים בחיקויים של מותגי יוקרה.
אופסי, ברח לי שוב.
אושר כזה שמשיגים בעשייה עם ניצוץ בעיניים, עם רעב לכתיבה והריגוש שבלמצוא יופי בדברים שלא תמיד ניתן למצוא בהם אותו.

הנה, לפחות סיימתי בלי נימה צינית.
נראה לי.



35 תגובות :

  1. אל תבזבזי שנייה אחת במחשבות על סצינות גרועות שפשוט צריכות ליפול בחדר העריכה של החיים

    השבמחק
  2. אני קוראת את הבלוג שלך כבר יותר משנתיים, אומנם אני אף פעם לא מגיבה אבל אני באמת נהנת מכל פוסט ופוסט.
    הסיבה שבחרתי להגיב הפעם היא בגלל החוצפה האינסופית שיש לאנשים, באיזה זכות הבלוגרית המשכילה הנ"ל, מרשה לעצמה להעביר אליך ביקורת? ובאיזה זכות אנשי משרד הפרסום מרשים לעצמם להגיד לך איך לכתוב בבלוג שלך אחרי שהם הזמינו אותך להשקה?
    לא ברורה לי ההתנהגות הזו!

    בכל אופן אני מאוד מקווה שהאירועים האלו לא ישפיעו עליך יותר, ושהפוסטים שלך ישארו בדיוק אותו דבר! ציניות זה ה-דבר :)

    השבמחק
  3. הכי תומכת שיש ובטח ובטח שממשיכה איתך למסע שלך אל האושר...אני מבינה מאיפה הכעס הזה,אבל אני בטוחה שאת יודעת מה את שווה ולא רק אני אלא עוד רבים אחרים כל כך תומכים בך ובבלוג שלך.

    מקווה שהציניות לא תיעלם,הכי כיף לקרוא כתיבה צינית ;)

    השבמחק
  4. אני רגילה לגחך ולזעום מול בלוגי אופנה בשנקל שכולם יחצ ולקק לי ואשלח מוצרים לך, אבל ביממה האחרונה הבלוגוספירה מעוררת בי סוג חדש של צרבת - שלושה בלוגים שאני עוד מעריכה (את, מעין ולובה) כתבו פוסטים שלמרות ששפתם שונה משמעותן זהה - בלוגריות, יחצניות והשילוב הקדוש ביניהם: אתם דוחים, מאוסים ורעים ואני לא רוצה חלק בכם.

    קל לנו לשכוח כבלוגריות אופנה, שאנחנו לא חייבות לשחק במשחק ושאנחנו מכתיבות לעצמנו את הכללים. קל להתפתתות, כי יש כל כך הרבה פיתויים, ומבחיל מאין כמותו להציץ בראי מדי פעם ולראות שהבלוג שלך דומה למדור פרסומי יותר מליומן אישי. אני חוטאת בזה, את חוטאת בזה וכל אחת מהבלוגריות הטובות נופלות לפח הזה מדי פעם. תכלס, לא צריך כל כך הרבה אחריות כדי לא ליפול לבור הזה - מספיק להיות קשובים לקוראים, הם כל כך רחוקים מלהיות מטומטמים (כשמדובר בבלוגרית לא מטומטמת, כמובן) והם כבר יפעילו את האזעקה כשאת תעברי את הגבול.

    אני מפרידה בין שני דברים - תכתבי את הבלוג שלך לפי הערכים שלך (ובדק בית לא מזיק אף פעם, אחרי הכל אנחנו שואפות להיות טובות יותר כל הזמן לא?). תקני מה שאת רוצה, תשאירי מה שאת רוצה ואל תתני לשום יחצן להכתיב לך תנאים.

    בקשר לבהמה שפתחה עליך ג'ורה - יש המון אנשים רעים בעולם, והרבה אנשים קטנים וטפשים מקנאים באנשים חכמים וגדולים מהם, ולהרבה מהם יש ג'ורה בה הם משתמשים כדי להרגיש יותר טוב עם עצמם (כי להרים יד זה לא חוקי, אבל להעליב, זה סבבה). אני מבינה את הכעס והמרירות שלך, הייתי מתפלאת אם לא היית נעלבת מדברים כאלה, אבל תזכרי שהמציאות היא א ומה שהיא אמרה לך זה ב, אחלי לה שכל חייה תבלה בחברת אנשים שיתנהגו אליה כמו שהיא מתנהגת עם אחרים ואל תחשבי אפילו מחשבה אחת בסגנון "מה זה אומר עלי?" או "ומה אם היא צודקת".

    השבמחק
  5. Curly - כל כך אימצתי. תודה.

    Bar Iliutovich - תודה שבחרת להגיב ותודה על המילים החמות. אני תמיד שמחה לגלות שיש מי שנהנה לקרוא כמו שאני נהנת לכתוב.

    blossom button - תודה מותק, אני מתכננת לשמר את הציניות :) שמחה לדעת שיש מי שאוהב את זה.

    שרונה - הפוסט של לובה מצחיק, הפוסט של מעיין עצוב. עוד יותר עצוב זה שהיא החליטה שהפוסט הזה שלי מופנה כלפיה ועפה עלי. או וול.

    אני בהחלט אמשיך לעשות את שלי אבל, לפעמים קשה להתעלם מרוע של אנשים גם אם את הכי מלאת ביטחון ויודעת בדיוק מה את שווה.

    לי נמאס מה"בדק בית" הזה. אני כותבת גילוי נאות ולא מתנצלת על כלום. מצאתי את האיזון שנח לי ואני לא חושבת שכל דבר צריך לבדוק בציציות. אני לא חברה ציבורית שצריכה להגיש דו"חות כספיים, אני בלוגרית שמידי פעם נהנית מהטבות שבאות עם הטייטל הזה. אני לא מנצלת את ההטבות האלה, אני רק מודה על כל יום שיש לי את הזכות. זהו.

    השבמחק
  6. זכותך, זכותך, זכותך...
    וזהו. אל תתני לאף אחד להוריד לך את המצב רוח ולדכא את רוחך.
    כל אחד עם הייחודיות שלו ואל תתייחסי. אם תהיי כמו כולם זה יהיה משעמם.
    אני אוהבת את הכתיבה שלך, ולהודות על האמת-פעם נעלבתי בקטנה מתגובה שענית לי לתגובה שכתבתי לך, משהו בקשר לארונית איפור שחיפשת, וזמן מה לא קראתי את הבלוג שלך, ואז הבנתי שאת כמוני-עוקצת וצינית כשאפשר (אני פחות מראה את זה בבלוג אבל זה בהחלט שם), ולכן המשכתי לקרוא בחדווה ומקווה שעוד ייצא לנו להפגש. מבטיחה לא להגיד מילה רעה על זה שאת לא מחומצנת☺

    השבמחק
  7. באמת חשבתי על זה לא מזמן, כשביקרתי בבלוג שלך, שלא ראיתי אותך אצלי הרבה זמן. חשבתי אם אכן נפגעת ממשהו אבל, לא ידעתי לשים את האצבע על מה זה יכול להיות. אני שמחה שהבנת אותי, שראית שאני כזאת, צינית קצת, עוקצת קצת אבל תמיד עם קריצה וחיוך. למה לי להעליב אנשים שקוראים את מה שאני כותבת? זאת הרי המחמאה הכי גדולה שאני יכולה לקבל.

    מביך אותי לספר אבל פעם, ניגשה אלי בחורה בחנות ואמרה שהיא קוראת בבלוג ומאוד אוהבת ומרב שהתרגשתי קפצתי עליה וחיבקתי אותה. נראה לי שהיא הפסיקה לקרוא פה מאז האינסידנט אבל כזו אני, מאוד רגישה מבפנים.

    תודה שאת פה ותודה על התגובה שלך. מאוד מקווה שניפגש בקרוב ונצחק על כל זה :)

    השבמחק
  8. אויש, מצחיקה! את ממש קקטוס☺
    זה באמת מרגש כשמזהים וגם אוהבים, ואפילו אומרים את זה. זה לא מובן מאליו.

    השבמחק
  9. בינונית? לא יפה מספיק? מי קובע את הרף בדיוק - אותן מחומצנות יתר על המידה???
    מרגיז לקרוא, במיוחד כשאת אחת הכנות והאהובות עליי. וכן, גם הציניות שלך מעולה.

    השבמחק
  10. היינו בפרץ תגובות מטופשות להחריד בבלוג שלי כשפתאום כתבת את התגובה שלך ובבת אחת הפסקנו עם מצב הרוח המטופש ופתאום היה קצת עצוב.

    אני מודה שמצאתי את עצמי אשכרה שואלת את עצמי איפה הייתי ביום ראשון והאם אמרתי לך משהו לא במקום.

    ואז הגיע הפוסט של מעיין ואז הגיע הפוסט שלך והבנתי, לפחות בקווים כלליים, מה קרה.

    עוד לפני שזה קרה, כשהיום רק התחיל לקבל כיוונים מוזרים (והוא היה מאוד מוזר, תהי בטוחה בכך), העליתי את הפוסט בתור דחקה, בתקווה שסוף סוף נבין שהבלון שלנו מלא באוויר ריק והיי, אולי אפילו נצחק על עצמנו.

    בודדות באמת שיתפו פעולה. אני כמעט משוכנעת שהרוב לקחו את זה למקום של "היא בטח כתבה את זה על זאת וזאת"- למרות שזו בכלל לא הייתה הכוונה שלי.

    היומיים האחרונים היממו אותי ולא במובן הטוב של המילה. כל פעם הביצה הזו מגיע לשיאים חדשים עד לרמה שנמאס. קחי חבורת בנות שבסך הכל מנהלות תחביב לא מזיק לכאורה של איפור ונעליים- ואלוהים ישמור מה תקבלי.

    בקיצור, הייתי אומרת לך לא לקחת ללב וזה וזה אבל האמת היא שהרבה יותר קל פשוט לאחל לכולם לאכול תחת. נסי את זה.

    השבמחק
  11. מיראל,
    אני מתה עלייך. את יפה, את כותבת נהדר ואני מאוד אוהבת את האיזון שאת מוצאת בפוסטים שלך בין חיים אמיתיים לחיי בלוגרית מבוקשת.
    יש אנשים רעים בעולם. הם לאשווים את ההתייחסות שלך. אבל לפעמים הם חודרים פנימה.

    אני ממשיכה לקרוא פה באדיקות,
    נגה

    השבמחק
  12. אויש, שינוחו.

    אני מתחילה לקרוא בלוגים משתי סיבות - תמונות יפות ותחרויות שוות (כן, יחי השטחיות, דברים יפים ודברים בחינם).
    א ב ל אני ממשיכה לקרוא בלוגים רק כשאני מתחברת למי שכותב/ת אותם ונהנית גם מהמלל ומהרעיונות שצצים להם על גבי המסך שלי. אין ספור בלוגים עברו בינות הרידר שלי, רובם עפו משם מהר מאוד כשהבנתי עם מי יש לי עסק.
    מה שאני אומרת בעצם הוא שאם אני נשארתי, זה בזכות הכתיבה שלך ולא למרות הכתיבה שלך. סוף סוף יש מישהי שמשדרת כנות ושאני נהנית לקרוא אותה, ובמקרה לפעמים גם יש תמונות ותחרויות P:. בבלוגספירה הישראלית יש בודדות שעונות על ההגדרה הזו מבחינתי (את, שרונה ונעלולה, למען האמת). אז, איך אמרנו פעם? דפדפי, דפדפי אותן.

    השבמחק
  13. The Funny Bunny - מתברר שיש כאלה שחושבים שהם הקובעים. מה שעצבן אותי יותר מהכל, זה שנתתי לזה לחדור ולפגוע בי. אני מניחה שזה צריך לקרות לפעמים לכולן והנה זה קרה גם לי. תודה על האהבה, שולחת בחזרה.

    לובה - כשקראתי את הפוסט שלך צחקתי ממש וראיתי איך גם אני אומרת כל מיני שטויות כאלה. אני הראשונה שתצחק על עצמה ועל המקום הזה של ה"בלוגרית אופנה" פחחח...ומאוד רציתי להשתתף בחגיגה איתכן ואז, כשבאתי לרשום את התגובה שלי פשוט לא יכולתי, זה היה חזק ממני.
    לא רציתי לצחוק, הרגשתי כל כך חרא ממה שקרה לי שפשוט כתבתי אצלך תגובה לא קשורה, תגובה של פריקה אצל חברה. יכול להיות שרציתי שתשאלי אותי מה קרה והייתי מספרת לך והיית אומרת לי שהבחורה הזאת לא שווה את תשומת הלב שלי בכלל, בדיוק כמו שהגבת לי עכשיו. זה מה שחיפשתי, אני מניחה, לא רציתי להשבית שמחה ואני מצטערת שיצאתי פארטי פופרית מהגהנום.

    אני באמת מאחלת לה שתאכל תחת ורצוי שיהיה שעיר!



    נגה - אין לי מה לומר מלבד תודה. אם הייתי יודעת כמה אהבה הפוסט הזה יפיק, הייתי מבקשת שמישהו יעליב אותי עוד קודם :)
    אוהבת בחזרה ומודה ♥

    MoranSha - תודה :) לגמרי מדפדפת.

    השבמחק
  14. חלילה, זה לא עניין של להשבית שמחות, אלא באמת לא ידעתי ממה זה נובע, מבחינתי זה ממש היה אאוט אוף דה בלום. אם כבר כולנו קפצנו היום על רכבת הכנות חסרת המעצורים- פחדתי לשאול. בעיה שלי.

    בכל אופן, חתמת את התגובה שלך יפה מאוד וכעת נסיים שוב בברכת 'תאכלו תחת' לכל בית ישראל! הידד!

    השבמחק
  15. הברכה האולימטיבית לחגים הקרבים ובאים :)

    השבמחק
  16. בובה, איפה היית בלעדיי? באיזה מחוזות רשע הסתובבת?
    בכל מקרה, את יודעת מה מי את וכל מי שאוהב וקורא אותך יודע גם.

    המון נשיקות
    :)

    השבמחק
  17. וואו. יש לי פלאשבקים מהתיכון. בכל מקרה, הבלוג שלך מעולה. אל תקשיבי לאף אחת.

    השבמחק
  18. sefi - אני באמת חושבת שזה קשור לזה שהסתובבתי שם בלעדייך. בכלל, אני לא הולכת יותר לשום מקום בלעדייך ♥

    לילך הדר - כן, זה מה שאומרים, שזה תיכון כזה. לשמחתי או לצערי, לא חוויתי דברים כאלה בתיכון אז אני לא יודעת להשוות אבל, זה די מזכיר סדרת טלויזיה של טינייג'רס בתיכון. תודה על התגובה והמחמאה ובחזרה - קוראת ואוהבת גם אם לא תמיד מגיבה :)

    השבמחק
  19. הייתי כותבת כאן תגובה ארוכה ומושקעת, אבל הראש שלי כואב כבר מהיומיים האחרונים בבלוגיה.
    אני כבר לא יודעת מי נגד מי, מי שונא את מי (ואותי), מה עשינו רע ולמה כל הזבל הזה מגיע לנו.

    גם אם היא חושבת שאת מכוערת, אני מאחלת לה שתמשיך לחשוב ושכל מחשבה כזו תוסיף עוד קמט בצדדים של הפה. כמו כן, אני מאחלת לה שהיא תפתח חוסר סיבולת לבוטוקס. ואז נראה מי יצחק אחרון.
    עוד פוסט ועוד פוסט ועוד פוסט מהסוג הזה - ומתחשק לי כבר לסגור את הבסטה וללכת הביתה. רמת הסיאוב והגועל רק ממשיכה לשבור שיאים חדשים.
    מצטערת, באתי לעודד ויצאתי מבאסת...

    השבמחק
  20. עם כל הברדקת שהולכת פה אני שמחה שאני לא מכירה את הפרטים הספציפיים של האירוע הזה :/

    יש בעולם הבלוגים אנשים מדהימים שאני מברכת כל יום שפגשתי אותם, נוצרו קשרים מדהימים שלא היו נוצרים אחרת.
    ולצד זה יש גם המון רוע, גועל, ציניות, קנאה, צרות עין, וחוסר יכולת לפרגן.

    אני כמעט ולא קוראת בלוגי אופנה כי זה לא מעניין אותי. אני קוראת אותך כי את אחרת ואת מיוחדת ואת מדהימה.

    ואני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל להגיב על האמירה שאת לא מספיק יפה, ואין לי שום דרך לעשות את זה בלי לגלוש לשפה שאחריה אני אצטרך לחטא את הפה עם אקונומיקה.

    השבמחק
  21. מיראל היקרה! (אני מקווה שאזכה להכיר אותך אישית ואוכל לומר "היקרה" לאדם שאת ולא רק לבלוגרית שאני מכירה דרך הבלוג)
    אני כמו אותה כלבה די חדשה בבלוגספירה ואני מטבעי מרגישה מאד בנוח גם בחברת אנשים חדשים, לעומת זאת אני כמוך, די רגישה (אצלי זה המראה שלי). אבל אם יש משהו שלמדתי בתיכון זה שמי שיורה חצי רעל ומעביר ביקורת "בונה" הוא כל כך חסר ביטחון שהוא לא שווה את המאמץ!
    ובכל זאת אני מבינה אותך כל כך ולצערי זכיתי לחוות את ההרגשה!!

    בחודש השני לכתיבת הבלוג שלי בלוגרית מקנדה שהערכתי וקראתי את הבלוג שלה למעלה משנה כתבה לי מייל (לא רצתה להביך אותי בתגובות) ואמרה לי שהיא אוהבת את איך שאני מתלבשת (עיניין של טעם) אבל, ויש אבל גדול- היא לא מבינה איך אני מרשה לעצמי לעלות תמונות שלי עם האאוטפיטים שלי? היא אמרה לי שאני לא הכי יפה בעולם ואפשר היה לעלות תמונות של האאוטפיט בלי הראש אבל גם הגוף שלי לא מי יודע מה ואני קצת שמנה מהסטנדרט ועדיף לצלם את האאוטפיטים על בובת מדידה או חברה שנראית טוב או אולי להיכנס למטשר דיאטה ולהתאמן יותר מ-4 פעמים בשבוע! (אני ציטטתי רק חלק מהדברים את כל השיט שלה אני מסננת)

    זה רצח אותי- הסתובבתי שבוע שלם בבאסה (הייתי בתקופת הלימודים ולא יכלתי להתרכז בכלום- בטח לא במטופלים שלי- עיניין מסוכן!) כל פעם שעברתי ליד מראה ניסיתי להבין מה כל כך מפלצתי בי, כל פעם שמישהי נתנה לי מחמאה הייתי בטוחה שהיא משקרת ומנסה להיות נחמדה- עד שחלקתי את העיניין עם החבר, החברות ואימא (שגרה בצד השני של העולם) ואחרי סופ"ש מלא בגועל- הגעתי למסקנה- הבלוגרית הזאת היא שטחית, עצובה ומסכנה! היא חושבת שדוגמניות קרש (שטוחות מקדימה ומאחור) הן יפות והיא לא רחוקה מהן, היא עצובה כי במקום לתת לי פידבק וביקורת בונה על הכתיבה, תמונות, או האופנה עצמה (שאני מקבלת ומברכת ואפילו לומדת ומיישמת מהם) היא דיברה על הגוף שלי ומסכנה כי מי תרצה להיות חברה שלה?! אני לוקחת אנשים כמוה בעירבון מוגבל, כאשר הביקורת היא בונה אני לוקחת ולומדת כאשר היא סתומה אני מתעלמת! והאנשים היחדים שאני יכולה להגיד להם שהם לא יפים זה אף אחד!!! כי מי קובע מה יפה ומה לא? מי קובע את הסטנדרט? אני חושבת שמי ששונה מהנוף הרגיל הוא היפה, מי שלא קורבן אופנה הוא יפה, מי שמרגיש יפה בעורו שלו ולא משנה איזה סוג עור זה הוא יפה - יופי זה מה שאתה מקרין לי ולא מה שהסביבה מקרינה לך!


    ולסיום את בחורה יפה! את בחורה אופנתית ופרקטית את בחורה high class ולא רק בינונית והציניות שלך מדהימה אותי כל פעם מחדש (אני לא יודעת להיות צינית ולוקח לי הרבה זמן להבין ציניות) ואני מקנאת בך על היכולת כתיבה והנימה צינית/ משועשעת בה את כותבת!

    סליחה שחפרתי ושתיהייה שנה טובה!!!

    השבמחק
  22. אני לא מבינה איך אנשים מגיעים לנקודה בה הם חושבים שזה בסדר להעליב... אנשים רעים...
    כפי שאת רואה לפי התגובות
    אנחנו איתך

    השבמחק
  23. מיראל יקירה, את יודעת, כל מי שנמצא בעין הציבור בצורה כזו או אחרת, חשוף לעין צרות כאלה או אחרות. הנכון הוא לקחת נשימה ולעבור הלאה, כי למה לנו להפגע? בעבר שהתפרסמה עליי כתבה וקראתי את הטוקבקים, רציתי לבכות. כן, זה פוגע ונכנס ללב מה לעשות. אבל אז חשבתי כמה קטן צריך להיות כדי לקטול בנאדם אחר בלי לתת לו את הצ'אנס להיכרות.

    השבמחק
  24. סימון בוליבאר12 בספטמבר 2012 בשעה 23:11

    יקירתי, יש אנשים סתומים ואומללים בעולם, מה לעשות? באמת - שיעבור מעלייך. את הכי קלאסית שיש. את כותבת מעולה. את נראית מהמם. את אחראית לאוקסימורון החמוד ביותר של השנה, פלאפל <---> פאשן :-)
    שתהיה לך שנה טובה, שתקבלי מלא מוצרים חינם ותספרי פה איך הם היו, ושמשאית זבל בבוקר הראשון שאחרי שביתה ארוכה של העיריה תדרוס את הפוסטמה שביאסה לך את היום. ואז גם תיקח קצת רוורס. אבל רק קצת. כי אנחנו אנשים מחונכים, הרי ;-)

    השבמחק
  25. מיראל,
    אני קוראת את הבלוג המדהים שלך מזה שנתיים. ויש מעט מאוד בלוגים וכותבים שאני מסוגלת להתמיד איתם כל כך הרבה זמן. הסיבה לכך היא רק הסטייל והאמיתיות שאת מביאה לסיפור והכתב הציני המרתק שלך. לדעתי בלוגים של יחסי ציבור כתובים כמו פרסומות בערוץ 2 ומעליבים את האינטליגנציה של הקורא המצוי!
    אני לא מכירה את אותה מחומצנת יקרה, אבל בספק שיש לי משהו ללמוד על טיפוח וסטייל ממישהי שלא מבינה שעד גיל 40 השיער שלה, אם ישאר לה כזה, יהיה כמו ליפה. ושלא מבינה שארסיות ורועה עושים קמטים.

    המשיכי להיות את, ככה אנחנו, והקרובים אלייך אוהבים אותך!

    השבמחק
  26. מיראל יקירה, העולם שלנו מלא ברשעים, קטנוניים, צרי עיין וקנאים. כן, כן העולם הגדול ולא רק עולם הבלוגספירה...ומכאלו רשעים ושות' אני מעדיפה פשוט לשמור מרחק. כשמשהו עושה לך רע או נראה לך מבשר רעות פשוט שמרי על מרחק. זה ניתן ליישום ! בכל אופן אני לא אחסוך ממך את מה שאני חושבת עלייך - יפה , שנונה, בעלת טעם טוב, צינית ואם זאת יש בך עדינות, כותבת נהדר ופשוט כייף להיכנס לפה מדי פעם ולקרוא את הגיגייך בכל נושא, לא רק בענייני אופנה, איפור וטיפוח.
    מחזקת את ידייך, לנפנף את את כל השליליות מחייך, אם לא ניתן לה מקום יהיה לה קשה להיכנס בדלת.

    השבמחק
  27. מיראל יקירה, העולם שלנו מלא ברשעים, קטנוניים, צרי עיין וקנאים. כן, כן העולם הגדול ולא רק עולם הבלוגספירה...ומכאלו רשעים ושות' אני מעדיפה פשוט לשמור מרחק. כשמשהו עושה לך רע או נראה לך מבשר רעות פשוט שמרי על מרחק. זה ניתן ליישום ! בכל אופן אני לא אחסוך ממך את מה שאני חושבת עלייך - יפה , שנונה, בעלת טעם טוב, צינית ואם זאת יש בך עדינות, כותבת נהדר ופשוט כייף להיכנס לפה מדי פעם ולקרוא את הגיגייך בכל נושא, לא רק בענייני אופנה, איפור וטיפוח.
    מחזקת את ידייך, לנפנף את את כל השליליות מחייך, אם לא ניתן לה מקום יהיה לה קשה להיכנס בדלת.

    השבמחק
  28. IsraelMakeup – יצאת מאוד מעודדת, במיוחד עם איחולי החוסר סיבולת לבוטוקס – זה מאוד עזר לי להתגלגל מצחוק 

    אלטר אגו – כמו שכבר אמרתי באופן אישי, ריגשת אותי. תודה!
    Littledosesofstyle – קשה לי להאמין שמישהי אמרה לך דבר כזה – את יפיפייה! זה מדהים אותי כמה חוצפה יש לאנשים וכמה שהם יכולים להיות רעים. אני מצטערת שהיית צריכה לחוות את מה שחווית ואני מודה לך ששיתפת אותי [ואת כל האחרות] במקרה הזה. תודה על העידוד והפרגון, הכל חוזר אלייך 

    Hug – התגובות מדהימות, אני סופגת הכל פנימה. הכל. תודה רבה!

    Funny Bunny – את צודקת במיליון אחוז. בשבילי זו הייתה הפעם הזאת, שנתתי לרוע הזה לחדור פנימה ולפגוע בי. אני מקווה שזה לא יקרה שוב לאף אחת מאיתנו ואם כן, אז שנדע לעבור על זה הלאה מבלי להיפגע. תודה.

    סימון בוליבאר – התגובה שלך הוציאה ממני חיוך ואז פרץ של צחוק מטורף! איחול מהמם! במיוחד למישהי כזאת ובמיוחד לשנה החדשה. נשיקות ותודה 

    מיכל – איזה כיף לקרוא תגובה כזו, זה מעודד אותי מאוד ונותן חשק להמשיך ולהיות חזקה מול רשע בלונדיני מחומצן באשר הוא.

    Lidia – תודה רבה יקירה, את נהדרת.

    השבמחק
  29. מיראל את מדהימה. את כותבת מדהים, את נשמה אמיתית, תתעלמי תתעלמי תתעלמי. האנשים האלה הם אנשים חסרי בטחון בעצם, בלי עמוד שדרה, אנשים שמחפשים נחמה בלצבוע לבלונד או בלקנות חיקוי של לואי ויטון כמו שכתבת. אנשים שמעליבים אנשים אחרים סופם שיתאכזרו אליהם בסופו של דבר, ואני הכי מאמינה בגורל של כזה.
    את מהמממממת ושתהיה לך שנה טובה ומתוקה!

    השבמחק
  30. תודה רבה שרונה, שנה טובה :)

    השבמחק
  31. גם אני קוראת כבר מעל שנה. אוהבת דווקא את העובדה שאת כותבת על דברים שבאמת מעניינים אותי, כי הם רלוונטים גם לחיים שלי- של מישהי שקמה בבוקר לעבודה, לא מתעסקת כל הזמן רק באיפור ובגדים ורוצה שהדברים יהיו גם פרקטיים על הדרך. תמשיכי לכתוב בשבילנו ובשביל עצמך- וזהו.

    השבמחק
  32. גילי, תודה רבה! זה מאוד משמח אותי לדעת שמה שאני כותבת עליו פונה לעוד אנשים שקמים בבוקר והולכים לעבודה בדיוק כמוני. שנה טובה :)

    השבמחק
  33. וואו רק עכשיו ראיתי את הפוסט הזה, וזה ממש מעציב אותי שיש בעולם בכלל ובבלוגיספרה בפרט אנשים כל כך עלובים. כבר אמרו פה הרבה דברים נכונים ורק אוסיף שכל אדם עם מעט שכל בקודקודו ידע שבמרחב הוירטואלי יש מספיק מקום בשביל כולם, ושאין צורך להילחם, בטח שלא לרדת על קולגה סתם כך. בכל מקום יש אנשים שמנסים להשיג שליטה על ידי ערעור האחרים, זה לא מעיד על חולשה שלך אלא שלה! אני מאוד מקווה שאת יודעת מה את שווה (ואם את לא בטוחה תקראי שוב את התגובות פה).
    מוסרת באיחור אופנתי (!) חיבוק חם ומקווה שלא ניתקל במקרים כאלה להבא. נשיקות.

    השבמחק
  34. תודה רבה נגה :)
    התגובות כאן עזרו מאוד, חיממו את הלב ואיפשרו לי להתגבר ולהמשיך לעשות את מה שאני אוהבת לעשות - לכתוב בלוג.

    השבמחק

LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...