27.5.12

PRADA presents ~ A THERAPY



רומן פולנסקי ביים

הלנה בונהם קרטר ובן קינגסלי השתתפו


מעולם לא רציתי להוסיף פראדה לארון, כמו שאני רוצה עכשיו.

פוסט חג שמח והמשך שבוע קליל, שמתאים לכולם.



22.5.12

ללכת בצרפתית #2


אני מאמינה, שלא כל דבר בחיים צריך להיות גלוי לעין ואם לומר את האמת, אז לא, לא כולם צריכים לדעת הכל. החיים המהירים שלנו, זמינות המידע שהאינטרנט מספק לנו כולל גם מידע לא רלוונטי.

מה למשל?
>אני לא צריכה לדעת במבט ראשון, שזה פראדה מה שאת לובשת.
>>זה גם לא צריך להיות הדבר העיקרי שמעניין אותי כשאני פוגשת אותך ולא, אני לא מעוניינת שסביב זה נבנה את השיחה שלנו.

>>>אני לא צריכה לדעת מיד שאת מה שאת נועלת, רכשת תמורת 25 שקלים בפסאג' מתחת לעבודה.
>>>>זה גם לא צריך להטריד את מנוחתי במידה וכן.



יש דברים בחיים, שהשתיקה יפה להם. בדיוק כמו שיש דברים בחיים שממבט ראשון, בכלל לא נדע שמה שניצב מולנו זה זה יותר ממה שחשבנו שזה באמת - הכי כיף לגלות בטעות.

נעלי הבלרינה של repetto הן בגדר של גילוי בטעות מבחינתי.
הן תמיד היו שם.
תמיד היו יקרות.
אף פעם לא חשבתי שיש תמורה אמיתית למחיר.


כאשר מדובר במישהי שכל היום נמצאת בתנועה, גם אם זה בישיבה על הכיסא, חשוב שהנעליים שעל רגליה יהיו נוחות עד כמה שניתן. במיוחד אם זו מישהי שהולכת מידי יום כמה קילומטרים טובים, סתם כי יותר כיף ללכת ברגל ולספוג את האווירה של הרחובות [במיוחד אם זה רוטשילד] ולא של האוטובוס.

בשביל מישהי כזו, שבמקרה גם עונה על התיאור שלי, ייצרו את נעלי הבלרינה של repetto. הן עשויות עור - גפה, פנים הנעל וסוליה, הן רכות להפליא ותופסות את הצורה של הרגל כך, שאין סיכוי אפילו לא לשפשוף הקטן ביותר. הן נתפרות בטכנולוגיה של תפר כפול, כפי שנהוג בנעלי בלט מקצועיות, על מנת להגדיל את עמידותן.


מה שהכי יפה בהן בעיני, הוא היופי שלהן שמתגנב לו מבעד לעיצוב השמרני כמעט, שלא מתימר להיות ולו חצי דבר מעבר לנעליים הכי פרקטיות בעולם.

>>>>>אף אחד לעולם ידע ממבט ראשון, שהן הרבה יותר ממה שהן נראות.

כידוע, לאישה עם נעליים שטוחות, יש את הפריבילגיה לשנות את תוכניותיה במהלך היום.
לי יש ואלה הן, נעלי ה - repetto המהוללות שלי.
אני הוקסמתי.


**גילוי נאות: הנעליים התקבלו במתנה מהחברה.**
ניתן להשיג בפקטורי 54


20.5.12

מתאבזרת


בפקטורי 54 עשו מעשה והגדילו את קולקציית האבירזים בחנות - שכוללת תיקים, נעליים, ארנקים ועוד ועוד - ל 25% מכלל הפריטים בחנות. אי אפשר לפספס את זה, כי איך שנכנסים לסניף של הרשת בקניון רמת אביב, ישר מקבלים מנה רצינית ביותר של נעליים ותיקים, הישר לפרצוף.

שלא תבינו לא נכון, אני ממש לא מתלוננת, ההפך הוא הנכון.


 המותגים המוכרים שולטים - מארק ביי מארק ג'ייקובס, מייקל של מייקל קורס, ארמאני, D&G [שזו הקולקציה האחרונה שלהם], נעלי repetto, רד של ולנטינו, M של מיסוני וכן, שחקני חיזוק חדשים כמו Y3, ג'מבאטיסטה וואלי ו- ETERO.



כל הפריטים מאוד און-טרנד. בין אם זה הסטייטמנט שוז כמו שרואים כאן למענה, שגם יש להן פלטפורמה שנכנסה מאוד חזק העונה וגם, צבעים ושילוב של הדפסים שבאמת שאי אפשר לפספס.

טווח מחירים לנעלי D&G נשים: 1490 - 2290 שקלים

הצבעוניות של D&G מאוד מגניבה בעיני ואני יודעת, שהיא לא לחלוטין כוס התה של כולם. אני לחלוטין לא הייתי מתנגדת לבייביז המנומרות האלה שכוללות גם הדפס צעיף הכה מוכר של D&G וגם פרינט של נקודות בשחור לבן.
נעליים לעבודה?
> לא בטוח




מגמת השקופים גם היא כאן, החל מהתיקים הסמי-שקופים של מייקל קורס ועד לנעליים השקופות של ארמאני. יש אותן גם כנעלי בובה עם חלקים שקופים, שהן עדיפות בעיני לפחות.



טווחי מחירים לנעלי "ארמאני": 1290 - 2990 שקלים

הנעליים האלה של ארמאני הן בגדר קלאסיקה מודרנית מבחינתי.
אני מוכנה ללכת איתן לאן שזה לא יהיה וגם להשאר לישון איתן, זה לחלוטין בסדר מבחינתי.




אפשר גם בשטוח


מדד האושר שלי עלה פלאים כשראיתי את הגרסא השטוחה ובשחור לבן של הבייביז האלה. אני כמעט בטוחה שחלמתי אותן אמש...איך טיילנו יחד על שדרות רוטשילד ואז לקחנו הפוך גדול על סויה בארקפה ומשם המשכנו לכיוון נווה צדק. וזה.


האספדרילים חוזרים!
משמח? תלוי את מי שואלים.
מה שבטוח, הוא שאפשר להשיג אותם אצל כל מעצב, כמו גם באסוס. ההבדל הוא שבאסוס תשלמו 8 פאונד ואילו כאן, תוכלו להנות מפריט מעצבים לכל דבר במחיר חביב יחסית לפריט מעצבים העומד על כ- 400 - 1000 שקלים.
שיקולים, שיקולים, שיקולים.


טווח מחירים לנעלי "מארק ביי מארק ג'ייקובס": 890 - 2990 שקלים | אספדריל: 990 - 1150שקלים


טווח מחירים לנעלי מייקל קורס: 590 - 1190 שקלים
 מותג חדש נוסף בפקטורי 54, הוא Y3 בעיצובו של יוז'י יאממוטו שמציג קו צעיר יותר שמביא עימו הכלאה בין הסניקרס ל- wedge. יסלחו לי כמה פאשיוניסטות ברחבי העולם ואפילו כאן בארץ, אין לי ברירה אלא להודות שזה פשוט מזעזע אותי כל פעם מחדש ומזכיר לי את היציאה הלא ברורה של סניקרס על עקב.

 לפחות הגרסא הזו של Y3 מתונה יותר ופחות קופצת לעיניים.

טווח מחירים לנעלי Y3 לנשים: 1490 - 2290 שקלים
אני יכולה להמשיך להזיל ריר על נעליים ותיקים עוד הרבה. אני חושבת שאני אפסיק כאן ואמשיך לחלום בהקיץ על הנעליים המושלמות של ארמאני שמחכות לי, שאקח אותן הביתה. בינתיים אני מכינה להן את המיטה שלהן ואת פינת המנוחה כך שהן צריכות להמתין בסבלנות בחנות.

  
 שבוע טוב ♥ ונעליים שמחות.

 

18.5.12

Street Print 2012


נמל יפו הפך בתקופה האחרונה למקום הבילוי המועדף עלי. קודם כל, כי אין בו [עדיין] כל כך הרבה אנשים...אופסי. שנית, בגלל בתי הקפה והמסעדות שעמוסות בכל טוב מהים ומאפשרות להנות מארוחה טובה. מה גם שאיכשהו תמיד יש איזו תערוכה שפתוחה לקהל הרחב והפעם, בדרך לפתיחה הרישמית של תערוכת ה - Street Print יכולתי להנות גם מצויירי הקיר מתוך שיתוף הפעולה של קסטרו עם אמני רחוב וגרפיקה שונים.


אז מה זה ה - Street Print?
ממש כמו שכתוב על הפוסטר, זוהי תערוכה שכוללת פוסטרים ופליירים שעיצבו את חיי הלילה של תל אביב. אני אישית מצאתי שם גם כמה פוסטרים שמדברים על החיים בעיר בכלל, החל מהמחאה החברתית ועד לחגיגות יום הולדת של אושיות חשובות יותר או פחות. בגדול, זו חגיגה לעיניים.




ביום רביעי, הגעתי לאירוע הפתיחה יחד עם בן דוד שלי. באירוע הוכרזו גם הזוכים מבין המשתתפים, וגם הושק ספרו של ניסן שור "תרימו" שמאגד את כלל הכרזות והפוסטרים של חיי הלילה של תל אביב, החל משנות ה - 90 ועד היום. לאט, לאט המקום התחיל להתמלא באנשים צבעוניים והאלכוהול זרם כמו...כמו שוודקה סטולי צריכה לזרום.




האירוע מתקיים זו השנה השניה ברציפות, בשיתוף עמותת "לצאת מהקופסא" ששמה לעצמה למטרה לקדם אמנים, מעצבים ומאיירים צעירים ולתת ליצירות שלהם במה והערכה לכל אלו שמעצבים את חיי הלילה של תל אביב. בעיני אין דבר יפה מזה, וזו מטרה חשובה ביותר לקדם את האומנות והתרבות שלנו.









את הערב סיימנו מרוצים מאוד, אחרי ארוחה נחמדה ב"קונטיינר", שכללה - איך לא - פירות ים, צ'יפס והרבה מצב רוח טוב שכלל משפטים כמו "מה? צריך לקלף את זה?!".








אני לא יודעת להגיד איזה מהפוסטרים אהבתי הכי הרבה משום שכמעט כולם מצאו חן בעיני בדרך זו או אחרת. מה שכן, אני יכולה להגיד שהסוס הזה הוא לחלוטין ציור הקיר האהוב עלי מבין כל אלו שניתן למצוא עכשיו בנמל יפו.

אם עוד לא תכננתם משהו כייפי ליום שבת, אני ממליצה בחום להעביר את הזמן בנמל יפו. תקפצו לתערוכת הפוסטרים, שמחר [שבת] זהו יומה האחרון ותהנו מכל המסביב שיש לנמל יפו להציע.


התערוכה בהאנגר 2 - נמל יפו
 שבת 19/5
 11:00 עד 19:00



סופשבוע מעולה!




17.5.12

נתחיל בחדשות הרעות ונעבור לטובות

הזמן: אתמול
המקום: מאק - קניון רמת אביב
המטרה: קונסילר סטודיו פיקס
התוצאה: כל המאפרות היו עסוקות ואני הסתובבתי אל מנהלת החנות/משמרת [או לפחות נראה לי שזה מה שהיא הייתה] ושאלתי אם אוכל להיעזר בה לטובת התאמת גוון. היא מיד ניגשה אלי אך באותו הרגע, התפנתה מאפרת והן עשו מיני "הנד שייק" והתחלפו. את המאפרת שניגשה אלי אני כבר מזהה אבל, זו לו חכמה, כי אני מזהה את כל המאפרות/ים שם. בפעם האחרונה שנעזרתי בה, היא הייתה יחסית נחמדה.
הפעם, לעומת זאת, הייתי בטוחה שאני עומדת מול דיילת יופי בסופר פארם שהנה, הגענו כבר לאמצע החודש והיא אפילו לא קרובה לעמלה שלה ולכן, היא תנסה לדחוף לי את מה שהיא חושבת שיהיה נכון יותר עבורי או עבור מאזן המכירות שלה.
בעודי עומדת מול הסטודיו פיקס, אני שואלת אותה לגבי הגוונים ושאני מתלבטת ונראה לי שה- NC30 יהיה לי בסדר לקיץ, שבו באופן טבעי אני כהה יותר או שאולי עדיף גוון אחד פחות. היא מסתכלת עלי ושואלת למה בכלל אני צריכה קונסילר, למה לא מייקאפ? אני עונה שמייקאפ יש לי ולא של מאק, כי אני רגישה למוצרים שלהם [כן, גם פייס & בודי גרר אחריו תגובה מאוד לא נעימה],  ואני צריכה קונסילר טוב על מנת לכסות איתו דברים שמייקאפ לא מכסה, כמו חצ'קון מעצבן למשל.

היא: "אבל אני לא מבינה, למה את לא שמה מייקאפ?"
אני: "אני עם מייקאפ עכשיו".
היא: "לא את לא"
אני: "כן, אני כן ואני מאוד אעריך את זה אם נחזור להתאמת הגוון של הקונסילר".
להלן, תשובה: "מילא אם היה לך אחד. אז בסדר. אבל עם מה שהולך לך פה **מצביע על האזור מסביב לאף והסנטר** את צריכה מייקאפ."
הודתי על היעוץ והתעקשתי שלא הגעתי עבורו אלא, על מנת לרכוש את מה שאני צריכה. היא עשתה לי סיבוב מסביב לדוכן, מקונסילר עם אפליקטור ועד ל"אולי אני אתן לך את המינרלי, כדי שלא תחזרי להתלונן".

כאן, פשוט עצרתי, העיניים נפתחו כל כך רחב שכמעט ונפלו לי העדשות ואמרתי: "אמרתי לך כבר מה אני רוצה אז לא ברורה לי ההתנהלות שלך כרגע ואני אשמח אם נוכל להתקדם."

אחרי פרצוף שכלל עיקום שפתיים קל, חזרנו לסטודיו פיקס והמאפרת התחילה בהתאמת הגוון. כמובן שאם כל זה לא היה מספיק, אז מבחינתה אני NW וממש, אבל ממש לא NC ולטענתה, על זה שיש לי תת גוון צהוב "אפשר להתווכח" + צחקוק.

הסתכלתי על הגברת ואמרתי לה: "תודה רבה. לא עזרת לי ובאמת שאין לי צורך בעזרה כמו זו שלך" ויצאתי מהחנות. היא ניסתה להגיד משהו בסגנון של "תחזרי ואני אתן לך את מה שאת רוצה" אבל, באמת שזה כבר היה מוגזם ברמה שמעולם לא חוויתי בסניפי מאק שביקרתי בהם.

אולי אני טועה, אולי סטודיו פיקס זה ממש לא מה שאני צריכה.
אולי אני גם טועה בגוון שלי. [אני יודעת שאני יכולה להסתדר גם עם NW אבל, NC פשוט נראה כל כך הרבה יותר טוב עלי וכן, אני מניחה שזה קשור לתת הגוון הצהבהב המהמם שלי.]

אז אולי.
אבל מכאן ועד לדבר עם לקוחה בצורה כה מזלזלת במקום לתת שירות רלוונטי, יש הרבה הבדל. מאוד התאכזבתי ואני לא יודעת מה יהיה המשך היחסים של עם סניף הזה, שעד כה היה מאהובים עלי.

■

אם כבר בענייני איפור וטיפוח עסקינן, אז היו לי גם חוויות מוצלחות הרבה יותר מזו. לשמחתי הרב, לפני כחודש פלוס מינוס, הצלחתי לשים את ידי על המארז המופלא הזה של NARS שמכיל ברונזר לגונה האגדי וסומק אנג'ליקה וכן, מיני ליפגלוס באותו גוון. מה שעוד יותר שימח אותי היה המחיר שבסטרוברי שעמד על 194 שקלים. עכשיו המוצר חזר למלאי, רק במחיר מעט גבוה יותר.



זה לא יהיה רחוק מהמציאות, אם אני אגגיד שזה הברונזר הכי טוב שנתקלתי בו עד עכשיו [אחרי מאק, בורז'ואה, אסתי לאודר, קליניק ועוד]. השילוב של הברונזר והסומק ביחד הופך את תיק האיפור שלי לפרקטי הרבה יותר.
לספר על המריחה המושלמת? הגוונים המדהימים? כן, צריך?
אז היא מושלמת.


הליפגלוס, הוא ליפגלוס. יש לו גוון ורוד נעים מאוד, אין לו ריח [יש!] והוא דביק כזה שנשאר דבוק על השפתיים.
אני כבר יודעת, שאת הברונזר אני ארכוש גם בפאן מלא, בהזדמנות הראשונה שתהיה לי.


מימין לשמאל: ברונזר "לגונה" | סומק "אנג'ליקה" | ליפגלוס "אנג'ליקה"


ואם כבר איפור, אז צריך משהו להסיר אותו איתו. גם כאן, אני לא מחדשת בכלל ומדובר במוצר אהוב ביותר על הבלוגסיפרה ובכלל וזה ה- Sensibio H2O של ביודרמה. אני בחרתי את זה שמיועד לעור רגיש אבל, יש גם את הגרסא לעור שמן. במקרה שלי, הוא גם רגיש וגם שמן אז זרמתי עם הרגיש ויצא טוב.
הוא מסיר בקלות רבה גם איפור מהעיניים, כולל מסקרה לא עמידה במים. משאיר את הפנים נקיות ביותר, נעימות ואין אף לא טיפה של גירוי.

כידוע, מוצרי הדרמו-קוסמטיקה הצרפתיים נשחבים לסופר איכותיים, במיוחד בשל העובדה שהם לרב מכילים חומרים טבעיים בלבד והם נמכרים בבתי המרקחת הצרפתיים תמורת מחיר שווה לכל נפש. מבחינתי מדובר במוצר המושלם, אם לא המחיר המוגזם שלו בסופר פארם הישראלי. אם בפריז, אפשר למצוא בקבוק של חצי ליטר תמורת כעשרה יורו, הרי שבארץ נמכר בקבוק המכיל מחצית מהכמות [250 מ"ל] ב 109.9 שקלים.

מקומם? אכן.
ישנם פארמים שבהם תוכלו למצוא את המוצר במחיר זול מעט יותר, אולי אפילו זול בכעשרים שקלים וזאת, משום בארץ
החוק לא מאפשר לקבוע מחיר למוצרים מסויימים בבתי המרקחת אלא, לתת מחיר מומלץ לצרכן, שהוא:
לעור רגיש: 109.9 שקלים
לעוד שומני: 129.9 שקלים

למען הסר ספק, אני ראיתי גם ביותר מזה. וחבל.
האם אשוב להשתמש?
אני מניחה שכן אבל, בתנאי שארכוש בחו"ל.

אגב, עכשיו יש מצבעים ללקוחות לייף סטייל בסופר פארם, המוצר השני ב 70% הנחה.



מסכת הלחות שנמצאת כאן לפניכם, גם היא כמו מי הסרת האיפור, נשלחו אלי לסקירה. אני לא חובבת מסכות לחות גדולה משום שלרב, הן מרגישות לי כבדות מידי.
במקרה הזה, מדובר במסכה כייפית וקלילה - לא באופי אלא, במרקם - שמשאירה תחושה מאוד נעימה על עור הפנים. אני משתמשת בה פעם בשבוע לערך ואני מאמינה, בחורף אני אשתמש בה פעמיים בשבוע.





כפי שאפשר לראות, יש לה מרקם ג'לי ויש בו נקודות אדומות! שהן בעצם ריכוזים של תמצית פירות, שמתפרקות עם המריחה. הריח גם הוא נעים ולא חריף מידי ובאופן כללי, הייתי מופתעת לטובה והוספתי את המסכה לרוטינת הטיפוח שלי.
העלות גם היא סבירה, 149.9 שקלים עבור 75 מ"ל, שכאמר לא משתמשים בהם מידי יום ולכן, מספיק להרבה זמן.



**גילוי נאות: מי ההסרה ומסכת הלחות, נשלחו אלי באדיבות החברות.**


אחרי כל זה, מה עוד אני יכולה לספר לכם?
שאני מחכה בקוצר רוח לסופשבוע שכבר כמעט כאן ולשבוע מלא בפוסטים מגניבים, שכבר מתהווים להם.



13.5.12

ללכת בצרפתית

השבוע הזה מתחיל אחרי סופ"ש שבו זכיתי לתחושה חו"לית מוזרה. לא היה שום דבר שיכול היה לגרום לי להרגיש שאני בחו"ל, היו בעיקר דברים שגרמו לי להרגיש שאני רוצה להיות בחו"ל ולא משנה מה המחיר [הפיזי או הנפשי].

לפני כחודש, כשדיברתי עם ידיד שלי על הגיל שלנו [מותר לקלל בבלוג? או שזה לא ליידי-לייק?], על מה שרצינו להשיג עד היום ומה באמת השגנו [רמז: לא דירה בבעלות פרטית], נזרקה לאוויר שאלה גדולה - מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה? - שאל הבחור ולא הייתה לי תשובה לתת. הבחור מצידו, מצא את הזמן כדי לשאול את עצמו את השאלה מבעוד מועד ואף למצוא לה תשובה והוא כבר מתחיל לפעול לכיוון . במקרה שלי, על פניו הכל כבר ברור - יש מסלול קריירה ומסלול אקדמי רלוונטי ואפילו בלוג אחד לצורך סיפוק יצרים שנויים במחלוקת, כמו כתיבת פוסטים שלמים על לקים. עם כל זה, הרגשתי שאולי אני זקוקה לכיוון חדש, אולי זו לא הקריירה שאני רוצה שתהיה לי ואולי, אני בכלל רוצה לעשות "טיול אחרי צבא" באיחור אופנתי של קרוב לעשור.

מזל שיש חברים טובים, כי קצת לפני שהתפוצץ לי המח, הבחור מיד הרגיע אותי והזכיר לי שכבר בסוף הקיץ, תהיה לי האפשרות לפסק זמן קצר ובו אוכל לחשוב על הכל ואפילו לא להתאמץ, כי הדברים מגיעים לבד כשאנחנו בסביבה חופשייה מלחצים.






מיד נדלקו לי העיניים, אמרתי לעצמי "כן!" וגם "נכון!" ותוך שניה וחצי עלה במוחי הרעיון שאני זקוקה באופן נואש לחופשה קצרה, אפילו של מספר ימים, בפריז. ממש כמו לפני כמה שנים.

זו לא תהיה הפעם הראשונה שלי לבד בפריז [הפעם הקודמת הייתה רב הזמן לבד והיה מעולה] וכן, זה ייתן לי המון זמן לחשוב ולקבל החלטות הרות גורל על עתידי, שתמיד אוכל להגיד שהן התקבלו בפריז - לטובה או לרעה. אוכל לבקר במוזיאונים שאני אוהבת, לעשות קצת שופינג איכותי, לשוטט ברחובות ולהתרשם מיופיים ולשקול שוב האם אני באמת זקוקה לטי שרט של I ♥ Paris. במהלך כל אלו, התובנות יגיעו אל מוחי מעצמן. או לפחות, על זה אני בונה.

אז בינתיים, עוד לא סוף הקיץ ואפילו לא ממש ההתחלה ופריז עוד מחכה לי, בניגוד ללונדון שכידוע, יש לה בעיה עם לחכות לאנשים ואני מתנחמת במשהו פריזאי אחר שנחת בארוני כהפתעה גמורה.

אם לא פריז ממש עכשיו, אז לפחות משהו שיזכיר לי שלשם מועדות פני ובזמן שאני דורכת על מדרכות אלנבי בואכה רוטשילד וחושבת על ביקור נוסף במרכז פומפידו, אוכל להביט אל כפות רגליי ולהיזכר שתכלס, הכל טוב גם עכשיו☺

Vive la France!
שבוע נהדר שיהיה!


8.5.12

ניפ/טאק לאסתר

אחרי המרמרת הקלה [והמוצדקת, מה לעשות.] של הפוסט הקודם, הגיע הזמן להתעסק במה שחשוב באמת. עזבו אתכם חוצפה של אנשים, עזבו בלוגריות שקרניות או אפילו ממשלה שקרנית [הפתעה...], הדברים החשובים בחיים מסתכמים במילה אחת: לק.

ESSIE - Navigate Her
הבייבי הזה הגיע אלי באדיבות החברה [ע"ע גילוי נאות] במסגרת ההשקה המחודשת של הלקים של ESSIE ברשת הסופר הפארם, שם הוא נמכר תמורת 49.9 שקלים. בפעם הראשונה, כשראיתי סטנד של ESSIE בסופר פארם, הייתי מאוד מרוצה. אני מעדיפה שתהיה לי נגישות לאיזה לקים - או פריטים אחרים באופן כללי - שאני רוצה ואני לא חושבת שאני צריכה למצוא את עצמי משוטטת בין סלונים למני-פדי כדי לרכוש לק ראוי. 

ברור שאתן צועקות עלי עכשיו וחושבות לעצמכן "מה נסגר עם זאתי? איביי, מכירה?" אז כן, מכירה. נורא נחמד להיות מחושבת ולדעת מראש מה את רוצה וכמה ואז לעבור ממחושבת לסבלנית ולשבת שלובת ידיים - תוך החבאת הציפורניים עם הלק הסדוק - עד שיגיע הלק המיוחל.

אני אוהבת את הלקים שלי כאן ועכשיו ואם אפשר זול יותר, מה טוב.


הצבע הזה, הוא צבע חדש באוסף שלי. יש לי לא מעט ירוקים על כל גווניהם אבל, כזה ירוק נעים ומרענן, עוד לא היה לי. מה שמצא חן בעיני במיוחד, הוא שאין בו טיפה של כחול, שהייתה יכולה מיד להפוך אותו לעוד מנטה טרנדי. במקום זה, הירוק הצעיר הזה, נשאר ירוק צעיר לנצח.

"מדהים כמה הבחורה יכולה לדבר על לק אחד!" - תודה, אני מדהימה, אני יודעת.
ויש לי עוד מה לספר.

עוד לפני שהבנתי מה פה קורה פה עם זה ש-ESSIE עוברים למכירה הסופר פארם, ראיתי בבית המרקחת  שור טבצ'ניק [רחוב קינג ג'ורג', תל אביב - מול דיזנגוף סנטר], שיש מבצע של ESSIE - שניים במאה. לקחתי לי את Too Too Hot ולאמא שלי את Exotic Liras, שהיא מאוד אוהבת וכבר כמעט סיימה את הבקבוקון שיש לה ואפילו זכיתי לפאוץ' קוסמטיקה שקוף, ממותג ESSIE במתנה מהמוכרת החביבה.

Navigate her | Exotic liras | Too too hot
אחרי המריחה של הירוק הצעיר שלי [כן, ככה אני הולכת לקרוא לו כך מעכשיו.], ראיתי שיש כמה וכמה הבדלים בין ה- ESSIE שאני מכירה ובינו. אז קודם כל המברשת, שהפכה לרחבה בסגנון המברשות של Lancome בסדרת רוז' אין לאב וכן, המברשות של קרליין מהסדרה החדשה. המטרה של המברשות האלה היא, לספק מריחה נוחה יותר למשתמשת הביתית הממוצעת. 



בהתחלה, זה עיצבן אותי מאוד, מאוד.
תמיד הייתי מאוהבת במברשות הצרות והמדוייקות של אסי ועכשיו, נחתה אצלי בומבילה על הציפורן. אחרי הסתגלות של ציפורן אחת או שתיים, הבנתי שאולי דווקא המברשת הרחבה עדיפה. היא מאוד נוחה, היא מכסה באופן מעולה ומאפשרת דיוק, למרות שהיא רחבה כמו אגן הירכיים של הח"כית לשעבר, פנינה רוזנבלום [ממשלת האחדות לא מניחה לי, עמכם הסליחה.].

מה עוד שונה? בבקבוקון הישן יש 15 מ"ל ואילו בחדש 13.5 מ"ל.
אז שוב, בהתחלה זה מעצבן אבל, אם חושבים על זה אז ההבדל לא גדול והמחיר נמוך יותר ממש היינו רגילות - 65 שקלים לעומת 50 שקלים.

השורה התחתונה, הצבע הזה עשה לי ממש שמח!
וזה באמת מה שחשוב.

**גילוי נאות: כפי שנאמר בתחילת הפוסט, הלק הירוק נשלח אלי באדיבות החברה.**

5.5.12

חוצפה


אני בטוחה שאני לא אהיה הראשונה ולצערי הרב, גם לא האחרונה שפיתחה סלידה קשה מאנשים חוצפנים.
כידוע, בסוף שנת 2012 אני אהיה בת שלושים. הגיל הזה – שלושים – מקבל סיקור נרחב ברשת, על גבי דפי הכרומו של גיליון מאי של מגזין GLAMOUR , בבלוגים שונים וכמובן, גם על ידי מוכרים במכולת, נהגי מוניות ושאר אנשים, שפשוט מרגישים מאוד בנוח לשלח לאוויר העולם את דעתם.

בשבילי, תום שנות העשרים של חיי מביאות עימן שני מקרים מוזרים:
1.       כשאני בדרכי לקופת חולים [נבחר מקום אקראי לצורך הסיפור], לבושה בכפכפים, מכנסי הרמון, טישרט פשוטה, שיער אסוף ומסקרה – אני זוכה לכינויי "מאמי", "קטנטונת", "חמודה" ו"ילדונת", שמלווים במבטים חביבים ושאלות מלאות בפליאה, כמו זו למשל: "מה, אין בית ספר ביום שישי בבוקר שאת באה לרופא?!".
2.       כשאני נוסעת במונית [שוב, לצורך הסיפור] לבושה ומאופרת מעט יותר, אני זוכה לשאלות כמו: "כמה ילדים יש לך?".
בשני המקרים, אני מתמלאת כעס על רמות החוצפה הבלתי הגיוניות שאותם האנשים נושאים עמם.
במקרה הראשון, שלדעתם של רבים צריך להחמיא לי, אני לא מצליחה לראות כיצד אישה שמתקרבת בצעדי ענק לגיל שלושים, יכולה להיראות כמו תלמידת תיכון. אז כן, נכון, מאוד מחמיא לי אבל בכל זאת, קצת לא. כשאני כבר מתקרבת לגיל הזה, אני עדיין לא רוצה שיחזירו אותי 12-13 שנה אחורה. אני מאמינה, שבעוד עשר שנים, אני ארצה.

המקרה השני, הוא מקרה חמור ביותר, אם תשאלו אותי. השאלה "כמה ילדים יש לך?" מראה שהשואל יוצא מנקודת הנחה שאני בשנות העשרים-שלושים של חיי ושבהכרח יש לי ילדים. כשאני עונה שאין לי, אני תמיד [אבל תמיד!] זוכה לתשובה הבאה: "בעזרת השם, בקרוב יהיו לך! תמלאי בית שלם! ולא משנה אם יש לך בעל או לא, הכי חשוב שתעשי ילד". בפעם האחרונה שזה קרה [שבוע שעבר], הרגשתי  צורך להתנקם, פשוטו כמשמעו. רציתי להבהיר למי שדיבר כך, שיש גבול לכל דבר ושלי עובר היכן שאיברי הרבייה שלי מתחילים. אמרתי לו שהייתי מעדיפה שהוא לא יאחל לי איחולים מסוג זה, מהסיבה הפשוטה שהוא לא יודע מה מתחולל אצלי ברחם. אולי אני עקרה?

מיותר לציין, שהאיש לא ידע איפה לשים את עצמו והפיתרון שלו לבעיה היה לאחל לי בריאות שלמה ולספר לי שיש לי מזל שאני חיה במדינת ישראל - מדינה כה נאורה, שממנת טיפולי פוריות לכל דיכפין.
באמת מזל.
יש למה לשאוף.

שאלה נוספת שמתעוררת אצלי, היא כמה חוצפה יכולה להיות לבן אדם, שהוא מאחל לי להיות אם חד הורית. כמה וכמה פעמים, ששמעתי את האיחול הזה שטוען שזה בכלל לא משנה אם יש גבר בתמונה, ילד זה מה שחשוב.
האם המאחלים אי פעם גילדו ילד בגפם בישראל 2012? האם מישהו בכלל מודע לרמות הקושי הכלכלי, הפיזי והנפשי שכרוכות בכך? אני מניחה שלא, כי אם היו מודעים, לא היו מאחלים.

אני בטוחה שיהיו לא מעט אנשים, שיגידו שאני מגזימה וסך הכל הדברים נאמרים ברוח חיובית, מאחלים לי דברים טובים כמו בריאות וילדים לרב. אני כמעט בטוחה שאותם האנשים שיחשבו כך, הם גם אותם אלה שאומרים דברים מהסוג הה מבלי לחשוב פעמיים.

אז למה בעצם אנשים מרגישים מאוד בנח לחטט לי ברחם מבלי שהם יודעים את שם המשפחה שלי בכלל? שאלתי את עצמי והתשובה שהצלחתי לתת לעצמי היא: חוצפה.

כמו פראיירים שלא מתים ורק מתחלפים, חוצפנים גם הם לא מתים. אבל, בניגוד לפראיירים שרק מתחלפים, חוצפנים יש בשפע והם רק מתרבים.
יש סוגים שונים של חוצפנים, יש את אלה שיחטטו לי ברחם ויבדקו לי את מלאי הביציות שהולך ונעלם [לטענתם], יש את אלה שיחליטו שזה לגיטי לשאול אותי אם מנהלת מערכת יחסים מונוגמית [אי שיט יו נוט] ויש כאלה שיספרו בבלוג שלהם שהם הלכו ברחוב ולפתע פתאום, בצומת סוען שהם עברו בו מאות אלפי פעמים, הם ראו חנות! נכנסו לחנות וכך, בלי לחשוב פעמיים התחדשו בכך וכך פריטים, שעשויים מחרא טהור והם פשוט מושלמים!

בשלושת המקרים, אותם החוצפנים חושבים שמותר הכל: מותר לשאול אישה את השאלות האינטימיות ביותר, מותר להביך, מותר לספר מעשיות ולשקר או...סליחה, לא לומר את האמת, משהו בסגנון של "הוזמנתי לחנות לבחור לעצמי פריטים".

יש שיגידו שערבבתי כאן לא מעט דברים, שאולי לא קשורים האחד לשני אבל כולם מפריעים לי מאוד בתקופה האחרונה ובעיני לכולם יש אותה הכותרת – חוצפה.

ועכשיו, אאחל לכם שבוע טוב.
בשאיפה לפחות חוצפנים.




1.5.12

שירות לציבור הרוחצות


הקיץ הזה, אני בים! כלומר, יותר בפעם אחת או פעמיים.

תגידו מה שתגידו, אני רוצה לנוח ועדיף עכשיו ולא בקבר. המנוחה שלי תהיה על חוף הים, כשאני פרוסה על גבי שמיכה נעימה ומרוחה עם כמויות נדיבות של קרם הגנה 30 SPF ומעלה.
מזה תקופה ארוכה, שאני שמה לב לכך שיותר ויותר יוצא לי להתעסק בשמיכה לים, בתיק לים, בכפכפי הים וגם בתכשיטים הנכונים לים [מתברר שיש דבר כזה] ובכלל, כל המסביב. מה שקצת חבל הוא, שאת הבגד ים אני שוכחת. השנה החלטתי להקדים תרופה למכה ולקנות בגד ים מבעוד מועד, כך שכבר לקראת מאי אני אוכל להקדים את המדוזות ולמצוא לעצמי פינה מוצלת על החוף, ממש לפני שמתחילים להזיע מהריסים.

ים, שמש, קיץ ← מחאה חברתית! החלטתי, שאני את בגד הים שלי, לא קונה תמורת מאות שקלים. אני מוחה!

אז מחיתי כל הדרך אל שוק בצלאל, שם צעדתי לאורכו של רחוב בית לחם בין חנויות בגדי הים השונות. כבר בהתחלה יש חנות מצוינת [שתי חנויות מתחילת הרחוב למגיעים מכיוון רחוב קינג ג'ורג'] ובה מגוון מצוין של בגדי ים מחברות שונות [FREE, בננה, פלפל, לי קופר, גלית לוי ועוד], שמחולקים על סטנדים לפי מידות. מחירו של בגד ים ביקיני עומד על שישים שקלים ולא, אני לא צוחקת. אפילו צילמתי את זה בשבילכן ☺

צילום: מיראל דושנסקי

בהמשך הרחוב מצאתי עוד כמה אופציות תמורת עשרים שקלים אבל, הן היו פשוטות יותר ולא היה ניתן למדוד.


צילום: נועם עופרן ל Belle Mode

בסוף הרחוב, לכיוון רחוב טשרניחובסקי, יש חנות די גדולה ובה מגוון מרשים במיוחד של בגדי ים בגזרת ביקיני ובגדי ים שלמים. המחירים מתחילים מעשרים שקלים [כל מה שלא תלוי על קולבים] ומגיע עד לכמאתיים שקלים, לבגד ים שלם.


OMG בגד ים ב- 40 שקלים! להלן, מיראל מופתעת ושמחה גם יחד.
צילום: נועם עופרן ל Belle Mode
בכלל, קניית בגד ים היא חוויה שלרב הופכת למעיקה. אני יכולה להעיד על עצמי, שנהניתי הרבה יותר לשוטט בין הבסטות בשוק ולחפש בגד ים מאשר, לחפש אותו בחנויות בקניון כזה או אחר. אני לא אוהבת כשמוכרות "ממליצות" לי, כי לרב הן ממליצות על טרנדים ולא על מה שבאמת מחמיא לגוף הפרטי שלי. בשוק, המוכרים ממש לא ממליצים על גזרות או על טרנדים, המקסימום שהם יכולים להגיד זה שסגול ממש יפה לי כשמה שאני מחזיקה ביד זה בכלל בגד ים בצבע ורוד פוקסיה.

עוד פלוס, וזה פלוס רציני ביותר, הוא העלות הנמוכה של בגדי הים. אין שום סיבה להוציא מאות שקלים על בגד ים כשבשנה הבאה אני בטוחה שאני ארצה להתחדש שוב. גם אין שום סיבה לקנות את זה שיצא העונה, הרי אין הרבה הבדל ביניהם. כשאני יודעת שאני הולכת להוציא הרבה כסף על פריט שאני לא אשתמש בו הרבה [אם נשווה בגד ים לג'ינס, לדוגמה], חווית הקניה הופכת לקפדנית יותר ואולי לחוצה ומעיקה יותר. כשאני יודעת שאני יכולה לקנות שלושה בגדי ים בפחות ממאתיים שקלים, אני הרבה יותר נינוחה ואפילו אין לי את החשש שאולי, כשאני אבוא הביתה ואמדוד שוב, זה לא יראה עלי טוב. מקסימום...[ולרב, אפשר לחליף].

כדאי להכיר לפני סיבוב רכישת הבגד ים בשוק בצלאל:

1. אם יש לך מידות שונות בחלק העליון והתחתון – קל, זה לא יהיה. יש מספר חנויות בודדות שיאפשרו לך לערבב בין מידות וזה בתנאי שמדובר בבגדי ים בתפזורת, בעלות של כעשרים שקלים ולא, לרב לא ניתן למדוד אותם.

2. בחנויות שבהן יש אפשרות למדוד, לרב תאי ההלבשה יהיו תאים מאולתרים ובעיקר צפופים. עדיף להתחיל בקניה עכשיו, כשעוד לא חם מידי למדוד וכשעוד אין כל כך הרבה אנשים באופן כללי.

3. ככל שבגד הים זול יותר, כך יורד הסיכוי שתוכלי למדוד אותו. אם את רוצה לקנות בגד ים בלי למדוד, תכירי את הגוף שלך מבעוד מועד – איזו גזרה מתאימה לך הכי טוב? חזיית משולשים? חזיית האלטר [Halter]? תחתונים עם קשירה בצדדים או תחתונים בעלי גזרה גבוהה?

4. לא מאפשרים למדוד? תאמיני לי שלא יקרה כלום אם תצמידי את הפריט לגוף ותבדקי שיש מספיק מקום. המוכרים כבר לא מתרגשים, גם לא מקאפ E.

5. כן, מותר, רצוי, עדיף וכדאי להתמקח. במיוחד אם את רוכשת יותר במגד ים אחד אצל אותו המוכר. עדיף גם לעשות את זה בכיף ועם חיוך, המוכרים עייפים בדיוק כמונו ואולי אפילו יותר ויודעים להעריך רוח חיובית כשהיא מנשבת לכיוונם.

6. אפשר לבדוק עם המוכר לגבי אפשרויות ההחלפה – זה יכול להיות קצת בעייתי אבל, אם מתאמים מראש, לרב זה אפשרי.

אני התחדשתי בדבר הפרחוני והשמח הזה ואני בטוחה, שעוד במהלך החודש אשוב לשוק. כדי לבדוק שלא פספסתי כלום, כמובן.

צילום: מיראל דושנסקי


הפוסט מוגש כשירות לציבור הרוחצות, תיהנו בנות!