24.1.14

לא בא לי ללבוש כלום

GAP | DIESEL | H&M | Benetton | Isabel Marant for H&M | Bensimon | American Apparel

אני חייבת להודות, שאני מתחילה להיות מודאגת. מהלך כל הקיץ האחרון, לבשתי כל מה שבהיר - לבן, אפרפר, קרמי, בז' ושאר בהירים על גווניהם. אהבתי מאוד לוק מונוכרומטי ומידי פעם זרקתי איזו זריקת צבע בדמות של ג'ינס אדום או ג'קט ורוד או, שניהם יחד. 

אפשר להבין מזה, או לפחות נראה לי שזה מה שאני מבינה, שהלבוש שלי מאוד תלוי מצב רוח. אם אני אמשיך להסיק מסקנות מהעובדות שמוצגות על פני השטח, הרי שהסמי-חורף הזה כנראה לא בא לי מי יודע כמה טוב, כי כל מה שאני לובשת הוא מכנסיים שחורים וטופים אפורים-בורדו-כחול נייבי-שחורים. 

American Apparel nail polish

אין זריקות צבע.
הזריקה היחידה היא אולי הבורדו, שבא לידי ביטוי בסניקרס של בנסימון שלא הורדתי מהרגליים מהלך ארבעת החודשים החארונים, אלא אם כן ירד גשם [אז יומיים נעלתי מגפונים של לקוסט].

לפני כמה שבועות החלטתי לתת גיחה ל- American apparel כשלדהמתי גיליתי שסוף סוף הם התחילו להביא את הלקים שלהם גם לישראל woot woot! יש מגוון גדול של גוונים ואני כמובן בחרתי...בורדו. כזה שיתמזג באופן מושלם עם חולצת הבורדו שקניתי באותו הביקור גם כן. דקה אחרי זה, נהיה לי קצת לא נעים מעצמי אז קניתי גם טופ של  גולד פלייקס. הלקים מאוד איכותיים וגם לא יקרים במיוחד, בהשוואה לאסי ו-OPI במחירי ישראל - לק אחד ב- 34 שקל ויש דיל על שלושה בשמונים ומשהו [לא זוכרת בכמה, כי קניתי שניים].

MAC Ruby Woo | Clarins Crayon Khol in Intense Blue & Be Long Mascara in Intense Black

ברמת האיפור, ההרפתקנות גם היא לא מי יודע כמה קיימת, כך שביום שבו השליח הביא עימו עיפרון בגוון כחול נייבי מתנת קלרינס והוסיף גם מסקרה [להלן, גילוי נאות], אפשר להגיד שלא הייתה מרוצה ממני. בצד השני של העפרון יש מברשת שמאפשרת לטשטש אותו די בקלות וכך, אחרי דקה וחצי יש לי עיניים מעט מעושנות ובעזרתו האדיבה של ה- ruby woo האהוב של MAC, יש לי שפתיים אדמדמות והנה אני מוכנה לצאת לדרך.

יש לי הרגשה, שאנשים בעבודה חושבים שאין לי מה ללבוש או לחילופין, שאין לי "טעם", כי הם רואים אותי בכל יום במכנסיים שחורים [של דיזל או של של גאפ עם רוכסנים מאחור או סתם סקיני שחור כלשהו] עם סוודר כזה או אחר בגוון של אפור כלשהו, כחול נייבי או - קולולולו - בורדו.

גם את הצעיף הזה שקיבלתי במתנה בערב הפתיחה של קולקציית איזבל מארנט ו-H&M, אני לא באמת מורידה. הוא מאוד מחמם, והוא בדיוק בצבעוניות האהובה עלי לעונה זו - שחור, כחול, בורדו. מהמם.

בסוף השבוע האחרון הבנתי שזה לגמרי winters blues מה שיש לי, כי ברגע שיצאה השמש ומד החום עמד על 22 מעלות צלזיוס, מיראל שלפה ג'ינס בהיר, חולצת פסים וג'קט בצבע קורל, נעלה נעליים זהובות ואצה ורצה להתחרדן בקפה השכונתי. 

מעניין מה יביא איתו סוף השבוע הזה.

מתי [שוב] אביב?




20.1.14

חמסה

הבלוג שלי חוגג חמש שנים לקיומו.

הבלוג שלי הוא לא בן וגם לא בת חמש, הוא פשוט יומן אלקטרוני שאני נהנית לשתף בו מידע חיוני יותר או פחות מזה חמש שנים ובאמת שאין צורך ליצור לו אישיות משל עצמו, כי הוא חלק ממני ומהאישיות שלי.

חמש שנים, שבהן הכרתי אנשים טובים יותר ופחות, מוזרים יותר או פחות, הכרתי חברות וחברים חדשים, כתבתי עבור פורטלים ומגזינים שלא חשבתי שאי פעם אכתוב, הבנתי פחות או יותר את תעשיית האופנה בישראל ולמדתי לשמור על יחסי עבודה נאותים עם משרדי יחסי ציבור רבים, כשבחלקם אף הכרתי חברות חדשות ועם חלקם, בחרתי שלא להמשיך ולשתף פעולה.

אני עומדת מאחורי כל מה שאני כותבת, אני אוהבת כל תמונה שצילמתי ובחרתי לעלות כאן לבלוג, אני עומדת מאחורי כל קרם שכתבתי שאהבתי ומאחורי כל צללית שהצליחה בגבורתה לא לנזול לי מהעפעפיים אחרי שעה וחצי. לא, אני לא עומדת מאחורי כל מה שלבשתי וגם בחרתי לצלם ולעלות על גבי רשת האינטרנט...אני רק יכולה לקוות שאותן התמונות יעלמו בשלב מסויים לתוך מסדרונותיה האפלים של הרשת, שם אולי אף אחד לא יחפש.

אני נהנית מהפריבילגיה של עבודה מול יחסי ציבור ומשרדי פרסום, מהפריבילגיה שבלהכיר את העורכות והעיתונאיות של עולם האופנה והטיפוח של ישראל, את הסטייליסטים והסטייליסטיות ולדעת שיש אנשים עם טעם משובח במחוזותינו למרות כל העשבים השוטים שעושים המון רעש.  כן, זוהי פריבילגיה ובדיוק כך אני מתיחסת לזה.

אני מעריכה אנשים שאומרים מה הם כן, ולא אנשים שאומרים מה הם לא ביחס לאנשים אחרים, כמקובל בבלוגספירה הישראלית [ע"ע "אני, בניגוד לבלוגריות אחרות..."]. אני בטוחה שהבלוג שלי לא מוצא חן בעיני בלוגריות רבות אחרות וקוראות רבות, בדיוק כמו שלא כל הבלוגים האחרים מוצאים חן בעיני וזה בסדר.

חמש שנים - אני מעדכנת רשומה אחרי רשומה ואני עדיין רוצה להמשיך לכתוב, להתנסות במוצרים חדשים, לאכול מאכלים שעוד לא אכלתי, לצלם את התמונה שעוד לא צילמתי, לנסות שילובי צבעים, הדפסים וגזרות שעוד לא לבשתי, להוסיף עוד תיק נהדר לאוסף [כן אוסף] התיקים שלי ולחלום על הסטילטו המושלמות [כאלה שמרגישים כאילו שנועלים בירקנשטוק] וכן, להתלהב משפתון חדש שבדיוק הושק בקולקצייה האחרונה או מעוד לק, כאילו שלא ניסיתי כבר חמש מאות בגון הזה בדיוק.

מי שזה נשמע לו נכון, מוזמן להשאר איתי.

הנה תמונה של טארט פיסטוק ותותים לשיפור פעילות בלוטות הרוק.



19.1.14

ימים

← יש ימים של ג'ינס שחור ויש אפילו חודשים כאלה.
יש ימים שיער שיער מעולה,
ויש ימים של פחות.

← יש ימים בלי איפור,
יש ימים בלי לק.

ג'ינס DIESEL | ג'אמפר אפור H&M | שרשרת Forever21 | מגפונים All Black | תיק Marc by Marc Jacobs | כוס תרמית Nespresso

← יש ימים בלי שעון, כי שכחת אותו.
ויש ימים, שהשעון שוכח אותך.

← יש ימים של עקבים ויש ימים של כפכפים.
יש ימים בלי חשק,
יש ימים בלי מצב רוח.

← יש ימים של חיוך שלא יורד מהפנים,
וימים של מוזיקה וספרים.

שפתון Ruby Woo | MAC 

← אין ימים בלי קפה.
במיוחד כשאת coffee junky.
במיוחד כשכולם יודעים את זה.
ותודה ל- Nespresso שהפכו את ההליכות שלי לרכבת לנסבלות יותר.




11.1.14

מה בבנטלי שלי? - או, מה בתיק? - מהדורה חדשה

רציתי לעלות פוסט עם התיק הזה כבר לפני כשלושה חודשים, כשרק התחלתי להשתמש בו. התמונות צולמו והפוסט נגנז, כי שנאתי כל תמונה ותמונה בעיקר בגלל שאלה היו הצילומים הראשונים בדירה החדשה ועוד לא לגמרי הכרתי את האור שלה. 

מאחורי התיק הזה עומד סיפור פחות פוטוגני שכולל הרבה אכזבה, שירות לקוחות והפעלת קשרים. בקצרה, התיק הזה בא להחליף את תיק האמפוריו ארמאני שלי, שלא ניתן היה לתקן אותו בארץ [אל תשאלו שאלות ואל תרגיזו, כי כבר התרגזתי בשבילי ובשביל כולכם שבעים פעמים]. אחרי כמה חודשים טובים שאני איתו כמעט ברמה היומיומית, אני יכולה להגיד שאני מאוד אוהבת אותו וכבר כמעט ולא מצטערת בכלל על האובדן של ה-ארמאני.

Too Hot to Handle Bentley Tote | Marc by Marc Jacobs

מבחינת הגודל, מדובר בתיק יומיומי מושלם, במיוחד למשרד. בסופי שבוע או בימים קצרים יותר, אני בדרך כלל מחליפה ל- LIEBESKIND  שלי אבל, בשאר הזמן מארק איתי. יש לו גם רצועה ארוכה, שאני לא משתמשת בה והוא מגיע גם בגודל גדול יותר. בכל הנוגע לתיקים לנשים, אני אישית מעדיפה תיקים בגודל בינוני ונמנעת מתיקים אובר-סיזייד אפילו שהאגדה מספרת שזה עוזר ליד להיראות רזה יותר.
couldn't care less.

אז מה בתיק?
כל מיני.

מה בתיק?


אני לא הולכת להיות יוטיוברית ממוצעת, בעיקר כי אני לא, ולספר שלא ניקיתי ולא נגעתי ולא הוצאתי שום דבר מהתיק לפני שצילמתי את תכולתו. ועוד איך ניקיתי והוצאתי כמות מכובדת של קבלות [מתברר שנהגי מוניות נעלבים שכאומרים להם שאין צורך בקבלה.], טישו ספק משומש ספק מקומט, עט שבחרתי שלא לכלול, כי די נו, הבנו כבר שבכל זמן שיהיה לנו עט בתיק לא נצטרך לרשום שום דבר וביום שבו נחליט שאין לנו צורך בעט בתיק, נצטרך אותו ועוד איך. עוד בחרתי שלא לצלם כפית שהוצאתי מהתיק. נכון, כפית. אני אוכלת יוגורט ברכבת בבוקר בדרך לעבודה ולא אוהבת לאכול עם כפית חד פעמית, תתבעו אותי.

כפי שאפשר לראות אני חזקה בפאוצ'ים אז בזה האפור [American Vintage] אני שמה ענייני איפור וטיפוח. הדברים הקבועים הם מסרק, פצירה, קרם ידיים [אין על פקסיטול לחורף], לחות לשפתיים [אין על פלקסיטול #2] ודוגמית של קרם עיניים [דוגמית רנדומלית של דיור]. הדוגמית משתנה אבל, אין דבר שהציל אותי יותר פעמים מאשר דוגמית של קרם עיניים. תחילה, היא טובה למה שהיא מיועדת - לעיניים. נפיחות ועייפות של סוף יום נעלמת ברגע כשצריך ללכת לעוד אירוע או מפגש. שימוש נוסף בדוגמית הוא לטובת כל איזור יבש בפנים או באזור שמסביב לציפרניים [אם שכחתי לשים קרם ידיים] - תמיד עובד.

מבחינת איפור, תמיד יהיה איתי קונסילר, סומק, פודרה [סטודיו פיקס של MAC שנותנת גם עוד קצת כיסוי] ומוצרי השפתיים שאני הכי אוהבת באותו זמן. הפעם מדובר בליפ פרפקטור של קלרינס ובשני גוונים של מייבלין קולור וויספר - #160 Rose of Attraction וגוון #310 Mad for Magenta  שאת שניהם קיבלתי להתרשמות. הראשון מעט אפרסקי מושלם לימי "איפור ללא איפור" והשני, ורוד-סגול מושלם לכל יום ולכל היום.

 אם אני עם לק כהה, אני בדרך כלל אזרוק לפאוץ' גם את בקבוקון הלק עצמו לטובת תיקון של קילופים. בפעם האחרונה שלא עשיתי את זה, מצאתי את עצמי עם קמיצה ערומה. היה טראגי.

בפאוץ' הצהוב [H&M] יש יותר עינייני בית מרקחת, נקרא לזה כך. החל מהגיינה נשית ועד לכדורי לעיסה נגד צרבת [מאוד עזר בחנוכה] וכמובן טיפות עיניים באריזה חד פעמית.

מה בתיק? | תיק איפור
עוד נמצא שם הארנק האהוב עלי, קייס לאוזניות [הדבר העגול הזה], מחזיק כרטיסים [כדי שלא אציג לכם שוב לראווה את הרב-קו הסקסי שלי], מפתחות, שני טלפונים - אחד אישי ואחד לעבודה, מסטיקים ונייצ'ר וואלי עם חמאת בוטנים. כי הוא הכי טעים.

מה בתיק? מהדורת בנטלי | מארק ביי מארק ג'ייקובס


אז אם שאלתם את עצמכם לאן נעלמות כל הכפיות בבית, התשובה נמצאת בתיק שלי.

אגב אוזניות, יש המלצות לאוזניות? עדיפות לכאלה שלא נכנסות לאוזניים, כי יש לי כאלה והן לא מאוד נוחות לי וגם לא לאוזניות גדולות ומגוחכות - כי יש לי ואני לא יוצאת איתן מהבית.


שבוע קסם!


8.1.14

פותחים שנה

התקופה האחרונה מלווה בהרבה מחשבות, שמביאות אותי למצב סטאטי שכולל מבט מאוד מודאג ופה מעט עקום. כשאני עושה את זה בעבודה אני בדרך כלל חושבת על דברים שקשורים לעבודה או במילים אחרות "מה עוד לא עשיתי וכדאי מאוד שאני אעשה עוד היום" ובשאר הזמן, אני חושבת על העתיד.

זה אידיוטי, אני יודעת, לחשוב על העתיד בגיל 31 כי אני מניחה, שהייתי צריכה לעשות את זה מעט קודם. תחילה, אני מזכירה לעצמי בת כמה אני ואני חייבת להודות שהתזכורת הזו עוברת בשקט, כאילו כלום קרה. אחר כך, אני מתחילה לחשוב על המעגל הקרוב שלי ומבינה שאם הוא כבר עוד רגע בן שלושים, שלא לומר היא כבר בת 34 אז כן, גם אני לא מי יודע כמה פרגית צעירה. 

ואז, בדיוק כשמתחילה להתפתח אצלי מחשבה בצורת משפט קוהרנטי בכל הנוגע לעתיד שלי ומה אני מעוניינת שיקרה בו, עוברת לי מחשבה של "צד שלישי" בנוגע לגיל המתקדם שלי, שבה אני מזכירה לעצמי את אותו יום שישי שבו המוכר באם פם שאל בת כמה אני כשקניתי בירה. עניתי שאני בת 31 בלי קשקושים של "חחח אויש נו בת כמה חשבת שאני? חיחיחי וזה" והוא היה די המום ואמר לי "טוב. כי אסור למכור מתחת לגיל 18, את יודעת". אמרתי שאני יודעת, שילמתי והלכתי בלי "חיחיחיחי שיואו וחשבת שאני פחות. לולזים איתך."
אז שוב, מצד אחד - הידד לי ומצד שני, תודה לטרנינג, לקוקו ולמבט מלא בחוסר שביעות רצון כלפי היקום שהביאוני עד הלום.

על הצד השלישי כבר לא הספקתי לחשוב, כי אז נזכרתי שאין בכלל מלפפונים בבית ושזה לחלוטין לא לעניין. 

אז כן, מה עושים מכאן והלאה? מה עושים כשמסיימים תיכון, צבא ואוניברסיטה ואפילו מהמילואים כבר משחררים אותך? אני מניחה שבשלב זה, מתחילים לחשוב על תואר שני שאולי דווקא יהיה חיוני יותר ברמה המקצועית מהתואר הראשון, שנמצא חיוני בעיקר ברמה האישית. למרות, שהוא גם לימד אותי שאני לא היחידה שמגלה חוסר שביעות רצון כלפי היקום, זה משהו שכיח אצל סוציולוגים. אני מניחה שברגע שאתה לומד את העומד מאחורי האינטראקציות החברתיות [אחרי שכבר מראש בא לך להקיא על האנושות] בא לך להקיא עוד טיפה. 

איכשהו בסוף אני מוצאת את עצמי מתעסק שלא בעיקר אלא, במה שעושה לי שמח. במילים אחרות, אני משעתקת את הסטריוטיפ על הנשים באשר הן ופונה אל השטחיות, אל הצבעוני והלא נחוץ - איפור. כדי לאזן את הדברים, השבוע כבר הספקתי להגיב פעמיים בציניות עוקצנית כלפי בני המין השני שיצאו מנקודת הנחה שעצם העובדה שכרוזמוזום Y נעדר מהמערכת שלי, אני בהכרח לא מבינה בכל הנוגע למספרים, מכשירים שיש לחברם לחשמל ובעיקר כאלו, שגם צריך להגדיר. 


Flormar - מסקרה 69 שקל | שפתון 69 שקל | לק 16 שקל 

טוב, אז איפור.
אחרי שהתלהבתי בצורה די נואשת מהם לפני כשנה, כשחזרתי מהביקור הראשון בברלין, הם עלו לארץ והתיישבו בעזריאלי. קוראים להם Flormar ויש להם את הליפגלוסים הכי מושלמים ביקום. המסקרה שניסיתי גם היא טובה, למרות שאני לא חובבת מברשות גדולות והשפתון חלומי. בינתיים, נשלח אלי קונסילר של החברה, אך עוד לא הספקתי להשתמש בו. 

אז כן, שמתי לי פודרה [סטודיו פיקס של מאק], צבעתי ריסים ולבשתי את הג'ינס השחור של דיזל שחרשתי לו על החיים וגרמתי לאנשים לחשוב שאין לי יותר בגדים מלבדו.

הלכתי לעשות מבט מודאג ולעקם קצת את הפה.
לפחות זה כולל מסקרה ושפתון.