29.9.13

אחרי החגים שמח

כשעוד יכולנו להגיד "אחרי החגים", נסעתי לביקור בחיפה, שכלל את בן הדודה שלי, אוכל, תרבות, חפירה הדדית כהרגלינו בקודש והרבה אהבה. 
הביקור התחיל בקפיצה לאאוטלט של גולף אנד קו [רחוב יפו 42, עיר תחתית] ולצערי הרב הרבה מציאות לא היו שם והרבה לא השתנה מאז הביקור האחרון בחנות שהיה לפני כחצי שנה. מה שכן, התחדשתי בזוג ציפיות לי ועוד זוג לאמא וקניתי ציפה נוספת כמו זו שנראתה כאן. במחיר שהיא עלתה, הייתי קונה גם עוד ועוד אחת, כי אני מוכנה להתכסות עם הציפה הזו עד סוף חיי. 

מפה לשם, אוכל.




מה שאני אוהבת בחיפה, זה שהמקומות העתיקים שלה לא מריחים מהתמסחרות או סתם ריח של חוסר רלוונטיות, כמו הרבה מהמקומות העתיקים של תל אביב. הביקור ב"מעיין הבירה" היה מצויין, האוכל המזרח אירופאי היה במיטבו, המלצרית הייתה גמורה מעייפות כבר באחת בצהריים - על ההזמנה שלנו: "לא הבנתי כלום ממה שאמרת עכשיו. תגיד שוב."  - והאווירה הכללית הייתה פשוטה ונדירה.




במקום שנקרא "מעיין הבירה" צריך לשתות בירה ולי לא התחשק, אז הזמנתי בירה של פוסטמות, שעשויה מפירות אדומים. היא טעימה ביותר אבל, בירה של פוסטמות שותים כמו פוסטמה - עם לק תכלת [כל כך לא יקרה שוב] וזרתות באוויר.



>> בלי שום קשר:
אמא: טוב אולי זה לא כזה נורא הלק הזה. אני לא יודעת.
אני: תראי, לא שמתי טבעות בכלל, כדי שלא יהיה יותר מידי "רעש" עם הלק הזה.
אמא: כן. את נראת מאוד סולידית עם לק תכלת.


דברים שלא אוכלים אבל, אפשר לצלם אותם מהשולחן של השכנים - אבטיח מוחמץ.
למה? למה לעשות את זה לאבטיח? מילא לצוות אליו את הבולגרית הדחוסה אבל, זה? מסכן.


הכרתי פעם מישהי שאספה פסלונים של צפרדעים, הכרתי מישהו שאסף בולים ומישהו שאסף פקקי שעם מבקבוקי יין. עכשיו אני יכולה להגיד שאני מכירה גם את מי שמתעניין ב...פסלונים של חזירונים עם רמיזה מינית. נראה לי שזה הניסוח הטוב ביותר.


ביקרנו גם בפסטיבל חיפה, ראינו את "חומת הים האלטנטי" שגילה פיסת היסטוריה שאיכשהו הלכה לאיבוד, לפחות בשבילי, בתוך כל הדבר הנורא הזה שנקרא "מלחמת העולם השנייה". 

התמונות האלה גורמות לי לחשוב שזה בכלל לא בישראל, ואז כשמשפילים מבט ומתבוננים בארכיטקטורה המטורפת של כלום שלא קשור לשום דבר, מיד חוזרים לפה. 




ברוכים הבאים ל"אחרי החגים"!



21.9.13

סחית בלטה

אין הנחתום מעיד על עיסתו ועל כן, מרבית ההיפסטרים שאני מכירה לעולם לא יודו שהם כאלה. למרות, שברגע שמישהו יגיד עליהם שזה מה שהם, יעלה חצי חיוך של ניצחון על שפתותיהם וליבם יתמלא תחושה חמימה כזאת, שמזכירה מרק עוף שנשפך על החולצה. בכל אופן, אני מעולם לא הייתי כזאת ומצד שני, גם לא ממש היה אפשר להגיד עלי שאני ההפך - סחית. 

בחודשים האחרונים, אני סחית בלטה. 
וכן, זה רמה אחת מעל סתם סחית.

השקמה ברבע לשבע ומעבר חד לשגרת טיפוח בוקר שסיגלתי לעצמי, בעשרה לשמונה אני ברכבת, בתשע בעבודה נהנית מכל רגע [באמת!] ופתאום מסתכלת בשעון ורואה שהשעה היא 17:00 ועוד כשעה-שעה וחצי אלך הביתה ואיך בכלל הזמן טס כל כך מהר?! שוב אני עולה על הרכבת, קוראת ספר [יש לי תקופה קשה של בוקובסקי, אני מניחה שאפשר לקטלג את זה תחת משהו] וכשאני כבר מגיעה הביתה כל מה שבא לי זה ארוחת ערב מפנקת, רביצה טובה ומבחינתי אפשר לקרוא לזה יום.

אין לי זמן לפרזנטציות בוקר ואין לי כוח להשקות ערב. החלק המפתיע של זה, הוא שזה לא חסר בכלל. אני קצת מתגעגעת לאנשים שיוצא לי לראות בעיקר באירועים כאלה ואני נהנית מאוד בחברתם [הי ספי...] אבל זה בערך הכל. דברים נוספים שמעסיקים אותי לאחרונה - מצעים, פיג'מות ובגד רביצה [עסקתי כבר נושא], איך אני משלבת יוגה בשגרה החדשה והדי עמוסה שלי, ג'ינס אפור - אני חייבת ג'ינס אפור כי זה שהיה לי הלך לעולמו. כרגע אני שוקלת אחד של Cheap Monday בגזרה גבוהה, שיארוז כראוי. אה וגם בא לי להיפטר ממחצית מהארון שלי, לא יכולה לשים את האצבע על הסיבה האמיתית לכך. אני מניחה שהסחיות שלי קשורה לזה ואני כנראה צפויה לעבור לארון מונוכרומטי בגווני האפור [סטייל שלי גרוס] ומשם, הדרך להתחיל להתבכיין על הניינטיז שנמוגו קצרה במיוחד. כאמור, העתיד שלי ורוד מתמיד: הי-טק, אפור, נוסטלגיה. יש מצב שאני אפילו אפתח רגישות לגלוטן/לקטוז ואז חיי יקבלו את התיבול הנכון או במילים אחרות, יהיה על מה לדבר בארוחות שבהן לא יהיה לי מה לאכול. 

אחד הדברים היותר סחי-ים שאני שוקלת לעשות כבר תקופה ארוכה אבל, איכשהו כל פעם דוחה אותו, הוא לתת לבירקיז שלי דרור. כן, לנעול שוב את הבירקיז שלי [כי ככה קראנו להם, כשעוד נעלנו אותם] למורת רוחו של בן זוגי, שטוען שמדובר בנעלי קיבוצניקים. בסיבוב בלוגים האחרון שלי, התברר לי שזה מה שכל הילדות המגניבות עושות היום. מה שעצוב זה, שהן עושות את זה תוך שכנוע עצמי ש"לתת לרגליים שלך מנוחה מהעקבים זה טוב" או משהו מפגר כזה. תירוץ מטופש שלא קיים מבחינתי מזה שנים, איזו סחית שמכבדת את עצמה נועלת עקבים ביומיום?! טוב, אולי רק מגפונים עם עקב קטן בחורף.

אז כסחית מן המניין ואולי אפילו יתרה מזאת [בכל זאת, סחית בלטה], מצאתי לנכון להוציא מהבויידעם את הדגם היותר מכוער של הבירקיז שנותרו מיותמים עוד מהתקופה שאני הייתי קצת מגניבה, נראה לי שזה היה בשנת 2005. אגב, היו לי לפחות שבע זוגות מדגם מדריד שהלכו לעולמם ואני עוד עלולה לרכוש זוג חדש. בנוגע להמשך מערכת היחסים שלי,
עם חזרתם של הבירקיז, אעדכן בהמשך.


כל כך מכוערות, שהן יפות.

אם לשים בצד את הציניות העוקצנית שנשפכה מקצות אצבעותי הישר למקלדת של המחשב המקרטע שלי [1 ג'יגה זיכרון RAM, יא בייבי!] - עוד משהו שאני צריכה לקנות חדש - אני מרוצה ואפילו מרוצה מאוד מאיך שחיי נראים עכשיו. אם לומר בכנות, לא הייתי במקום כל כך טוב מזה זמן רב, בירקיז או לא. מה שעוד יותר נחמד, זה שיש עוד שינויים שצפויים בדרך שמלחיצים ומרגשים גם יחד.

לא תשמחו בשבילי?


19.9.13

My Most - Summer Edition

בזמן שאני יושבת במזגן [עם סווטשירט...לכו תבינו], בממלכת היוטיוב כבר סתיו וכך יצא שצפיתי בסרטון חמוד שמתייחס לכל הדברים שהכי השתמשנו בהם במהלך הקיץ. 
החלטתי להכין את הרשימה שלי, כי אני ידועה בתור מישהי ש"חורשת" על הצורה של מה שמוצא חן בעיניה. המשפט האחרון ניתן לכל כך הרבה פירושים, כבר לא נעים לי מעצמי.
בכל מקרה, הנה הרשימה שלי [פחות מוצר-שניים מהרשימה המקורית] לקיץ 2013 שעתיד להסתיים, כך אומרים.


תיק: זה היה צפוי שהתיק הנחרש שלי לקיץ זה יהיה Liebeskind דגם Jill שקניתי באביב האחרון בברלין. הוא מספיק קטן כדי לא לעצבן אותי בלחות התל אביבית אבל, הוא גם מספיק גדול כדי להכיל את כל מה שאני צריכה. היו ימים שנאלצתי לקחת תיק גדול יותר ואז גם התלוננתי על כך שכואב לי הגב. ברגע שמתרגלים לתיק קטן יותר, קשה לחזור. 
נעליים: את המוקסינים האלה של GAP קיבלתי במתנה אחרי שהשתתפתי בהפקה ש- GAP עשו עם כמה בלוגריות. כשבחרתי את הנעליים בחנות, אהבתי את הצבע הזהוב וגם את הצורה אבל לא תיארתי לעצמי שאתאהב בהן כל כך. הן סופר נוחות ומתאימות כמעט לכל דבר שאני לובשת. מבחינתי, הן ממשיכות איתי גם לעונה הקרירה יותר, לפני שיתחילו הגשמים.
פריט לבוש: גם כן מההפקה ההיא של GAP - "סקסי בוייפרנד" ג'ינס שלא יצאתי ממנו, פשוטו כמשמעו. הוא רחב, כך שכיף ללבוש אותו בקיץ והקרעים מהווים פתחי אוורור נוספים...נניח. בכלל, הגעתי למצב כזה עם הג'ינס הזה, שכבר היה לי לא נעים מעצמי ללבוש אותו שוב ושוב. 
בביקור האחרון בגאפ, רציתי לקנות עוד ג'ינס מהדגם הזה, מינוס הקרעים, ואולי צבע מעט כהה יותר כדי ללבוש בחורף ולא מצאתי משהו שישב עלי טוב, למרות שמדובר באותו הדגם. נכון מוזר?
אקססורי: בתקופות קרירות, אני כנראה יצירתית יותר. הדביקות של המרכז לא איפשרה לי לשתולל עם השרשראות הגדולות שאני כה אוהבת, כך שניצמדתי לשרשרת זהב עם תליון יהלום - מתנת יומולדת מהמשפחה. אין יותר קלאסי מזה וזה מתאים להכל. 
ברונזר: יש מצב שגיליתי את הברונזר הזה לפני עשר שנים בערך, כשהוא יצא במהדורה מוגבלת ואז MAC החליטו להכניס אותו לקו הקבוע. מכורות המאק - אנא עדכנו אם צדקתי בספירת השנים.
מדובר בברונזר BRONZE של מאק, יש בו מעט שימר והוא הכי יפה בעיני כשזה מגיע למראה מעט שזוף יותר אבל, עדיין טבעי.
סומק: סומק מקולקציית In Love של לנקום מהאביב האחרון, שאיכשהו תמיד חזרתי אליו בגלל שיש בו חלק ורדרד וחלק כתמתם. אפשר לערבב בין שניהם או להשתמש רק באחד מהם. מושלם.
לק: ESSIE  - Meet me at sunset משהו בין אדום ולכתום וכידוע, כתום אני אוהבת. זה צבע שנקרא לו no brainer והוא תמיד נראה טוב עם הכל.
שפתון:  Dior Addict Extreme גוון מספר 643, נרכש די באמצע הקיץ ומאז לא הפסקתי להשתמש בו. הוא מושלם, אין מה לומר.
מייקאפ: כמעט ולא יוצא לי ללבוש מייקאפ ביומיום אבל, אם אין ברירה אז ה- BB המושלם של קלרינס. נותן מספיק כיסוי ומרגיש נפלא על העור. כרגע אני בוחנת BB אחר, שיש מצב שהוא אפילו יותר טוב מבחינתי אבל, בינתיים ה-BB ששלחתי את ידי אליו הכי הרבה היה ללא ספק זה של קלרינס. 
צללית: דווקא עם צלליות שיחקתי קצת יותר הקיץ מאשר בכל קיץ אחר ותודה לפריימר של OFRA. אפילו קניתי את All that glitters של MAC אחרי שנים של הימנעות כי "מה את צריכה את זה בכלל?" ובכן, צריכה. בכל אופן, צללית שחזרה על עצמה במהלך הקיץ היא Opalesse מקולקציית Extra Dimension של MAC, במיוחד להארות.
בושם: אז ככה...כרגע יש לי שבעה בשמים בשימוש. שבעה! בעייתי. זה קרה, כי יש כמה בשמים שנמאס לי מהם ואני לא מסוגלת ללבוש אותם יותר. איכשהו, החלטתי לפתוח בושם חדש וזה שכבש אותי היה Guilty של GUCCI. לא הניחוח הקייצי האולטימטיבי אבל, כנראה שפשוט ממש נמאס לי מכל הניחוחות הקיציים איפשהו באמצע הדרך לסתיו. 


ומה ברשימה שלכן? מתה לדעת.



15.9.13

לשטוף פנים

מי שקורא כאן מספיק זמן יודע, או לרב יודעת, שאני אוהבת מאוד את הסבון DERMAX של ד"ר פישר. חלק יגידו שהוא מייבש מידי [הוא אכן מייבש] וחלק לא יאהבו אותו מסיבות אחרות [נגיד, ריח "רפואי" משהו], אני מאוהבת בו קשות, במיוחד בקיץ. בתקופה האחרונה מאוד קשה למצוא אותו והבנתי שהוא חסר בחברה. זה פחות או יותר נתן לי את האופצייה להגיד "כן" לכל מי שרצה לשלוח לי סבון פנים להתנסות וכך עשיתי.


37 שקל עבור 500 דרם
אז כן, הגילוי נאות מגיע ממש עכשיו.
המוצרים [מלבד דרמקס של ד"ר פישר] ← באדיבותן הרבה של החברות
התובנות ← באדיבותו הרבה של עור פניי ומוחי, שלא נח לרגע.

רק בשביל להבהיר, לי יש עור מעורב הנוטה לשמנוניות. סבלתי מאקנה של מבוגרים ובשנתיים האחרונות, אחרי טיפול ממושך, אני יכולה להגיד שהאקנה עצמו לא חוזר [טפו טפו טפו] אבל, יש לי התפרצויות אקנה הורמונאליות, בעיקר באזור הסנטר. כיוון, שהמלצות אני יכולה לתת רק על סמך ניסיון אישי, חיפשתי את הסבון שהכי מתאים לי אבל, התייחסתי גם לסוגי עור אחרים והנחתי שסבון זה או אחר יכול להתאים לסוג עור כזה או אחר. 

ועכשיו, לתוצאות.



Sebo Right ד"ר פישר - ג'ל מקציף שמכיל אצות ים, שצריכות לעזור באיזון עודפי הסבום בעור [איזון השומניות], חומצה סיליצילית ותמצית פירות. מאוד אהבתי את הריח העדין שלו ואני חייבת להודות שהתחושה של העור נשארת נעימה מאוד אחרי הרחיצה. כמה הוא אכן מאזן את השומניות בעור? המממ...פחות.
הסבון לא מכיל SLS ופרבאנים.
מחיר: 84.90 שקל עבור 200 מ"ל

Clean Soft Touch - מדובר בקצף ניקוי או במילים אחרות, אחרי פמפום קצר יצא חומר הנראה דומה יותר לקצף של סבון ולא לסבון נוזלי. אני העדפתי להשתמש בו בבוקר, במידה והתעוררתי עם תחושה שהפנים שלי זקוקות לשטיפה קלה [זה לא קורה כל בוקר ולרב, אני נוהגת לשטוף את הפנים רק עם מים.].  בערב, לא הרגשתי שהקצף העדין מצליח לנקות את העור השמנוני שלי כראוי. מצד שני, יש סיכוי טוב שסוג כזה של קצף ניקוי יתאים לעור רגיש ויבש מאוד.
הסבון לא מכיל SLS ופרבאנים.
מחיר: 119.9 שקל עבור 150 מ"ל

Sebo Calm - סבון שמותאם לעור רגיש הנוטה לאדמומיות. במקרה שלי, אני סובלת מאדמומיות באזור האף ומסביב לפה לעיתים רחוקות יחסית. הסבון לא הביא לגירוי כלשהו לעור והרגיש מאוד נעים אחרי שימוש - לא מייבש כלל ואולי יתאים לי יותר בימות החורף. הריח שלו ממש נעים. ממש.
הסבון לא מכיל SLS ופרבאנים.
מחיר: 69.99 שקל עבור 150 מ"ל




Phyto Gel Cleanser פבוניה בוטניקה - מדובר בג'ל ניקוי טבעי [שוב, ללא פראבנים, SLS] שאמור לנטרל את הפרשות השומן בעור, לרענן ולא לייבש. כשפתחתי אותו, הרחתי ריח מאוד נעים של רומרין, שאכן קיים כרכיב בג'ל הניקוי, ועברה במוחי המחשבה הבאה "אם זה עושה את מה שזה מבטיח, עם הריח המדהים הזה, אני כנראה אצטרך לשלם 198 שקל עבור 150 מ"ל של סבון פנים לשארית חיי. אופסי". 
אז כן, זה עושה את מה שזה מבטיח ואחרי שימוש של כחודש ימים אני יכולה להגיד שאם לא הייתי מכירה את דרמקס של ד"ר פישר, הייתי לחלוטין משלמת כל שקל ושקל עבור התענוג הזה. הג'ל מותיר את העור רענן, נעים למגע ונותן תחושה שהוא אכן ניקה את העור היטב. עם זאת, את אותה התחושה בדיוק אני מקבלת כשאני משתמשת בדרמקס של ד"ר פישר כשאני מוהלת אותו במעט מים ורק אז מסבנת את הפנים. אם אני לא מוהלת את הסבון של דרמקס עם מים תחילה, הוא מייבש מאוד את הפנים. כמובן, שהריח של הסבון של פבוניה מדהים.
מחיר: 198 שקל עבור 150 מ"ל [אפשר להשיג גם "בעדן טבע מרקט" ואצל קוסמטיקאיות מורשות].

Avene - Gentle gel cleanser- סבון עדין במיוחד, שגם אותו השארתי לבקרים פחות נעימים בהם אני מרגישה צורך להשתמש בסבון. אני  - חושבת שהסבון הזה יהיה לי נהדר גם בחורף, כשהעור שלי יבש בחלקים והעדינות והלחות של הסבון הזה בהחלט יפתרו את הבעיה. 
מחיר: 129.99 שקל עבור 200 מ"ל

Natural Sea Beauty - Mud cleansing Gel - מהטיוב יוצא ג'ל שקוף ושחור [!] בחלקים...אההה! אבל, במקרה הזה זה דווקא חיובי. מה שבוץ [מים המלח, כמובן] עושה, זה לייבש. אז הסבון הזה בהחלט עושה את זה וזה נהדר כשיש פצעים על הפנים שאף זקוקים לייבוש הזה, מה שכן - הוא מכיל SLS ופראבנים. 
לא בבית ספרנו, לצערי.
מחיר: 75 שקל עבור 100 מ"ל

L.RAPHAEL - mineral balancing power - זהו ג'ל מקציף שמאים לעור מעורב עד שמנוני [היוש!] ואמור, כמו הרבה אחרים, לאזן את העור או במילים אחרות, לגרום לחלקים השומניים להיות פחות כאלה ולגרום לחלקים היבשים...להיות פחות יבשים. הריח נעים והג'ל עושה את העבודה, הוא מותיר את עור הפנים נעים מאוד, ונראה שהוא אכן עושה עבודה טובה בניקוי הפנים ואפילו באיזון העור - החלקים השומניים שומרים על איזון לכמה שעות. חשוב לציין, שהג'ל הזה כמו גם זה של פבוניה בוטניקה, מכיל תמצית רוזמרין ושניהם עובדים נהדר בשביל העור שלי. מעניין.
מה שכן, מדובר במוצר יוקרתי וככזה, עלי להתיחס לאריזתו. על פניו מדובר בבקבוק פלסטיק חלבי עם מכסה לחיץ כסוף אבל, אחרי שהייה במקלחת הישראלית, צבע הכסף מתקלף ובקבוק הפלסטיק החלבי נראה מעט מלוכלך אחרי שצבר קצת אבנית - משהו שלא הייתי מצפה שיקרה למוצר יוקרתי, שלדעתי גם אריזתו צריכה להיות כזו. או וול.
מחיר: 200 שקל עבור 200 מ"ל

ואולי תמליצו לי על סבון פנים אהוב?


7.9.13

שנהיה לגפילטע

טוב, אז בשלב הזה אני יכולה להגיד שמיציתי את ההשבתה של הימים האחרונים, נמאס לי שהכל סגור ומה שפתוח, חייב להיות עמוס. ככל שהשנים עוברות, אני חייבת להודות שנמאס לי יותר ויותר מההשבתות שאנחנו עוברים פה מידי שבת ומידי חג. זה מתחיל בתחבורה ציבורית ונגמר בדברים אחרים שלחלוטין פוגעים בחיים של אנשים מסויימים, שאני חלק מהם. 

הפעם, ראש השנה לא היה "ביג דיל" בשבילי ולמען האמת, מאוד רציתי שהוא יגמר כבר, כדי שאני אוכל לחזור לעיסוקיי ולראות פחות מאותם האנשים שלא רציתי לראות מלכתחילה. נכון, נשמע נורא פרטי פופר מצידי. החיים קשים, תתמודדו.

משמאל בכיוון השעון: שפתון Dior Addict #643 | פריימר לשפתיים MAC | מייקאפ YSL Le Teint Touche Ectal בגוון B40 | מעגל ריסים שו אמורה | CLARINS Beauty Flash Balm* | צללית לוראיל #24 | עפרון עיניים שחור עמיד במיים Bourjois | מסקרה BOLD שך קרליין* | מסקרה LIFE* | קונסילר Bourjois | אייליינר Soft Touch 

על מנת לרכך את מכת ארוחת החג, החלטתי ללכת על איפור די בנאלי אבל כזה, שעושה לי נעים. זו הייתה הפעם הראשונה שהשתמשתי ב- Beauty Flash Balm של קלרינס. אפשר להשתמש בו כמסכה -לשים שכבה עבה יותר, להמתין כעשר דקות ולשטוף - ואפשר, למרוח שכבה דקה מתחת למייקאפ וזה בדיוק מה שעשיתי. זה נתן זוהר נעים לעור ואולי אפילו עזר לשלוט בשומניות. יכול להיות? יכול להיות שדמיינתי? לא יודעת. 

את "Color Infaillible" של לוריאל לא הצלחתי לחבב, עד שהחלטתי לנסות שוב. הפעם רכשתי את גוון #24 Bronze Divine והנחתי אותו מעל פריימר של OFRA. דווקא ממש אהבתי את התוצאה, שהייתה הרבה יותר טובה מההתנסויות הקודמות שלי עם צלליות מסדרה זו.



העמסתי את שתי המסקרות שאני משתמשת בהן לאחרונה, שתיהן נשלחו אלי מהחברות לסקירה. המסקרה של LIFE עם המברשת העבה והגדולה יותר הרשימה אותי בכך ש...קודם כל, הצלחתי להסתדר עם מברשת גדולה, כי אני לא אוהבת לרב מברשות גדולות. שנית, היא נותנת נפח. בדרך כלל אני נמשכת יותר למסקרות שמאריכות יותר ופחות דואגות לנפח, כך שהמסקרה החדשה של קרליין שנקראת BOLD, מצאה חן בעיני ובעיני ריסיי מאוד. המברשת הקטנה מצליחה להגיע לריסים הפינתיים שלי וגם לריסים התחתונים ומה שנחמד מאוד מצידה של המסקרה, הוא שהיא לא נמרחת. השילוב של שתיהן, הניב את המסקרה המושלמת בשבילי.



האאוטפיט לא היה מושקע מי יודע כמה, גופיית משי פשוטה ואהובה מאוד מאמריקן וינטאג' ומכנסי סיגר שחורים שקניתי ממש לאחרונה בזארה. שוב, לא הרגיש לי כמו סיבה למסיבה.

מה שקצת רומם את מצב הרוח, זו התוספת למתנה שמצאתי ב- CARDINAL כשקניתי להוריי פרלינים לחג. אכן, מה שאתם רואים פה זה דג זהב משוקולוד מריר וגפילטע ממרציפן. הכל אכיל ומהמם.



מקווה שהחג שלכם היה שמח!
שתהיה שנה יותר טובה מהקודמת, ושבוע טוב כמובן.