29.11.14

הבנתי את הסגנון


"הבנתי את הסגנון" אמרה לי חברה לעבודה כשביקשה לראות את שלושת הספרים שרכשתי. אחד מהם הוא "מהי נאורות?" של עמנואל קאנט שעל חלק גדול מכתביו עמדתי במסגרת לימודי האקדמיים, והשניים האחרים של טולסטוי ופושקין. באנגלית.

לא הגבתי במילים על ההערה הזו, רק בחיוך או בחצי ממנו. 

אני לא יודעת מה הסגנון שאני משדרת בבחירה הזו של שלושת הספרים האלה. הדבר היחיד שהניע אותי לרכוש אותם, הוא הרצון להתעמק בכתביו של עמנואל קאט בעיקר, כי מסגרת אקדמית זה משהו שמתחיל להיות חסר לי וזה כנראה מה שיגרום לי לשקוד על לימודי GMAT ולהרשם לתואר שני. הדבר השני, הוא חוסר שביעות הרצון של אימי מהרפרטואר הספרותי שלי שבא לידי ביטוי בתשובה/שאלה כמו "אה רק עכשיו את קוראת את זה ["מלחמה ושלום"], הייתי בטוחה שזו קריאה שנייה שלך". 

מידי פעם נחרטים בזכוני משפטים, תגובות, הבעות פנים וסיטואציות שאני לא מצליחה לשכוח במשך שנים, של אנשים שחוקי ההתנהגות הנהוגים בחברה, גם זו בישראל, מונעים ממני מלהגיב כמו שהייתי רוצה להגיב. אחד הדברים שאני חולמת עליהם מאז שאני בת 14 זה יום חופשי שיאשפר לי סוג של verbal diarrhea ללא תוצאות שעלולות לבוא אחרי כן. במילים אחרות, חופש מוחלט ממחשבה קדימה שיאפשר לי להגיב ולהגיד כל דבר שעובר לי בראש מבלי לעצור, מבלי לספור עד עשר ומבלי לחשוב על התוצאות ההרסניות שהמילים שלי יכולות לגרום בעתיד. 

לא היה לי יום כזה וכראה שגם לא יהיה.

אחת הסיבות שאני אוהבת לכתוב היא בדיוק זה, החופש שבלהקיא מחשבות לתוך המקלדת ולשחרר אותן לתוך תעלות האינטרנט ולקוות שאף אחד לא ידע ולא יקרא ואם כן, אז לא יצליח לעולם לעשות אחד ועוד אחד ולדעת שזה הוא זה שאני מדברת עליו בדימויים שיכולים לצוץ בראשה של מישהי שקראה יותר מידי ספרים ועשתה יותר מידי מרתונים של סדרות שעלו לאוויר בשנות התשעים המאוחרות.  

אחת הסיבות שאני מקנאה קצת במישהי כמו מרג'ורי מורנינג סטאר היא העובדה שהיא אנונימית ויכולה להגיד מה שהיא רוצה על גבי דפי הבלוג שלה, על מי שהיא רוצה וכנראה שהוא לעולם לא יצליח לעשות אחד ועוד אחד ולהבין שזה כתוב עליו. בגלל זה, אני גם לחלוטין מבינה את החשש מפני אותו אחד או אותה אחת שכן יצליחו בדרך לא דרך, להגיע למסקנה שאחד ועוד אחד זה שניים, והשניים הזה זה הוא/היא.

משקפיים מתנת "אופטיקנה" קולקציית 7even | שפתון NARS 

החלטתי שיש יותר מידי אנשים שמכירים אותי ומכירים את הבלוג ושלא בהכרח אכפת לי אם הם קראו והבינו מה אני חושבת עליהם. לא אכפת לי שהשכנים החדשים שלי ידעו שאני חושבת שהבחירות המוזיקליות שלהם במהלך הסופ"ש פשוט מגוחכות ושיש להם כיסאות קש עצומים בפינת האוכל שלהם, שיגרמו לכל אדם מתחת ל 189 ס"מ להרגיש חלק מהעלילה של "המסעות של גוליבר". יתרה מזאת, לא אכפת לי שיחשבו שאני שיפוטית, כי בכל רגע נתון מישהו שופט אותי על הבחירות הספרותיות שלי, על הבחירות המוזיקליות שלי, על הימים שבהם בא לי לוותר על עדשות ולהרכיב משקפיים קצת פחות עצומים מבעבר ולא, זה לא בגלל שאני רוצה להיראות חכמה יותר. אני חכמה מספיק מבלי שיהיה לי הצורך בעזרים, תודה. 


אני מקווה שהבנתם את הסגנון. פחות אופנה, יותר פלאפל.



9 תגובות :

  1. המשקפיים מהממים והכי הולמים את ה"סגנון".
    למה בכלל לטרוח להראות לאנשים את הבחירות הספרותיות שלך. איזה פושקין קנית? בא לי גם.
    אבל אני מאמינה שאלך על שפת המקור, אם את מבינה את הסגנון?
    קיס,קיס.

    השבמחק
  2. איזה פרגון מרגש על הבוקר. בוסט של אנרגיות לפתיחת השבוע. ואני חייבת לציין שיש כמה קוראים שכבר יודעים מי אני. האנונימיות ההרמטית החזיקה בערך ארבע שנים.

    אני מתחברת לקאנטיאניזם שלך. מקורות היסטוריים היה הקורס האהוב עלי בשנה א (או בכלל?). הבעיה היחידה שלי עם קאנט נעוצה בעובדה שהוא מת בתול. מערער קצת את אמינות התובנות שלו בעיניי.

    השבמחק
    תשובות
    1. דווקא לא סבלתי את מקורות היסטוריים, אולי בגלל שהיינו המחזור הראשון שעבר את הקורס הזה. לא הייתי מגיעה לשיעורים בכלל, הייתי רואה את הוידאו של השיעור יום-יומיים אחרי זה, בשקט, בלי ההמולה. לגבי קאנט, אולי הבתולים שלו דווקא מחזקים את האמינות? מהמקום הזה, שבעצם לא היה לא שום דבר להתעסק בו מלבד מה שהוא התעסק בו.

      מחק
    2. אין לי ברירה אלא להתערב ולנפץ את המיתוס, שאתן נשות מדעי החברה, שבויות בו. בתור ברוווזה-דוקטור שבמקרה תחום המומחיות שלה הוא קאנט, תיאלצו להאמין לי שהפכתי לא מעט בשאלה הזו. למרות שמקריאת הטקסטים שלו אכן עולה הרושם שהאיש לא היה עסוק בדבר מלבד דדוקציות טרסנצנדטליות, הרי שככל הנראה קאנט לא מת בתול. יש לא מעט עדויות שהוא היה עושה טובות לנשות קניסברג העליזות (הן היו שואלות אותו, "מתי אתה מגיע לכוון לי את השעון"? או משהו בסגנון) אפילו במסגרת הלו"ז הקשיח שלו. ועכשיו אני צריכה להוכיח שאני לא רובוט. לא קל.

      מחק
    3. במסגרת הלימודים אף פעם לא התעסקנו בחיי המין של קאנט. בכלל, לי באופן אישי אף פעם אין חשק לחפור בחייהם האישיים של ההוגים האהובים עלי. מאוד לא רציתי לשמוע כשמרצה אמרה שאין סיבה לאהוב את גופמן, כי הוא היה איש מאוד לא נחמד בחייו האישיים. אני אוהבת את גופמן! לא אכפת לי אם הוא היה אנטיפט וגם לא אכפת לי אם קאנט היה בתול או מתהולל. זה לא העיקר...
      חוצמזה, ביטלתי את האימות המטופש הזה אבל הוא בכל זאת מבקש הוכחות שאנשים הם לא רובוטים. אני על זה.

      מחק
    4. זה אחד מניפוצי המיתוסים הכי משמחים (אגב, לדעתי חגי בועז הוא זה שסיפק את המידע המפליל, בשיעור מקורות היסטוריים כמובן). אני לגמרי מפרגנת לקאנט.

      מחק
  3. וואו המשקפיים!!! אף פעם לא קראתי את פושקין, אם כבר סופרים רוסים, אני תמיד הייתי יותר בקטע של טולסטוי. בכלל, ספרים עם "טרקלינים" ממש עושים לי את זה. עכשיו סוף סוף התפניתי לקרוא את האחים קרמאזוב בתרגום החדש (אני קוראת רק בעברית..) פשוט כיף!

    השבמחק
    תשובות
    1. תודה :)
      אני גם מאוד אוהבת את טולסטוי אבל, גם את פושקין. תהני מהקריאה! זה כיף אמיתי.

      מחק