8.1.14

פותחים שנה

התקופה האחרונה מלווה בהרבה מחשבות, שמביאות אותי למצב סטאטי שכולל מבט מאוד מודאג ופה מעט עקום. כשאני עושה את זה בעבודה אני בדרך כלל חושבת על דברים שקשורים לעבודה או במילים אחרות "מה עוד לא עשיתי וכדאי מאוד שאני אעשה עוד היום" ובשאר הזמן, אני חושבת על העתיד.

זה אידיוטי, אני יודעת, לחשוב על העתיד בגיל 31 כי אני מניחה, שהייתי צריכה לעשות את זה מעט קודם. תחילה, אני מזכירה לעצמי בת כמה אני ואני חייבת להודות שהתזכורת הזו עוברת בשקט, כאילו כלום קרה. אחר כך, אני מתחילה לחשוב על המעגל הקרוב שלי ומבינה שאם הוא כבר עוד רגע בן שלושים, שלא לומר היא כבר בת 34 אז כן, גם אני לא מי יודע כמה פרגית צעירה. 

ואז, בדיוק כשמתחילה להתפתח אצלי מחשבה בצורת משפט קוהרנטי בכל הנוגע לעתיד שלי ומה אני מעוניינת שיקרה בו, עוברת לי מחשבה של "צד שלישי" בנוגע לגיל המתקדם שלי, שבה אני מזכירה לעצמי את אותו יום שישי שבו המוכר באם פם שאל בת כמה אני כשקניתי בירה. עניתי שאני בת 31 בלי קשקושים של "חחח אויש נו בת כמה חשבת שאני? חיחיחי וזה" והוא היה די המום ואמר לי "טוב. כי אסור למכור מתחת לגיל 18, את יודעת". אמרתי שאני יודעת, שילמתי והלכתי בלי "חיחיחיחי שיואו וחשבת שאני פחות. לולזים איתך."
אז שוב, מצד אחד - הידד לי ומצד שני, תודה לטרנינג, לקוקו ולמבט מלא בחוסר שביעות רצון כלפי היקום שהביאוני עד הלום.

על הצד השלישי כבר לא הספקתי לחשוב, כי אז נזכרתי שאין בכלל מלפפונים בבית ושזה לחלוטין לא לעניין. 

אז כן, מה עושים מכאן והלאה? מה עושים כשמסיימים תיכון, צבא ואוניברסיטה ואפילו מהמילואים כבר משחררים אותך? אני מניחה שבשלב זה, מתחילים לחשוב על תואר שני שאולי דווקא יהיה חיוני יותר ברמה המקצועית מהתואר הראשון, שנמצא חיוני בעיקר ברמה האישית. למרות, שהוא גם לימד אותי שאני לא היחידה שמגלה חוסר שביעות רצון כלפי היקום, זה משהו שכיח אצל סוציולוגים. אני מניחה שברגע שאתה לומד את העומד מאחורי האינטראקציות החברתיות [אחרי שכבר מראש בא לך להקיא על האנושות] בא לך להקיא עוד טיפה. 

איכשהו בסוף אני מוצאת את עצמי מתעסק שלא בעיקר אלא, במה שעושה לי שמח. במילים אחרות, אני משעתקת את הסטריוטיפ על הנשים באשר הן ופונה אל השטחיות, אל הצבעוני והלא נחוץ - איפור. כדי לאזן את הדברים, השבוע כבר הספקתי להגיב פעמיים בציניות עוקצנית כלפי בני המין השני שיצאו מנקודת הנחה שעצם העובדה שכרוזמוזום Y נעדר מהמערכת שלי, אני בהכרח לא מבינה בכל הנוגע למספרים, מכשירים שיש לחברם לחשמל ובעיקר כאלו, שגם צריך להגדיר. 


Flormar - מסקרה 69 שקל | שפתון 69 שקל | לק 16 שקל 

טוב, אז איפור.
אחרי שהתלהבתי בצורה די נואשת מהם לפני כשנה, כשחזרתי מהביקור הראשון בברלין, הם עלו לארץ והתיישבו בעזריאלי. קוראים להם Flormar ויש להם את הליפגלוסים הכי מושלמים ביקום. המסקרה שניסיתי גם היא טובה, למרות שאני לא חובבת מברשות גדולות והשפתון חלומי. בינתיים, נשלח אלי קונסילר של החברה, אך עוד לא הספקתי להשתמש בו. 

אז כן, שמתי לי פודרה [סטודיו פיקס של מאק], צבעתי ריסים ולבשתי את הג'ינס השחור של דיזל שחרשתי לו על החיים וגרמתי לאנשים לחשוב שאין לי יותר בגדים מלבדו.

הלכתי לעשות מבט מודאג ולעקם קצת את הפה.
לפחות זה כולל מסקרה ושפתון.



2 comments :

  1. אז למדת סוציולוגיה, הא? (כרגיל אני מתרכזת בטפל)
    חוץ מזה, לא אמרתי לך מזל טוב. אז מזל טוב, מותק. לא יודעת מה לומר על עניין המראה הצעיר והנפש הזקנה. גם אני חווה את זה יום יום.

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה :)
      אכן, למדתי סוציולוגיה וקינחתי במדע המדינה. חייבת להודות שמאוד אהבתי את מה שלמדתי לתואר הראשון ומאוד נהניתי.

      מחק