22.3.14

שבוע האופנה גינדי תל אביב - סיכום קצר באיחור אופנתי

הכל התחיל בזה שיש לי חיים. חיים זה משהו שאי אפשר איתו ואי אפשר בלעדיו - כשאין, מתלוננים וכשיש, מתלוננים.
מעניין אם זה משהו "של יהודים" או שגם עמים אחרים מתלוננים על כל דבר אפשרי. בכל מקרה, בגלל "החיים" האלה שיש לי, מראש החלטתי שאני הולכת רק לשלוש-ארבע תצוגות שמתקיימות בשעות הערב. בפועל, הייתי באחת.

האחת שבה נכחתי הייתה זו של גדעון וקרן אוברזון וכמה שלרב אני לא מפיקה הנאה יוצאת מן הכלל מצפייה בתצוגת אופנה, דווקא בתצוגות של אוברזון, אני נהנית מאוד. 

היו את כל המרכיבים הנחוצים על מנת שאעדר גם מהתצוגה הזו, כמו: עיכוב קצר בעבודה, עיכוב קצר ברכבת, רכבת בגרביון, נהג מונית שדיבר בטלפון בקולי קולות על כדורגל עד שביקשתי ממנו לבלום, גשם זלעפות, פקק, מונה שמראה 60 שקלים עבור נסיעה של 8 ק"מ שנמשכה קרוב לארבעים דקות ורצון עז לפרסס ולחזור הביתה. מה שמנע את החזרה הביתה, היא הידיעה שאפגוש סוף סוף את מורגן, שלא ראיתי כבר המון זמן ויהיה לנו זמן לקשקש ולהנות.

מה מקבלים כשמחברים אופנה + גשם + ישראלים? דייסת אאוטפיטים מוזרים שנוגעת בך בלי סיבה.
בעצם, אולי כי היה די קר ולאנשים נדמה שאם הם יעמדו ממש קרוב ויגעו באנשים אחרים, הם יתחממו. אגב, זו גם הסיבה שלא הצלחתי להנציח את האאוטפיט שלי לאותו הערב שכלל קשמיר ועור ונראה ממש מצויין, אם יורשה לי להחמיא לעצמי. תצטרכו להאמין לי. 

נחזור לאוברזון, שהציג קוקצייה אורבנית בניחוח ריזורט. מה? בדיוק. האורבניות הכוחנית והקצבית לא תמיד השתלבה כראוי עם הנינוחות של הריזורט. עם זאת, נראו על המסלול כמה בגדי ים שווים במיוחד, שמלות ששואבות השראה מהניינטיז ושמלה אחת, שהיא הראויה ביותר מבחינתי ואולי חבל שכך. 

צילום: אבי ולדמן
צילום: אבי ולדמן
צילום: אבי ולדמן
השמלה שהכי משכה את תשומת ליבי מכל הקולקצייה, הייתה השמלה הכי "אוברזונית" בעיני. שתי סיבות אפשריות - שאר הפריטים בתצוגה לא הצליחו לרגש או שאני פשוט שמרנית ורוצה את האוברזון שלי כמו שאני מכירה אותו ולא ככזה שמנסה למשוך קהל צעיר יותר.

צילום: אבי ולדמן

השמלה הזו הוצגה כמה פעמים על המסלול, בוריאציות שונות - מה שגרם לי להתאהב בה עוד יותר. המחיר של השמלה גורם לכך שהיא לא תשתלב במלתחה שלי בזמן הקרוב וחבל שכך, כי מדובר בפריט ורסטילי וקלאסי כאחד, שלא הייתי מפסיקה ללבוש חורף-קיץ, מסביב לשעון. מצד שני, אם רוצים לפנות לקהל צעיר יותר, איך אפשר לצפות ממנו לשלם אלפי שקלים על פריט בסיסי למדי, קלאסי וורסטילי ככל שיהיה? ואולי הכוונה לצעירים ברוחם?



אין תגובות :

הוסף רשומת תגובה