25.11.12

לאכול [לא] חיות

יש כמה מקומות בתל אביב, שאני אישית מאוד אוהבת ויודעת, שיש אנשים שפשוט לא יכולים לסבול. מצב כזה של או שכן אוהבים או שלא - שוק הכרמל הוא אחד מהמקומות האלה. אני כמובן מאוד אוהבת אותו ודווקא נהנית יותר לשוטט ולרכוש בסמטאות של השוק ולא בהכרח ברחוב הכרמל, הרחוב הראשי של השוק.  


אני יכולה להבטיח שדווקא הדוכנים והחנויות שיש ברחובות הצדדיים לכיוון מערב, זולים יותר ומעניינים יותר. בטח ובטח, כשזה מגיע לדוכני תבלינים ופירות יבשים. בנוסף, מי שמחפש לקנות חכם יוכל למצוא שם חנויות עם מוצרי ניקוי הרבה יותר זולים מאשר ברשתות השיווק וכמובן, עוד כל מיני מציאות.


עוד אפשר למצוא בכיוון הזה המון מסעדות קטנות וביתיות במלוא מובן המילה. מדובר בשטחים פצפונים עם כמה שולחנות ואיזו דודה מלאת אופי שמעמידה סירים מידי בוקר ומפנקת את כולם בצהריים. אני פחות בקטע של המסעדות האלה ספציפית. לא יכולה לשים את האצבע על מה בדיוק לא מסתדר לי שם אבל, זה המצב. מה שפתר לי את הבעיה באזור היא מסעדת "המטבחון" שהיא מאוד ביתית מחד אבל, "מסעדתית" מאידך. 

רחוב רבי עקיבא 18, פינת רחוב גדרה | תל אביב
יתרון בולט של המטבחון עבורי הוא תו ה- Vegan Friendly שיש למקום, מה שאומר שאנשים מוזרים כמוני, שלא אוכלים בשר ונמנעים ממוצרי חלב כמו מליחה בגרון, יוכלו להנות שם. כמובן, שזה לא סותר הנאה של קרניבורים למינהם, שיוכלו להנות גם מתבשילי בשר נהדרים.



המקום עצמו בעל מרפסת דק חיצונית שאפשר לשבת בה וכמובן, חלל פנימי מרווח וחתול מתפנק אדיר ביותר. הוא אוהב לעשות פוזות למצלמה אבל, יותר מכל הוא אוהב ללקק לעצמו את הבטן תוך שכיבה על הגב. אל תנסו את זה בבית.

את ארוחת הצהריים שלי התחלתי עם תה קר שמכינים במקום והוא מאוד לימוני ומרענן. לידו קיבלתי מי סוכר אבל, אני אישית לא אוהבת להמתיק משקאות ולכן, נהניתי מהתה הלימוני כמו שהוא.



למנה ראשונה, הזמנתי חצילים בטחינה, שהגיעו בליווי לחם כפרי מלא, ממש כמו שצריך. אני חייבת להודות שכבר כאן הייתי מלאה אבל, לא יכולתי לוותר על המנה האהובה עלי - ממולאים צמחוניים. 



אוווווו ממולאים...שני ממולאים, צמחוניים או לא, תמורת 40 שקלים - בהחלט מנה שאפשר לחלוק עם שותף לארוחה, במיוחד שהיא מגיעה גם עם צלחת חמוצים ביתיים מעולים.




אני בחרתי להזמין סלק ופלפל ממולאים. הסלק הוא שוס אמיתי בעיני ואני מאמינה שיהיה גם עבור אחרים שאוהבים סלק בוריאציות השונות שלו. מי שסלק לא עושה לו לרייר, עדיף שיוותר וילך הישר לפלפל שמלא בטעמים פיקנטיים. המילוי מורכב באורז, ירקות מגורדים כמו גזר ובצל ואולי טיפה סלרי וגם אגוזים וצנוברים. מדובר בחוויה לחך שכל צמחוני [או לא, אבל בעיקר צמחוני] יהנה ממנה.

הארוכה כולה: שתיה, מנה ראשונה ועיקרית - הסתכמה ב - 77 שקלים ללא טיפ. אולי לא מדובר במסעדה בסגנון ביתי מהזולות שתפגשו ובטח שהיא לא מהזולות באזור כרם התימנים בואכה שוק הכרמל אבל, היא מעולה והמנות מספיק גדולות בשביל לחלוק אותן עם שותף או שותפה לתענוג. האוכל פשוט וטעים וגם, פשוט טעים. שילוב הטעמים מעולה וניכר שמי שמכין את האוכל, אוהב לא רק לאכול אלא, גם להכין.

בתאבון :)

23.11.12

צבע ורוד

אסקייפיזם, שגרה וחזרה לשיגרה הם שלושה דברים שאני כנראה הכי שונאת כרגע. תגידו מה שתגידו, "בועה" זה דבר חמוד - היא עגולה וענוגה, היא לרב שקופה אבל, מקבלת גוונים של קשת בענן כשהאור פוגע בה בזוית הנכונה. עכשיו, אחרי ש"הבועה נופצה" אני חושבת שהגיע הזמן לאחות אותה מחדש, מספיק זמן לפני שבוע האופנה הבא של תל אביב, שצפוי להתקיים בעוד פחות מחודש.

דברים שלמדתי בשבוע יומיים האופנה האחרון:
← אאוטפיט
אאוטפיט מנצח לא מתכננים. או לפחות, לא מתכננים במשך שבועיים טרם האירוע. 
קמתי בבוקר ולבשתי מה שנראה לי נח ומייצג אותי - אוהבת כשנח ומגניב. כן, מגניב.


ביום הראשון לבשתי ג'קט קטיפה של KOOKAI כמחווה לשנות התשעים הסוררות [אבל לא באמת], טי שרט מעולה של אמריקן אפרל שקניתי לפני כחודש ומאז אני לא מפסיקה לקבל עליה מחמאות וטייטס במראה של עור, גם הם מאמריקן אפרל. שרשרת וואן פיס של מדוזה ומגפונים של Lacoste שקניתי עוד בקיץ ונעלתי לראשונה באותו יום ולא רואים אותם בתמונה. 





ביום השני לבשתי שמלת סרפן של גוטקס, וינטג' במיטבו, גרביונים אטומים וקרדיגן של H&M, שרשרת חדשה של מדוזה שאפשר יהיה למצוא בשוק האקססוריז הקרוב ואודם תואם [מייבלין -  Coral Tonic] ומגפונים של All Black

לי היה נוח וכיף, הרגליים לא כאבו לי והעקבים היו מספיק עבים כדי לא להתקע בקורות העץ במתחם התחנה. היה לי מספיק חם אבל, לא חם מידי. 

← תיק
עדיף גדול, כי אם באים לסקר אופנה ולהכיר אנשים ולשבת ביותר מתצוגה אחת, חייבים תיק שיוכל להכיל כמה פריטים חשובים. אני החלטתי על ג'ינג'ר של "כיסים" שיכול להכיל גם מצלמה מקצועית.





← מה בתיק?
{ברמת החובה}
כרטיסי ביקור והרבה מהם, בתוך קייס מתנת FRIETAG, בליסטקס, כי זה ברמת החובה וספציפית לזה יש ריח וטעם מעולים והוא באמת עובד, עט, מטען, מסרק הכי מעולה בעולם לסירוק הפוני החדש שלי! של לייף בסופר פארם ומסטיקים. הרבה, הרבה, הרבה מסטיקים. ובקבוק מים גם לא מזיק.



{ברמת האיפור}
מינימלי שדורש הכי פחות תחזוקה ומצטלם נהדר: מייקאפ NUDE של DIOR, ליפגלוס ובושם באחד של ל'אוקסיטן, צללית כפולה של Soft Touch שמאוד מתאימה לנשיאה בתיק לטאץ' אפים וכמובן, סט צלליות והיילייטר של DIOR שנפתח בצורת סלייד והמראה קופצת החוצה, סופר שיק לתיק. העיפרון השחור הוא של בורז'ואה והוא המציאה האחרונה שלי בכל הנוגע לעפרון שחור מושלם - נמרח כמו חמאה. כמו חמאה אני אומרת לכם! והוא עמיד במים או על עפעפיים שומניים. נהדר. ליפגלוס  Impossibly Sweet מנצנץ ביותר של MAC מסדרת גלאמור דייז.


הייתי שמחה להיות בחורה מינימליסטית עוד יותר ולהסתפק בקיט הטאץ' אפ הזה של MAC, גם הוא מסדרת גלמור דייז וכולל פודרט בלוט [שלי בגוון Medium Dark] ושפתון בגוון Bare Again שמתאים להכל. אני כנראה לא הבחורה הזאת אבל, הקיט הזה הוא מהיפים שראיתי בקולקציות של מאק בשנים האחרונות ואני רוצה להניח עליו את הראש ונמנם. אחר כך לקום ולפדר את האף.


זהו, אני מתכוננת לשבוע האופנה הבא, כי לדעתי הוא יהיה מעניין יותר ברמת המעצבים. אני בעיקר מתרגשת מהתצוגה של גדעון וקארן אוברזון בשיתוף להקת המחול הקיבוצית, שלדעתי הולכת להיות חוויתית במיוחד.

דבר אחד אני יכולה להבטיח, ששבוע הבא הולך להיות הרבה יותר טוב. בינתיים, נותר להנות מסופשבוע חורפי בבית :)

{גילוי נאות: מוצרי האיפור של דיור, סופט טאץ' ומאק מתנת החברות.}

נשיקות


14.11.12

Upcoming Designer - TLVFW

ביום שני במסגרת שבוע האופנה של תל אביב התקיימה תצוגת Upcoming Designer בחסות רשת רנואר. בשנה שעברה לא הייתי בתצוגה אבל, השנה דווקא כן ואפילו הייתי מאוד סקרנית לראות. בשנה שעברה זכה בתחרות ישראל אוחיון בוגר שנקר מחזור 2011 שגם עיצב קולקציית קפסולה עבור רנואר, שמשום מה דגמיה כלל לא נחקקו בזכרוני. תצוגה זו היא בעצם תחרות בה עשרה מעצבים מתחילים מציגים קולקציות של מספר דגמים בודדים והזוכה, שנבחר על ידי חבר שופטים שכלל לא פחות מ- 19 שופטים ובינהם, גם זוהר פורמן האהוב - זוכה לעצב קולקציית קפסולה עבור רשת רנואר.

השנה בין המשתתפים היה אפשר למצוא שמות כמו מריה ברמן, שכל קשר בינה לבין השם "Upcoming Designer" מקרי בהחלט. בכל זאת, מדובר במעצבת ששמה מוכר ועיצוביה נמכרים כבר כמה שנים טובות. בנוסף, היו עוד כמה שמות מעניינים כמו מוסלין ברדרס, יעל זיסר, מרק גולדנברג, גם הוא בוגר שנקר מחזור 2011, שזכה בלא מעט פרסים בארץ ובעולם על קולקציית הגמר שלו, שאותה הוא גם הציג בתחרות והוא היה גם הזוכה בתחרות זו.

בתצוגה עצמה נאלצתי להידחק לשורה הרביעית והאחרונה ולא הצלחתי כלל לצלם תמונות של הדגמים נעים על המסלול ולכן, בחרתי להשתמש בתמונות שהגיעו בתיק העיתונות. עוד בתיק העיתונות היה אפשר למצוא כמה שאלות שהמעצבים נשאלו לגבי עצמם, אייקון האופנה שלהם, הבלוג האהוב עליהם. מיותר לציין שמעצבים שענו שהם "לא גולשים בבלוגים", קוראים רק ספרים ומגזינים או, שאין להם זמן לקרוא בלוגים כי הם מאוד עסוקים - זכו אצלי לציון לשבח בכל הנוגע לחוסר מודעות לסביבה.

עשרה מעצבים, עשר תמונות לפי סדר העליה למסלול ומשפט אחד או הרבה יותר ממה שרשמתי לעצמי במהלך התצוגה.


מריה ברמן | צילום: אלירן אביטל

מריה ברמן - לא חדש. לא מחדש. לא upcoming.




אדוה ברונר - סריגים. גולת הכותרת הייתה לא אחרת מאשר שרשרת סרוגה שנראתה מקדימה כמו חבל ומאחור, לאחר שהדוגמנית הסתובבה, היה ניתן לראות שבעצם מדובר במחווה [אם אפשר לקרוא לזה כך] ללא אחר מאשר חבל תלייה, עם לולאה והכל. כשאני אומרת חבל תלייה, אני מתכוונת לאחד כזה שאנשים נוהגים לתלות את עצמם בעזרתו ושוב, חבל שאין תמונה. לראות את זה היה לא פחות מעגמת נפש. אחרי שרואים דבר כזה, למי אכפת משאר העיצובים בכלל.

נדב רוזנברג | צילום: אלירן אביטל

נדב רוזנברג - קצת דודתי. סטיילינג לא טוב.

 
סבינה מוסייב | צילום: אלירן אביטל

סבינה מוסייב - אם הייתי צריכה לבחור דגם, הייתי בוחרת בזה כי כל השאר די חסר השראה. אולי זה קשור לעובדה שלסבינה אין זמן לקרוא בלוגים אז אני מניחה שאין גם זמן להעשיר את מקורות ההשראה אם הם קיימים בכלל.


מוסלין ברדרס | צילום: אלירן אביטל
Muslin Brothers - מגניבים! יש מספר דגמים שמרגישים מעט לא גמורים אבל, הכיוון לגמרי ברור ומעולה.

יעל זיסר | צילום: אלירן אביטל

יעל זיסר - בשבוע שעבר ביקרתי בסטודיו של יעל שנמצא במרתף הוילה שלה אי שם בפ"ת. הספקתי להתרשם ממנה ומהעיצובים שלה במשך כחצי שעה, כי הייתי צריכה להספיק לחזור לתל אביב. בעיני מדובר בקולקצייה קצת משעממת, כי בתור מישהי שעשתה התמחות אצל ויוי בלאיש, מטיילת בעולם ולא מפסיקה לאסוף מפות עתיקות [ולהכין מהן שמלות], ללקט שמלות ויטג' וכו' לא נראה שיש מחסור במקורות השראה ועדיין, הם לא לגמרי באים לידי ביטוי בדגמים. זה לא מספיק לקנות בד יפה [ורצוי גם לדעת את שמו] בשביל שהשמלה שתהיה עשויה ממנו, תהיה יפה גם כן.

למסלול נשלחה דוגמנית עם מכנסיים לבנים ותחתונים שחורים ובאחת השמלות היה חוט ארוך שהשתרך מאחור לאחר שהשתחרר מהמכפלת. חבל לא לשים לב גם לדברים הקטנים.
   
מרק גולדנברג | צילום: אלירן אביטל

מרק גולדנברג - הדגמים הכי מעניינים, מלאי השראה ומעוררי השראה, שימוש מתוחכם בחומרים.  


דנה הראל | צילום: אלירן אביטל

דנה הראל - היה תיקו בין דנה הראל לבין מרק גולדנברג, כאשר האחרון וכרז כמנצח לאחר הדיינת נוספת של השופטים. הדגמים של דנה היו מאוד יפים אבל, זהו. לא משהו שלא ראינו קודם.

נילי בן סימון | צילום: אלירן אביטל

 נילי בן סימון - זה הדגם הכי לביש מכל מה שהוצג. לא, זה בעצם הדגם הלביש היחיד שהוצג.


פירסט קיס | צילום: אלירן אביטל
First Kiss - אם ככה נראת הנשיקה הראשונה...תנחומיי. אני יצאתי מדוכאת.


אני מאוד שמחה על החלטת השופטים להעניק את הפרס למרק גולדנברג ואני מאוד מצפה לראות את הקולקצייה שהוא יכין בשיתוף עם רשת רנואר.
בנוסף, אני חייבת לציין לטובה את לאונג' התקשורת של רנואר, שהיה מלא בשקעים, אינטרנט, מקומות ישיבה [שתמיד היו תפוסים], נשנושים וקפה. היה מאוד נעים ונחוץ.

על אתמול, היום האחרון של שבוע האופנה, נדבר מחר.

 



13.11.12

TLVFW - אופנה בתל אביב

שבוע האופנה של תל אביב, השני במספר, שכולל יומיים וחצי בפועל, התחיל בשבילי אתמול. לתצוגה של מוסקינו לא הלכתי, כי למען האמת לא ברור לי למה יש צורך במעצב חו"לי בשביל שבוע האופנה הישראלי. אני יכולה לעלות בדעתי את הסיבות לכך ועדיין, זה מרגיש לי "לא נכון" אם אפשר לקורא לזה כך. אחרי שקראתי על כל שהתרחש, מאוד שמחתי שהלכתי לישון באותו יום בשעה 22:00.

אתמול כבר הגעתי מוכנה, למרות הצינון הקל ונוכחתי לדעת שיש מי שהפנים את אי הסדר של היום הראשון והפיק לקחים. נכון, לא הכל היה מושלם בכל הנוגע לקבלת כרטיסים במקום וענייני רשימות וסדר ההושבה אבל, לא סבלתי מכל זה ובעיקר נהניתי מאוד. הכרתי סוף כל סוף את מורגן מהבלוג The Leopard Legs ועוד כמה בלוגריות שמחות ונחמדות. מיותר לציין, שאני מאוהבת במורגן קשות, מדובר בבחורה עם שיק צרפתי במלוא הדרו.

הוייב הכללי דווקא היה מאוד חיובי גם בקרב הסלבס של מדינתנו שהם בעצם האחים של אלו שהתפרסמו בפועל מתוכניות ריאליטי. עצוב, אבל זו האמת.



אף מילה על סופיה טייב.
קרן מור לעומת זו, היא מהמושלמות שבנשות ישראל. היא בדיוק מחדשת את הליפסטיק לפני צילום. שלמות.

התצוגה הראשונה שלי לאותו יום הייתה של ליאורה טרגן ששמה עלה לכותרות לאחר שדנה פרימן לבשה את שמלת הנוצות שלה בשבוע האופנה של חולון בשנה שעברה וגם אחרי הפרידה העסקית מדורית בר אור.




מרבית הדגמים שעלו על המסלול כללו נוצות צבעוניות או לא, באופן כזה או אחר. אני לא חסידה גדולה נוצות אבל, אני בהחלט יכולה להגיד שהתצוגה הייתה מרשימה. הבחירה של הדגמים שעבודת היד ניכרת עליהם גם כשהם נעים על המסלול ובחירת הפסקול הדרמטי הראו באופן חד משמעי שהמעצבת בעלת כתב יד ברור ומאוד אישי.

הממממ...נוצות...




אחרי הנוצות, עברתי לתצוגה שמאוד רציתי לראות - זוג מעצבי המותג פראו בלאו הציגו את קולקציית האביב-קיץ 2013 שלהם ואני הייתי בטוחה שאני הולכת ליפול מהכיסא אחרי שאצפה ביצירות האומנות של הזוג. החוזקה של העיצובים של פראו בלאו היא ללא ספק בהדפסים שלהם כאשר בקולקצייה הנוכחית העומדת למכירה בחנויות ובאתר, אפשר למצוא כמה דגמים שהם לא פחות מאומנות.




מספר דקות לפני שכולם נכנסו לאולם התצוגה, פיליפ בלאו המעצב עוד עמד ליד הקופות וצעק "כרטיסים לפאו בלאו! מי רוצה?! מי רוצה?!" כמעין ליגלוג להתנהלות השוק של המארגנים במסירת הכרטיסים למוזמנים. אולי דווקא היה כדאי לבלות את הדקות האלה מאחורי הקלעים, בהתאמת מידת הנעליים הכעורות למידת רגליהן של הדוגמניות ולנסות איכשהו לתבל את העיצובים המנומנמים במקום לנסות ולייצר פרובוקציות בשקל.




ההשראה של ההדפסים הייתה כל מה שקשור בדגים - לא סקסי במיוחד מלכתחילה אבל, היה אפשר לראות הדפסי קשקשים, אדרות של דגים ולסיום, כלה-בת ים כאשר התסרוקת שלה [פאה] היא הרגע הקסום היחיד בתצוגה שלה כה ציפיתי. שלא תבינו לא נכון, אני מאוד מעריכה ואוהבת את פראו בלאו, מבחינתי הם אי של רעננות ויצירתיות מתפרצת בנוף המעצבים הישראלי, שאיכשהו לא הצליח להתפרץ שלא לומר להתרומם, בתצוגת אביב-קיץ 2013.

האווירה בלאונג' התקשורת קצת לפני תצוגת ה- Upcoming Designer בחסות "רנואר", עליה ארחיב בנפרד.



שבוע האופנה שמח, ניפגש בהמשך!

8.11.12

אצל נעמה

קצת לפני שמתחילים עם שבועות האופנה של תל אביב, יצא לי לבקר בסטודיו של נעמה בצלאל בגבעתיים. הרבה פעמים, כשאני מבקרת במקום מלאכתם של המעצבים, רואה את התהליך או לפחות יכולה לדמיין אותו בין גלילי הבדים, הגזרות ומכונות התפירה, אני מגלה איזושהי הערכה מחודשת כלפי אותו המעצב.  אחרי ביקור כזה, מבינים יותר טוב את העבודה שמושקעת בפריטים שאנחנו רואים תלויים על קולבים בחנויות ופתאום, ללא כל קשר לטעם אישי והאם פריט זה או אחר מוצא חן בעיננו או לא, אפשר להעריך אותו כמו שלא הערכנו קודם. כך קרה לי לאחר הביקור שלי במפעל של מיכל נגרין בבת ים, כאשר ראיתי את כמות העבודה שמושקעת בכל פריט ופריט.
כך גם קרה אחרי הביקור אצל נעמה בצלאל.



נעמה עצמה, מאוד התרגשה בהצגת קולקציית חורף 2013 וכאשר הציגה את ההשראות שלה לקולקצייה זו - חורף לונדוני קריר וגשום, הסרט "שוקולד", "סבתא שיק" - היא גם נגעה בנקודה רגישה עבור כלל המעצבים בישראל והיא כמובן, הקושי לשרוד תוך שמירה על כתב היד שלך ומבלי להתפשר על איכות. נקודה זו עולה הרבה לאחרונה אצל כמעט כל מעצב או מעצבת שיוצא לי לשוחח איתם לאחרונה. השינוי אצל הלקוח נוצר, בעיני לפחות, כאשר הוא לומד ויודע להעריך את המוצר המוגמר, כי רק אז הוא ירצה לשלם עבור אותה איכות. המעצב מן הצד השני, צריך לספק את האיכות ולא לעגל פינות. אצל נעמה בהחלט אפשר להעריך לא רק את האיכות אלא, גם את טווח המחירים שלה - החל מ- 299 שקלים לחצאית ועד 1190 שקלים למעיל.

לפני הקולקצייה, התרשמתי מהמקום.
כל פינה ופינה בסטודיו של נעמה מספרת עליה, על ההשראות שלה, על טעמה האישי הייחודי שבא לידי ביטוי בכל אחד מהפריטים שהיא מעצבת.



גם בקולקצייה זו, הסגנון הוא "סגנון נעמה בצלאל" מובהק, עם נגיעות וינטאג', רוך ונשיות. בקולקצייה אפשר למצוא הרבה שמלות וחצאיות ואף מכנסיים אך הפריטים שהכי מאפיינים קולקצייה זו, הם לא אחרים מאשר מעילי הצמר, ג'קטים אה-לה שאנל ועליוניות סרוגות עם טאץ' גירלי.






שילובי הפרינטים של נעמה מאוד מצאו חן בעיני ושני האאוטפיטים האלה הם מהאהובים עלי - אי אפשר לטעות עם חצאית מנוקדת וחולצה משובצת או חולצה חלקה עם צווארון פיטר-פן. השל שנזרק בנונשלנטיות גרם לי לרצות להתכרבל מול האח הדמיוני שלי ולקוות שהטמפרטורה בחוץ תצנח בעשרים מעלות כדי שאוכל לעטות על עצמי את מעיל הצמר האפור עם הביטנה המשגעת.









גם המכנסיים הפכו לסופר "גירלי" עם טאץ' הפפיון באזור אבזם החגורה ועליהם דווקא הייתי מוותרת די בקלות אבל, את הג'קט אה-לה שאנל עם גימור בדוגמת פפיטה הייתי לוקחת איתי הביתה ומהר. פריט כזה הוא פריט ניצחי - הוא תמיד יהיה "באופנה" הוא יתאים לכל אאוטפיט, עם מכנסיים או מעל שמלה ותמיד יראה אלגנטי ושיק.



את עניין הניצחיות אפשר להגיד כמעט על כל אחד מהפריטים שהוצגו בקוקציית החורף 2013 - כל הפריטים בעלי גזרה קלאסית, עשויים בקפידה ויכולים לשמש לשנים רבות וסגנונות שונים. אגב, כאן גם מסתתרת בעיה קטנה והיא שישנה נטייה לחשוב שפריטים של נעמה משתלבים היטב רק עם פריטים של...נעמה. הסכריניות המתפרצת מתוך הפפיונים והמלמלות עלולה לגרום לרתיעה לחלק מהלקוחות הפוטנציאליים כאשר בעצם, אין בכלל ממה לחשוש. סכריניות יכולה להיות מאוד חיובית, כשהיא באה במידה הנכונה. את המלמלה לא חייבים לשלב עם הפיפיונים, אפשר לשלב אותה עם מכנסיים דמוי עור או סתם ג'ינס ולשנות לגמר את אופי ההופעה.

עניין המידות הוא גם עניין שמעסיק רבות מאיתנו כאשר יש לא מעט מעצבים שלא מקפידים בכלל על טווח מידות נגיש לכולן. רב הפריטים של נעמה מגיעים עד מידה 44 כאשר ישנם פריטים ספציפיים שמגיעים גם עד מידה 46. לפני מספר שנים, יצא לי לחוות קושי עם כמה פריטים דווקא באזור החזה, ושמעתי את אותן התלונות מנשים אחרות. נדמה היה, כי המידה מתאימה כמו שצריך אבל איזור החזה מאוד צפוף. אני לא יודעת אם הבעיה הזו ממשיכה עד היום אבל, אני אשמח לעדכן אחרי שאבקר בחנות של נעמה ממש בקרוב.

בינתיים, אני משאירה אתכם עם פינוקיו וחברים.




תודה לנעמה על האירוח, היה נעים במיוחד.
יום חמישי שמח ☺


LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...