21.9.13

סחית בלטה

אין הנחתום מעיד על עיסתו ועל כן, מרבית ההיפסטרים שאני מכירה לעולם לא יודו שהם כאלה. למרות, שברגע שמישהו יגיד עליהם שזה מה שהם, יעלה חצי חיוך של ניצחון על שפתותיהם וליבם יתמלא תחושה חמימה כזאת, שמזכירה מרק עוף שנשפך על החולצה. בכל אופן, אני מעולם לא הייתי כזאת ומצד שני, גם לא ממש היה אפשר להגיד עלי שאני ההפך - סחית. 

בחודשים האחרונים, אני סחית בלטה. 
וכן, זה רמה אחת מעל סתם סחית.

השקמה ברבע לשבע ומעבר חד לשגרת טיפוח בוקר שסיגלתי לעצמי, בעשרה לשמונה אני ברכבת, בתשע בעבודה נהנית מכל רגע [באמת!] ופתאום מסתכלת בשעון ורואה שהשעה היא 17:00 ועוד כשעה-שעה וחצי אלך הביתה ואיך בכלל הזמן טס כל כך מהר?! שוב אני עולה על הרכבת, קוראת ספר [יש לי תקופה קשה של בוקובסקי, אני מניחה שאפשר לקטלג את זה תחת משהו] וכשאני כבר מגיעה הביתה כל מה שבא לי זה ארוחת ערב מפנקת, רביצה טובה ומבחינתי אפשר לקרוא לזה יום.

אין לי זמן לפרזנטציות בוקר ואין לי כוח להשקות ערב. החלק המפתיע של זה, הוא שזה לא חסר בכלל. אני קצת מתגעגעת לאנשים שיוצא לי לראות בעיקר באירועים כאלה ואני נהנית מאוד בחברתם [הי ספי...] אבל זה בערך הכל. דברים נוספים שמעסיקים אותי לאחרונה - מצעים, פיג'מות ובגד רביצה [עסקתי כבר נושא], איך אני משלבת יוגה בשגרה החדשה והדי עמוסה שלי, ג'ינס אפור - אני חייבת ג'ינס אפור כי זה שהיה לי הלך לעולמו. כרגע אני שוקלת אחד של Cheap Monday בגזרה גבוהה, שיארוז כראוי. אה וגם בא לי להיפטר ממחצית מהארון שלי, לא יכולה לשים את האצבע על הסיבה האמיתית לכך. אני מניחה שהסחיות שלי קשורה לזה ואני כנראה צפויה לעבור לארון מונוכרומטי בגווני האפור [סטייל שלי גרוס] ומשם, הדרך להתחיל להתבכיין על הניינטיז שנמוגו קצרה במיוחד. כאמור, העתיד שלי ורוד מתמיד: הי-טק, אפור, נוסטלגיה. יש מצב שאני אפילו אפתח רגישות לגלוטן/לקטוז ואז חיי יקבלו את התיבול הנכון או במילים אחרות, יהיה על מה לדבר בארוחות שבהן לא יהיה לי מה לאכול. 

אחד הדברים היותר סחי-ים שאני שוקלת לעשות כבר תקופה ארוכה אבל, איכשהו כל פעם דוחה אותו, הוא לתת לבירקיז שלי דרור. כן, לנעול שוב את הבירקיז שלי [כי ככה קראנו להם, כשעוד נעלנו אותם] למורת רוחו של בן זוגי, שטוען שמדובר בנעלי קיבוצניקים. בסיבוב בלוגים האחרון שלי, התברר לי שזה מה שכל הילדות המגניבות עושות היום. מה שעצוב זה, שהן עושות את זה תוך שכנוע עצמי ש"לתת לרגליים שלך מנוחה מהעקבים זה טוב" או משהו מפגר כזה. תירוץ מטופש שלא קיים מבחינתי מזה שנים, איזו סחית שמכבדת את עצמה נועלת עקבים ביומיום?! טוב, אולי רק מגפונים עם עקב קטן בחורף.

אז כסחית מן המניין ואולי אפילו יתרה מזאת [בכל זאת, סחית בלטה], מצאתי לנכון להוציא מהבויידעם את הדגם היותר מכוער של הבירקיז שנותרו מיותמים עוד מהתקופה שאני הייתי קצת מגניבה, נראה לי שזה היה בשנת 2005. אגב, היו לי לפחות שבע זוגות מדגם מדריד שהלכו לעולמם ואני עוד עלולה לרכוש זוג חדש. בנוגע להמשך מערכת היחסים שלי,
עם חזרתם של הבירקיז, אעדכן בהמשך.


כל כך מכוערות, שהן יפות.

אם לשים בצד את הציניות העוקצנית שנשפכה מקצות אצבעותי הישר למקלדת של המחשב המקרטע שלי [1 ג'יגה זיכרון RAM, יא בייבי!] - עוד משהו שאני צריכה לקנות חדש - אני מרוצה ואפילו מרוצה מאוד מאיך שחיי נראים עכשיו. אם לומר בכנות, לא הייתי במקום כל כך טוב מזה זמן רב, בירקיז או לא. מה שעוד יותר נחמד, זה שיש עוד שינויים שצפויים בדרך שמלחיצים ומרגשים גם יחד.

לא תשמחו בשבילי?


8 תגובות :

  1. בטח שנשמח. היה תענוג לקרוא את ההצצה הנפשית הקולחת הזו. משהו.

    השבמחק
  2. זה מדהים כמה שנאי מזדהה איתך בקטע של להעיף חצי מהארון.
    זה הטריד לי את מנוחתי מאוד בשבוע האחרון והחלטתי שעוד כשבועיים-שלושה כשמזג האויר יתחיל להתקרר ואעשה את החלפת הקולקציות המבוקשות בארון, אני אעיף שקים רבים וגדולים. גם לי בא ארון קטן, עם מעט אבל איכותי.

    השבמחק
  3. לפי דעתי זאת הדרך הנכונה לחיות את החיים,
    נותנים להכל לעבור מעל הראש ו... נהנים!

    השבמחק
  4. בטח שנשמח :)
    הכתיבה שלך מצחיקה אותי כל פעם מחדש

    השבמחק
  5. מה-שלא-יהיה, טבע נאות הן בטוח יותר סחיות מבירקנ'ז.

    השבמחק
  6. הכי שמחה בשבילך.וכנראה שמתקרבת לתקופה כזו בעצמי.

    השבמחק
  7. תודה לכולן על התגובות.
    ביג ♥ לכולכן.

    השבמחק
  8. נשמע שכיף לך היכן שאת נמצאת ואם זה אומר להיות סחי בלטה- סו בי איט!

    השבמחק