26.2.13

הכנת קצוות לקיץ

בעבודה הקודמת שלי הייתה שאלה שכל הזמן חזרה על עצמה: "כמה משלמים לך פה שאת יכולה להרשות לעצמך מניקור כל שבוע?". אם נתעלם לרגע מחוסר הנימוס שבשאלה עצמה גם אם היא נשאלת בצחוק, הרי שמי שמכיר אותי יודע היטב שאני פריקית של ידיים מסודרות ולכן, נוהגת לסדר אותן בעצמי וזו בדיוק הסיבה שתמיד לקחתי את השאלה המטופשת הזו כמחמאה על כך שהידיים שלי מסודרות מספיק כדי להראות כאילו טופלו באופן מקצועי. תמיד היה לי חשוב שגם אם אני לא מספיקה או לא רוצה למרוח לק, הציפורניים שלי יראו נהדר ועם הזמן בניתי לי שיגרת טיפוח מסויימת וגיליתי כמה מוצרים שאני מאוד אוהבת ועושים את העבודה. 

{הכנת הציפורן}
אני מסדרת את הציפורניים בידיים פעם בשבוע אבל, רק פעם בחודש אני משתמשת בקוביית השיוף ועושה איתה את כל השלבים כולל הפוליש, כדי לא לפגוע בציפורן. אגב, זה לגמרי נכון מה שאומרים שהלק נשאר יותר זמן אחרי טיפול בקוביית שיוף. את הקובייה שלי קניתי בחנות לחומרי ניקוי בשוק הכרמל [לא לשם כך הגעתי לשם אבל, אם כבר אז כבר.] תמורת שמונה שקלים. אחרי השיוף אני מורחת חמאת קריטה טהורה המכילה 100% חמאת שיאה של ל'אוקיטן מסביב לציפורן שרכשתי תמורת 45 שקל. אחרי שהעור התרכך קצת, אני משתמשת בדוחף עור שהזמנתי מאיביי ובקצה השני יש לו קצה שמאפשר להוציא לכלוך שמתחת לציפורן, במידה ויש כזה. גם את הפצירה הזמנתי מאיביי בעסקה שכללה 4 או 6 פצירות במחיר מגוחך. הן מתפקדות נפלא ואני תמיד מקצרת את הציפורניים על ידי שיוף ולא על ידי גזירה. המספריים שתמונה משמשות לגזירת עור עודף מסביב לציפורן במידה ויש כזה אחרי שדחפתי אותו. 




{שכבת בסיס, צמיחת ציפורניים וטופ קואוט}
שני מוצרים שהחלפתי ממש לאחרונה אחרי שנים ארוכות שדבקתי במוצרים אחרים, הם מחזק הציפורניים שמשמש כבסיס במקרה שלי והטופ קואוט שמשמש לייבוש מהיר. עד לא מזמן הייתי מכורה למחזק ציפורניים של "הזית" שעולה 25-30 שקלים בחנויות שמוכרות קוסמטיקה זולה אם אפשר לקרוא לזה כך ובחנויות שמוכרות לקוסמטיקאיות או מניקוריסטיות. השתמשתי במחזק הזה המון שנים עד שהזמנתי את ה- Nutra Nail 5 to 7 day Growth Aloe Formula באחת ההזמנות שעשיתי מ- IHerb. רציתי לנסות משהו חדש והייתי בטוחה שהפורמולה תהיה זהה לזה של בסיס לק באשר הוא. להפתעתי הרבה היה מדובר במוצר שהוא נוזלי לחלוטין ומה שצריך לעשות איתו זה למרוח אותו על הציפורן, על העור שמסביב לציפון וגם תחתיה ולעסות קצת. אני חייבת להודות שהייתי קצת סקפטית אבל אחרי שבוע מצאתי את עצמי עם ציפורניים ארוכות מאוד שהרגשתי שאני חייבת לקצר! תאמינו לי, שזה לא קורה הרבה. בגלל שאני לא אוהבת למרוח לק בלי שכבת בסיס, שמחתי לנסות את ה- Rock Solid של ESSIE* ששמעתי עליו רבות [מחיר: 80 שקל] שבינתיים לא אכזב.

אחרי שנים ארוכות שהתמשתי בטופ קואוט בשם Out the Door שהיה אפשר למצוא אותה רק בחנות בדיזנגוף סנטר שמוכרת מוצרים לטיפוח הציפורניים ויש שם גם סוג של בית ספר לבניית ציפורניים או משהו בסגנון. החנות הזו קיימת שם [ליד הקפה נטו בקומה השנייה] קרוב לעשור אם לא יותר אבל, את המוצר הזה הם הפסיקו להביא. ניסיתי כמה מוצרים אחרים שאף אחד מהם לא השתווה לו ואז, נכנעתי והזמנתי את המייבש המהיר של Seche Vite. אני מודה שקצת חששתי, כי הביקורות ברשת מעורבות - חלק אומרות שהוא עבה מידי וחלק מתלוננות על הריח הנוראי ובכן, הוא באמת מרגיש מעט עבה במריחה אבל לא לאחר הייבוש והוא אכן מסריח אבל לא מספיק כדי שאני לא אוכל לסבול. יאמר לזכות המוצר הזה שהוא מדהים בכל הנוגע למהירות ייבוש הלק ומגיע לרמה של 2-3 דקות המתנה לייבוש מלא. זה לא אמיתי מבחינתי...אגב, אין לי מושג אם המוצר הזה נמכר בארץ ואם כן איפה. מי שיודעת, שתשתף! אני לא רוצה שום טופ קואוט אחר! 

{הסרת לק}
הפלא הזה הוא שמאפשר לי להחליף לק כמה פעמים שבא לי גם ביום אחד, כי ברגע שאין צורך להתעסק עם צמר גפן אני בן אדם מאושר. מדובר בגרסה של LIFE למיכל שמכיל ספוג הספוג במסיר לק ובמרכזו חור. מכניסים את האצבע לחור ומסובבים כמה סיבובים, מוציאים ציפורן נקייה מלק. כמה מוזר, ככה פשוט. הורדתי לק אדום וסגול ולא נשאר ממנו זכר על הציפורן או על העור שמסביב לציפורן. ניסיתי להסיר גם לק גליטר וגם זה הצליח, רק דרש יותר סיבובים. קניתי את המיכל לפני כמה חודשים טובים והוא עוד עושה את העבודה ואין צורך לקנות חדש. חשבתי ביני לבין עצמי שאולי כשהנוזל מתנדף אפשר פשוט לשפוך לתוך המיכל מסיר לק ואז לשוב ולהשתמש ונראה לי, שעד שהספוגית לא נהרסת אין צורך להחליף. המיכל עולה 25 שקלים ללא הנחות והוא שווה כל שקל. הדבר היחיד שמעציב אותי הוא שאין כזה פטנט לציפורניים שברגליים. באמת.




{פדיקור}
אני מודה ומתוודה - אחותי בעלת קליניקה לטיפולי מניקור ופדיקור רפואי ואם יש מישהו שאני מפקידה אצלה בבטחה לא רק את הפוני שלי אלא גם את כפות הרגליים שלי, זו היא. עם זאת, חייבים לתחזק את רגליים בשאר הזמן ואני עושה את זה עם המשייף של Scholl* שאין שני לו [מחיר 48 שקל].

לפעמים, כשהמצב לא מי יודע מה טוב, אני מתחילה בהשריית הרגליים בגיגית עם מים חמים וכמה טיפות של שמן עץ התה. עושה להן פילינג - אני אוהבת את הפילינג הגס של "סבון" - משייפת עם המשייף הזה ומסיימת עם משייף עדין יותר, גם הוא של אותה החברה.

אין מצב שאני מצליחה למרוח לק ברגליים מבלי להיעזר במפרידים האלה שמצאתי אותם באיזו חנות של קוסמטיקה זולה. מי שאין לה כאלה ולא בא לה לחפש ולהוציא על זה כסף, שפשוט תיקח חתיכת טישו ומעביר מתחת לאצבע אחת ומעל השניה, כך לאורך כל חמשת האצבעות של כף הרגל - עושה את אותו התרגיל. והנה עוד טיפ שגיליתי לאחרונה לכל מי שסובלת משפשופים ברגליים מנעליים חדשות או מנעליים מסויימות - ל- Scholl יש רפידות סיליקון שקופות* שמיועדות להנחה על האיזורים המועדים לפורענות. תקשיבו, זה עובד. הרפידות נקראות Party Feet - Sore Spots ומחירן 60 שקל וזה פשוט עובד כמו קסם.

ואלה הציפורניים שלי בשבוע האחרון - ירוק כהה עם מעט נצנוץ של אסתי לאודר מקולקציית ה- Pure Color בגוון Viper* [מחיר: 90 שקל]. 




יודעות אם מוכרים בארץ Seche Vite וגם יודעות איפה? 
לא מוכרים אוו בארץ אבל, יש לכן לינק למוכר טוב באיביי - ספרו לי בבקשה ואהיה אסירת תודה לנצח!


גילוי נאות - מוצרים אשר סומנו ב-* התבקלו מהחברות.

25.2.13

חג גדול לילדים


פורים 2013 כמעט וניגמר ואני נותרתי עם שאלה אחת שהתשובות עליה חלוקות. כמידי שנה, פורים גורר אחריו שלל תחפושות מקוריות יותר או פחות והגדולים מתחפשים בדיוק כמו הקטנים. עם זאת, מידי שנה נשמעים טיעונים רבים בכל הנוגע ללבושן של הנשים ובמקרים רבים של נערות וילדות בחג השמח הזה. אחרי בחינה מקרוב של שלל תחפושות נשים נדמה, כי אותן נשים התעוררו מידי בוקר, לבשו ג'ינס וטי שרט, נעלו נעלי עקב או מגפיים ויצאו לעבודה או ללימודים. האיפור – אם היה כזה, היה מינימליסטי והתלבושת טרנדית ומעוררת פיהוק במידה זהה. מתברר, כי כולן חיכו לאחר כבוד לחג הפורים המיוחל על מנת שסוף סוף תוכלנה להתלבש כמו שהן באמת רוצות, מבלי לזכות לביקורת חריפה מצד הבריות, כי הרי מדובר בחג בו מתחפשים והגבולות, מטשטשים.

ומה אותן עלמות חן באמת רוצות ללבוש? תחתונים חושפי פלחי ישבן מעל גרביוני רשת וחזייה נוצצת שלא משאירה הרבה מקום לדימיון; את הלוק אפשר "לסגור" עם מגפי עור בעלי עקב. הן רוצות להתאפר בכל צבעי הקשת ולפזר נצנצים לכל עבר ברוח החג. כדי להימנע משתיקות מביכות בנוגע ל"תחפושת", הן יוסיפו קשת עם אוזניים של חתול או נמר או עכבר או שאולי אפילו כובע ששייך לאחד המקצועות הנמנים עם כוחות הביטחון של מדינת ישראל.

השאלה שמטרידה אותי בכל פורים, היא האם אותן אלה שעוטות על עצמן מלבושים שיכולים בקלות להשתייך למדים של המקצוע העתיק ביותר בעולם, היו שמחות להתלבש כך גם ביומיום? והאם, מה שמונע מהן לעשות זאת הם תכתיבי החברה הסמי-שמרנית בה אנו חיים?

אם היו אומרים לאותה הגברת שהיא יכולה להגיע לעבודה או ללימודים או לכל מקום אחר, עם פלחי ישבן חצי חשופים ולא לקבל על כך ביקורת או "לקבל שם של", האם היא הייתה נענית בשמחה ולא חושבת פעמיים? ואם כן, האם בפורים כיפה אדומה הייתה מוותרת על גרביוני רשת ועקבים של עשרה סנטימטרים ובוחרת שלא לחשוף שדיים, כי בכל זאת, לא כל יום פורים...?





המשך חג שמח



20.2.13

מתצוגה לתצוגה

אני יכולה להתחיל את הפוסט הזה במשפט פתיחה כמו "הקיץ מתדפק על דלתינו ... " אבל הנקודה היא, שהקיץ פה לא מתדפק ולא נעליים, הוא פשוט בא יום אחד ומתיישב על בלוטות הזיעה וזהו, אין מה לעשות. אני אישית מתגעגעת לקיץ ולא משנה בלוגרית אופנה או לא, אני שונאת חורף, שונאת כשאפור והכי נורא, זה גשם. גשם זה לא חבר, הוא הורס נעליים,  הוא מרטיב גרביים, הוא גורם לערסים לנהוג לתוך שלולית ברגע שהם רואים בחורה הולכת לבד ברחוב כדי להשפריץ עליה מי ביוב, הוא הורס כביסות וזהו. 

אחרי שאמרתי את שלי, אפשר להתפנות לשוחח על קולקציות האביב-קיץ 2013 של שתי חברות הלבשה שהציגו את הפריטים החדשים שלהם לא מכבר. אני עדיין משועשעת מכך שישנו שימוש במילה "אביב" בכל הקשור למדינת ישראל. אם כבר אז מזג האוויר שיש לנו עכשיו בפברואר, זה אביב אבל לא, בשבילנו זה חורף.

אל תקנאו שהלכתי לי לתצוגת אופנה של רשת "מנגו" הספרדית, אני לא עובדת כרגע בעבודה משרדית ולכן, יכולה להרשות לעצמי ללכת לאיפה שבא לי בתנאי שהזמינו אותי, כמובן. תצוגות אופנה אני לא אוהבת, כי גם אם מושיבים אותך בשורה הראשונה בקושי אפשר לראות משהו וכאן, לא כל כך היו סידורי ישיבה אז כן, לא ראיתי כלום. 





אלה שתי התמונות היחידות שאפשר בכלל להבין מהן משהו וכך בראשונה רואים את המסלול אחרי שכולם הלכו הביתה ובשנייה, שימוש בבדים לבנים ובדנים, שאומרים שהולך להיות ממש חזק בעונה. אני לא יודעת באיזו עונה דנים לא חזק, כי ג'ינס זה ג'ינס וזהו. העיבודים של מנגו לדנים שלהם קלילים ונעימים ויאפשרו ללבוש אותו גם בקיץ שזה נחמד אבל מעבר לזה, אין פה חידוש מרנין.


חולצה 159.90 שקל מכנסיים 199.90 שקל |  שורטס 129.90 שקל | צילום: יח"צ


אז אמרתי דנים ובדים לבנים וכמובן, שטרנד השחור-לבן לא פוסח על מנגו וגם בקולקצייה שלהם יש המון שילובים של שחור ולבן שהוא שילוב קלאסי לחלוטין ותמיד נראה טוב. טוב, אולי לא תמיד. יש טריק שלמדתי מאמא שלי והיא מספרת שהיא למדה מג'קי קנדי אונאסיס [לא יודעת מתי הן נפגשו] והוא ללבוש חולצה שחורה מכופתרת ומכנסיים לבנים ולא חולצה לבנה ומכנסיים שחורים, וזאת כדי להימנע ממראה המלצר/עורך דין בדרך לבית המשפט. חייבת להודות שזה עובד נהדר.

אני מניחה שמרגישים מהנימה הכללית של הדברים, שלא התרגשתי אפילו לא לשנייה מהקולקצייה הזו. היא הייתה כל כך פשוטה וקז'ואל שאין לתאר. פה ושם בלייזר, פה ושם פייטים ללבוש ערב...היפ היפ, פיהוק, פיהוק. נראה, שמנגו שינתה גישה והיא הרבה יותר יומיומית או קז'ואלית [זה מצלצל חו"ל יותר]. המחירים אגב, בהתאם והם הרבה יותר נמוכים ממה שאני זוכרת אותם. נוצר אצלי הרושם, שמנגו רוצה להתחרות יותר ב- H&M מאשר בזארה או אפילו בטופשופ. אולי זו רק אני...




קולקצייה נוספת שדווקא כן גרמה לי להתרגש קצת הייתה זו של רשת סאקס הישראלית שמסתבר שעושה חיל באירופה. כפי שאפשר לראות, לא הייתה תצוגת אופנה ויכולתי לראות, לצלם ולמשש קצת. טרנדים לא פוסחים על אף אחד אז גם כאן יש הרבה דנים ושטיפות טאי דיי [למה אלוהימה? למה??], שילובים של שחור-לבן אבל גם אפור-לבן כדי לעדן קצת את הדברים והרבה פסטלים לנשמה. השילובים הכי חזקים היו של ורודים למיניהם עם ירוק מנטה שכבר חשבתי שעבר מן העולם אך נראה שלא.

זה לא סוד, אני בחורה של ורוד ואפרסק ופוקסייה ושמוקסייה, שזה לא צבע אלא, גחמה. זאת הסיבה העיקרית שאהבתי את הקולקצייה - הצבעים העזים והשילובים של ההדפסים. כל כך התלהבתי מכמה ג'קטים קלילים שיכולים להיות נהדרים למזגנים בקיץ וכל כך התרגשתי ממכנסי המשי האווריריים, שהתחלתי לדבר עם עצמי ואמרתי - "רוצה!". 

רוצה, רוצה...חכו.

החלטתי שאני אוותר על הג'קט הורדרד ואלך דווקא על גוון נייטרלי יותר, כי כמה ג'קטים ורודים יכולים להיות לבת אדם בארון? ומכנסי משי בשחור עם הדפס לבן. הנה, אני אחלוק איתכם את הבחירות שלי וכן, מה שכתוב למטה, זה המחיר.

ג'קט בגוון חול 898 שקל | מכנסי משי שחורים 698 שקל | צילום יח"צ

עכשיו תראו, כבר הרבה זמן שאומרים לי שהתברגנתי ואני כותבת על פקטורי 54 ויש לי תיק של ארמאני וכן הלאה. חלק מזה באמת נכון, יש לי תיק של ארמאני ואני באמת כותבת ועוד אכתוב ממש בקרוב, על פקטורי 54. מה שלא נכון, הוא המחשבה שהיחס שלי או שלכם לצורך העניין לכסף, הוא כמו לזבל. כן, אין לי בעיה להוציא 900 שקל על ג'קט כי אני בת שלושים ויש לי קריירה אבל, הוא חייב להיות מושלם בלי אבל, בלי כאילו, בלי אולי, מושלם וזהו. הג'קט הספציפי הזה תפור בצורה טובה למדי והגיזרה טובה גם היא אבל, זה אבל גדול, הוא מזכיר ג'קט טוב מזארה שסביר שהיה עולה 500-600 שקל בעונה. ג'קט קייצי ב- 900 שקל אפשר למצוא בפקטורי 54 באמת, לרב הוא יהיה של מותג כמו ג'וסי קוטור או אולי אפילו מארק ביי מארק ג'ייקובס ואיכות הגיזרה, התפירה או הגימור לא יזכירו את זארה גם אם מאוד תתאמצו.

תקראו לי לא מפרגנת, כי בכל זאת באופנה ישראלית עסקינן, אני גם אענה לכם: אין לי בעיה עם התמחור, יש לי בעיה עם התמורה. תמכרו לי ג'קט ב- 900 שקל אבל, תמכרו אותו כזה שיהיה ללא דופי, עם גימור מושלם ולא עוד ג'קט בנאלי שיש בזארה או אפילו במנגו לצורך הדוגמה. אני שומעת לא אחת מבחורות ונשים בגילי פחות או יותר, שאומרות שאין להן בעיה להוציא 1500 שקל על שמלה לאירוע אבל, הן יעדיפו להוציא את הסכום הזה על אותה שמלה של מארק ביי מארק ג'ייקובס ולקבל תמורה נהדרת אפילו שזה רק מותג ביניים ולא אצל מעצבת ישראלית שעבור סכום כזה ספק אם תתאמץ לתפור מכפלת לשמלה. נכון, יש הרבה גורמים שיש לכלול כשמתמחרים מוצר אבל, יש גם הבדל בין מעצבת ישראלית שנאבקת על קיומה לבין רשת ישראלית שרושמת הצלחות בארץ ובחו"ל.

לשמחתי הרבה, לכל עונה יש סוף עונה ואולי, עוד יזדמן לי לרכוש את הג'קט הזה כשהוא יהיה בחמישים אחוזי הנחה. על המכנסיים אגב, אין מה לדבר, גם לא בהנחה. 



18.2.13

מודעים לסביבה

קולקציית ה- Conscious של H&M מגיעה בדיוק בזמן עם תחילתו של מיזם איסוף הבגדים של הרשת בשיתוף עם I: Collect. הקולקצייה עצמה, שאת הקמפיין שלה מובילה וונאסה פאראדי, היא קולקצייה ידידותית יותר לסביבה שעשויה מחומרים ממוחזרים, מכותנה אורגנית או באופן כללי בתהליך שפוגע פחות בסביבה מאשר התהליך הרגיל של ייצור טקסטיל.





הקולקצייה עצמה מאוד אביבית ואפילו קיצית וכוללת המון הדפסים בהשראת הטבע על גבי שמלות, חצאיות ומכנסיים נשפכים, לצד ג'קטי כותנה קלילים ומכנסי שורטס צבעוניים.


החלק החשוב ביותר הוא תחילתו של המיזם לאיסוף טקסטיל של הרשת שהתחיל בשבוע שעבר. בשלב זה, הוקמו עמדות איסוף בשלוש חנויות - קניון עזריאלי בתל אביב, קניון בת ים ובגרנד קניון חיפה - שבהן ניתן למצוא את המיכל הזה ואליו מכניסים שקית בגודל של שקית סופר רגילה הכוללת בגדים שכל מצב שהוא. הבגדים יעברו מיון על ידי חברת I:Collect כך שחלקם יתרמו לשימוש חוזר וחלקם יעברו עיבוד לשימוש חוזר בסיבי הטקסטיל. על כל שקית שתורמים, מקבלים 20 שקלים לרכישה ברשת שסכומה לא פחות מ-150 שקלים כאשר אפשר להחזיר עד שתי שקיות ביום. כמובן, שבהמשך המיזם יתרחב לחנויות נוספות של הרשת.



בהמשך למודעות הגוברת לאיכות הסביבה, ב- H&M יצאו בשיתוף פעולה עם חברת Brick Lane Bikes הלונדונית לקולקציית בגדי רכיבה לגברים וזוג אופניים אחד שאינו מוצע למכירה, שיגעו לחנויות ב- 7 במרץ. הגימור של הגדים מדהים ביחס לבגדים של רשת אופנה עממית וכולם מותאמים לרכיבה על אופניים - מכיסים אחוריים ועד לכל מיני ניק-נאקס שעבור מישהי שלא יודעת לרכוב על אופניים [כן, זו אני.] נראים סתם מגניבים.




אני בטוחה שמי שרוכב על אופניים ימצא כמה פריטים מאוד שימושיים ומאוד איכותיים להכניס לרפרטואר שלו. אני מקווה שיתקיים שיתוף פועלה דומה גם עבור נשים, כדי שכולם יוכלו להנות מכזו איכות נהדרת במחירים טובים.

מיחזור נעים!


17.2.13

סיפורי שיער

השנה היא 1987, אני בת 5 והפוני נכנס לי לעיניים. אם תשאלו אותי איך עד אותו יום הפוני שלי טופל, לא אוכל לענות לכם, כי הזיכרון הראשון שלי שקשור לשיערי ולמספרות מתחיל באותו יום קייצי של סוף שנות ה- 80. אבא שלי לקח אותי למספרה והכין אותי כל הדרך שמה שהולכים לעשות, זה לגזור לי קצת מהפוני, כדי שהוא לא יפריע לי יותר ולא יציק לי בעיניים. עד כאן זה נראה לי נהדר אבל, ברגע שהושיבו אותי בכיסא במספרה, הדבר היחיד שאני זוכרת זה את הצרחות של עצמי ואני, גבירותיי ורבותיי, מעולם לא יועדתי לשיר אקפלה. 

הסיוט נגמר די מהר, כשלאבא שלי לא נשארו עוד מילים מנחמות לומר לי, והוא לקח אותי הביתה. בבית חיכו לנו אמא שלי ואחותי, שהייתה אז בת 16. אני נרגעתי קצת ואחותי הצליחהאיכשהו לשכנע אותי שהיא תגזור לי את הפוני, כי היא אחותי והיא לא תכאיב לי. כך היה עד לפני כחמש שנים אז הייתה תפנית, בה החלטתי שמספיק עם טראומות ילדות, אני הולכת להסתפר במספרה. התפנית התרחשה כשראיתי בחורה מסתפרת במספרת "שאפה" בשוק הפשפשים ביפו. התספורת הייתה ממש מגניבה והמקום היה כייפי וכך, פלטתי משהו שאני רוצה קצת קצוות ואולי דירוג לשיער הארוך שלי שהגיעה עד המותניים. מהר מאוד מצאתי את עצמי עם תספורת כמו שהייתה לשמונים אחוז מבנות העיר - גלח [אי שיט יו נוט] מאחורה, מלא שכבות של שיער באורכים שונים, עם קצוות ארוכים ומדורגים בצדדים ופוני א-סימטרי. איך זה נראה? נורא. אני כמובן לא הודתי בכך בפני אף אחד ואולי גם לא ממש בפני עצמי, כי אני הייתי צריכה לחיות עם התוצאה. באותה התקופה החלו גישושים ביני לבין מי שהיום קורא לעצמו חבר שלי [אני גם קוראת לו ככה]. אמרתי לעצמי שאם זה ימצא חן בעיניו, אז אולי זה ישפר לי קצת את הנאחס שהרגשתי. מיותר לציין שזה ממש לא מצא חן בעיניו והשאלה הראשונה שהבחור מלא הטאקט שאל אותי הייתה: "מתי זה חוזר למה שזה היה?" - אז כן, עד כדי כך נורא.

זה נראה נורא בעיקר כי החלקים הארוכים של השיער דוללו. למה לדלל שיער דק כמו שלי? אני באמת לא יודעת. כעבור שנתיים של סיכות והשוואת אורכים, מצאתי את עצמי עם קארה שארך וארך ובי נשבעתי, שהמקרה לא יחזור על עצמו. עד היום אני לא מצליחה להבין איך ספר או ספרית ששיער הוא המקצוע שלהם, יכולים לא להבין סוג שיער עד לכדי כך שהם מתעללים בו ויתרה מזאת, איך אפשר שלא להבין צורת פנים של אדם ולהתאים לו תספורת. כמובן שמאז לא ביקרתי במספרה ואחותי חזרה לגזור לי קצוות ופוני בחן רב.

אחרי כל זה, לפני חודש קיבלתי טלפון מאחת הבחורות היותר נחמדות שעולם יחסי הציבור שביקשה ממני להגיע למספרה של יוסי מנשה בנווה צדק כדי להנות מטיפול שמנים לקרקפת מסדרת Mythic Oil של לוריאל פרופשיונל. השאלה הראשונה ששאלתי הייתה "הוא לא מתכוון להתקרב לשיער שלי עם מספריים, נכון? כי זה לא יקרה". היא הבטיחה שהכל יהיה נהדר והתעכבה יותר על הטיפול, שמתאים לכל סוגי השיער ולכן, יתאים גם לשיער הדק והחלק שלי.

המספרה יוסי מנשה | צילום: יוסי מנשה

סדרת Mythic Oil מכילה מוצרים לשימוש ביתי ולשימוש במספרות והיא כולה על טהרת השמנים הטבעיים לטובת שיפור מראה השיער ושיקומו. באופן אישי, אין לי שיער יבש מעצמו וגם, כי אני מקפידה על שימוש במרכך ובמסכות לחות במידת הצורך. הובטח לי שאם הטיפול לא יעשה לשיער שלי משהו מיוחד במיוחד, הוא בוודאי לא יזיק. השלב הראשון בטיפול היה  הנחת אמפולות שמן שמותאמות לסוג השיער על גבי הקרקפת והשיער ועיסוי טוב לקרקפת. לאחר מכן, חפיפה עם השמפו ואז, הנחת מסכה על השיער [ללא עיסוי קרקפת כמובן] כאשר לתוך המסכה מזליפים מספר טיפות מאמפולת השמן. ממתינים כרבע שעה וחופפים שוב. כבר במהלך הנחת המסכה, הבנתי שיש לי עסק עם מקצוענים על כל ההסברים שליוו את העניין כן, ההתאמה הספציפית לסוג השיער שלי. 


ערכת Mythic Oil למספרות
אחרי החפיפה, יוסי ניגש לטפל בשיער שלי. אני חייבת להגיד שישבתי מתוחה בכיסא, למרות שבשעה שכבר הייתי במספרה קישקשנו קצת ולא היינו זרים גמורים. יוסי הבין מיד שיש לי ניסיון לא טוב בלשון המעטה עם מספרות ואמר לי שהוא לא רוצה לעשות שום דבר שאני לא רוצה [נשמע טוב...] אבל הוא מציע לגזור את הפוני כך שימסגר קצת יותר טוב את הפנים ולהוריד ככה |→ ------------------------ ←| מהאורך. הוא גם דאג להסביר את ההיגיון שמאחורי הדברים שלו ואני חושבת שהוא שיכנע אותי ברגע שהוא דיבר על השיער שלי כעל מה שהוא באמת - שיער דק, שאין צורך לדלל אותי אלא, לתת לו קאט שיתן אשלייה של נפח. 
הללויה! 
גוזרים....בדיוק ככה  |→ ------------------------ ←| ונשארתי בחיים, עם אותה התספורת שהייתה לי, רק מלוטשת יותר. אני בכוונה לא מכניסה כאן תמונה, כי אתם בודאי תגידו שאין שום הבדל בין מה שכבר ראיתם אותי לבין זה. זה כמובן יהיה נכון, כי שוב, מדובר בליטוש שנותן מסגור טוב יותר לפנים, אורך נכון יותר עבורי ואשליית נפח. אני לא זוכרת מתי הייתי כל כך מרוצה כשיצאתי ממספרה, כי מעולם לא הייתי. זו אולי הכרזה מאוד גדולה אבל, אני מצאתי את הספר שלי ואני ארגיש מאוד בנוח לחזור למספרה.

ומה לגבי הטיפול של Mythic Oil? הוא השאיר את השיער שלי מבריק כמו שלא היה מעולם ובמשך שבועיים לא נזקקתי להשתמש במרכך אחרי החפיפה. למי שיש שיער יבש מעצמו או בגלל טיפולי צביעה או שימוש בחום, הטיפול הזה הוא בגדר החובה והוא עולה 70 שקלים בסך הכל במספרה. 

קיבלתי הביתה את השמפו* [מחיר: 98 שקלים] והמסכה* [מחיר: 195 שקל] של Mythic Oil והתחלתי להשתמש בהם ברגע שסיימתי עם שמפו הבננה מהבודי שופ החו"לי, שקניתי בברלין ואפילו דאגתי לגיבוי מלונדון. על ה- Mythic Oil אין מה להרחיב, כי המוצרים האלה פשוט נהדרים. לגבי שמפו ומרכך הבננה של הבודי שופ, אני יכולה להגיד שמדובר בשמפו מצויין, שמשאיר את השיער נקי במיוחד אבל, בשביל האקסטרא ברק תזדקקו גם את המרכך. כל אחד מהם עולה כארבעים שקלים ושווה כל שקל מתוכם. בעיני מדובר בגרסא מוצלחת יותר מהשמפו האגדי של "סבון" ויכולה להתאים להרבה יותר סוגי שיער. חשוב לדעת שמדובר במוצרים שעשויים מחומרים טבעיים בלבד, בקבוקים מחומר ממוחזר והדבש ששמפו הבננה מכיל, נרכש במסגרת הקהילה לסחר הוגן. לכל מי שדואג, לא נשאר ריח של בננה בשיער, רק ריח נעים של ניקיון. 

עוד שמפו שניסיתי הוא Cristalliste של KERASTASE* [מחיר: 104 שקל] שלצערי מיועד לשיער ארוך ועבה כאשר שלי דק. בגלל שעל התווית היה רשום שהוא אינו מכביד על השיער, החלטתי לנסות. אני ממליצה להתייחס למה שרשום על התווית, ואם אין לכן שיער ארוך ועבה [דגש על העבה] אז תעבירו הלאה. זה בדיוק מה שאני עשיתי והפכתי בחורה אחת עם שיער באורך בינוני אבל עבה, למאוד מאושרת. בסדרה קיים גם שמפו לשיער ארוך ודק ויתכן מאוד שאני אנסה אותו ברגע שאסיים את ה- Mythic Oil ואת הגיבוי לשמפו הבננה שעוד ממתין לי.



צבועות השיער למיניהן ישמחו לדעת שאמא שלי התאהבה עד מעל הראש בסדרת ה"קולור פריז" של שוורצפקוף פרופשיונל שמבטיחה לעשות "פריז" לצבע ולא לתת לו לברוח יותר ויותר אחרי כל חפיפה. אמא שלי השתמשה בשמפו לשיער צבוע ללא גופרית* [מחיר: 86 שקל] וקרם הגנה בשימוש בחום* [מחיר: 106 שקל]  - היא משתמשת בחום אחרי כל חפיפה. אחרי שימוש של חודש קיבלתי פידבק שבניגוד למוצרים אחרים שהבטיחו את אותו הדבר, זה דווקא הצליח לקיים. השמפו נהדר ומשאיר את השיער נקי ועם ברק והקרם שמגן על השיער והצבע בשימוש בחום, לא נשאר דביק על השיער. 

BC Color Freeze
מי שמחפשת מספרה שבה מבינים לא רק שיער ומבנה פנים אלא, גם מבינים את האנשים שמגיעים עם כל אלו, שתבקר במספרה של יוסי מנשה ברחוב פינס 12 בנווה צדק, תל אביב. אני בטוחה שיפנקו אתכן לא רק באספרסו טעים אלא גם בטיפול נהדר לשיער שלכן. מי שיש לה שיער כמו שלי - דק מאוד - שלא תחשוב פעמיים, כי שם הוא יקבל את הטיפול הנכון.

מיראל דושנסקי - בעלת פוני מאז 1987 [עם הפוגות קלות]

גילוי נאות - מוצרים אשר סומנו ב-* התקבלו מהחברות לצורכי התרשמות.

שבוע טוב ומלא ריחות של שמפו-אים!



14.2.13

לבבות ונשיקות של ארנבונים

חג האוהבים הגיע ואני אפיתי לכם עוגה.
טוב, לא ממש לכם, כי יהיה לכם קצת קשה לטעום אותה אבל, אני יכולה לספר שהיא מאוד טעימה.


חברת TOUS שלחה אל ביתי תבנית עוגה בצורת לב ואת כל המרכיבים היבשים שדרושים לעוגת שוקולד מפנקת. אני הוספתי כמה ביצים, מים ושמן ואת התערובת יצקתי לתוך לב. 
כמה רומנטי...



הלב שיצרתי נפער טיפה, כדי להכיל עוד הרבה לבבות קטנים וטעימים.
עכשיו זה - רומנטי.



לכבוד הוולנטיינס דיי, השיק המותג TOUS לא רק לבבות שוקולד אלא גם, לבבות זהב וכסף. 

לב מצופה זהב 18 קראט | 489 שקל | צילום: יח"צ

לבבות אחרים ששבו את הלב הפרטי שלי, הם הלבבות של דניאל קלר. דניאל, בוגרת הפקולטה לעיצוב תכשיטים שנקר. עגילי הלבבות שלה כבשו אותי בסערה ביחד עם תכשיטים נוספים פרי ידיה. 

תליון לב | עגילי לב | צילום: דניאל קלר

אני ממליצה לחום להציץ בחנות האטסי של דניאל, שם תוכלו למצוא לא רק את הלבבות אלא גם תכשיטים נוספים ומיוחדים.

אני הולכת לחגוג את הולנטיינס עם כוס קפה ועוגה.



נשיקות






11.2.13

החיוביות עוד תהרוג אותך

בתקופה האחרונה, אני מאוד משתדלת להקיף את עצמי בכל מה שחיובי ולא אוכל לי את המוח עם מצקת. באופן מצער במיוחד, זה גורר אחריו כל דבר שהוא ורוד, ורדרד, אדמדם, אדום, אפרסקי, כתמתם, ורוד-בלט, ורוד-פודרה, ורוד-בייבי, ורוד-פלמינגו, ורוד-כמו-תחת-של-תינוק, ורוד-כמו-תחת-של-בבון וכן, יציאות מוזרות של "יא תראה איזה שובי!" כשאני רואה כלבלב חמוד ברחוב. מיותר לציין שחבר שלי מתחרפן מחד ומאידך, מאוד שמח שאני שמחה. קשה להיות בן זוג של בחורה בחורתית אבל, זה המחיר שצריך לשלם. 

כל העיסוק בורדרדות גרר אחריו באופן מיידי כמעט, עיסוק בשפתונים...אני בחורה בחורתית או פשוט בת, אם תרצו לקרוא לזה כך.

תתמודדו.

אחרי המלצות אין סופיות על Lady Danger של מאק, אספתי שש קופסאות ריקות של צלליות [העברתי לפלטה] וניגשתי לסניף מאק בדיזנגוף סנטר שם בוצעה ההחלפה. אין מה לומר, זה הדיל הכי משתלם שעשיתי בחיי, כי השפתון הזה לא פחות ממושלם ולו רק בגלל שיש בו תת גוון כתום חזק והוא בגימור מט. אני שוקלת ברצינו רבה ללבוש אותו על שפתיי באופן יומיומי ואני שוקלת, כי אני יודעת שיש מי שלא יהיה מרוצה מזה כל כך.

משפתון מט אחד לשני - החמודון הזה של בובי בראון* Creamy Matte Lip Color בגוון Red Carpet שהוא אדום אמיתי, כזה שלובשים רק עם מסקרה. לפעמים אני מוסיפה עליו קצת מהגלוס I Love raspberry & blackberry שקניתי בברלין, רק בשביל טיפ-טיפה של חיות, הגלוס עצמו די שקוף. 

עוד אדמדמים וכתמתמים אהובים הם YSL* מקולקציית החורף וחדש דנדש של אסתי לאודר* Pure Color Vivid Shine בגוון Fireball - אחד מתוך חמישה גוונים חדשים שיצאו לקראת חג האהבה.

אתמול קניתי אדום נוסף, במסגרת ה- Red Lipstick Day של המשביר לצרכן. הוא עלה 15 שקלים שהם תרומה לאגודה למלחמה בסרטן כאשר המסר הוא: "להראות טוב ולהרגיש טוב יותר". השפתון עצמו בגוון אדום קלאסי והמבצע-תרומה נמשך במהלך כל השבוע.

נכון, אתם לא טועים...כשאני לא לובשת אודם אדום-כתום, אני לובשת משהו ורדרד על השפתיים. נראה לי שמזג האוויר האביבי הזה דפק לי לחלוטין את המח. אם לדייק, אז הסצנה שאני מדמיינת לי מידי פעם היא זו מ"מבמבי" של דיסני, כשכל חיות היער מתעוררות מתרדמת החורף הקר אל האביב החמים והמלטף. נדפק? אכן.

נראה לי שהולכים להיות עוד לא מעט ימים קרים וגשומים אבל, אני מעדיפה להתחיל לחיות את האביב כי זה עושה לי ממש טוב. המארז הזה של ל'אוקסיטן* שבמקור מיועד לחוגגי הולנטיין ובמקרה שלי, מיועד לחגיגות האביב - הוא אחד היפים שראיתי מזה הרבה זמן. קופסת הקרטון מעוטרת בפרחים ויכולה בקלות לשמש לאחסון של כל מיני פיצ'פעקס, קרם הידיים אלוהי, הריח של הקרם גוף מעולה והסבון גוף והשמפו נחמדים גם הם.
Best of L'occitane | מחיר: 249 שקל

פחות בנאלי הוא מארז ריח נעימי של "סבון"* שמכיל ספריי שאותו מתיזים על לבבות האבן [הו, אירונייה! את אהובתי!] ותולים המממ...בארון, נגיד. 
כדי שלבגדים יהיה ריח טוב, כמובן.

Scented Hearts | מחיר: 45 שקל

יש לי חשש כבד שהבלוג יתמלא בורדרדות בזמן הקרוב אז מי שיש לו להקיא, זה הזמן.



קיס קיס!

גילוי נאות: מוצרים אשר סומנו ב-* נשלחו אלי מהחברות לטובת התרשמות.


6.2.13

אז זה קורה עכשיו

אחד הדברים היותר מאכזבים שקרו בשבועות האחרונים הוא שהבלאקברי שלי שבק חיים לאחר כשנה וחצי. זה גרר אחריו את אחד הדברים היותר טובים שקרו בשבועות האחרונים והוא, כניסתו של הנקסוס 4 לחיי, הידועה בשם החיבה - נקסוסון.


אני אוהבת אותו עד עמקי נשמתי.
אני אוהבת את זה שהוא מריץ אנדרואיד [כי אין סיכוי שאחזור להשתמש במוצרי אפל] ושהוא סוס עבודה.
אני אוהבת שלסנדי בר יש בננה על הראש על שער גיליון מגזין "בלמוד" של פברואר.

שני דברים שאני לא אוהבת בנקסוסון שלי:
1. הוא לא נכנס לחליפת הארנב של הבלאקברי.
2. מקלדת וירטואלית.

בי אגרסיב, בי בי אגרסיב - או, פתרונות אפשריים:
1. הזמנתי לו חליפה שחורה ואלגנטית ואחת ורודה ושובבה לימים קלילים יותר. זמן המתנה - כחודש.
2. להתרגל. אני עובדת על זה.

כניסתו של האנדרואיד לחיי הביאה עימה פתיחה מחדש של חשבון ה- Instagram שלי [מחסרונות הבלאקברי - אין אפליקציות...].
מאז, אני משגרת אל החלל הוירטואלי תמונות אקסטרא אומנותיות של כוסות קפה, רגליים או נעליים, אוכל ורגעים אורבניים שנראים לי נדירים שווים תיעוד, כמו למשל עמוד חשמל...נגיד.



קפה ושמש בשדרה


חו"ל - חוץ לעיר

בקיצור, אנא מבסוטה.

איך אתם, שובבים?
נהנים מהבלוגספירה הישראלית?

ספרו לי על זה...