29.11.14

הבנתי את הסגנון


"הבנתי את הסגנון" אמרה לי חברה לעבודה כשביקשה לראות את שלושת הספרים שרכשתי. אחד מהם הוא "מהי נאורות?" של עמנואל קאנט שעל חלק גדול מכתביו עמדתי במסגרת לימודי האקדמיים, והשניים האחרים של טולסטוי ופושקין. באנגלית.

לא הגבתי במילים על ההערה הזו, רק בחיוך או בחצי ממנו. 

אני לא יודעת מה הסגנון שאני משדרת בבחירה הזו של שלושת הספרים האלה. הדבר היחיד שהניע אותי לרכוש אותם, הוא הרצון להתעמק בכתביו של עמנואל קאט בעיקר, כי מסגרת אקדמית זה משהו שמתחיל להיות חסר לי וזה כנראה מה שיגרום לי לשקוד על לימודי GMAT ולהרשם לתואר שני. הדבר השני, הוא חוסר שביעות הרצון של אימי מהרפרטואר הספרותי שלי שבא לידי ביטוי בתשובה/שאלה כמו "אה רק עכשיו את קוראת את זה ["מלחמה ושלום"], הייתי בטוחה שזו קריאה שנייה שלך". 

מידי פעם נחרטים בזכוני משפטים, תגובות, הבעות פנים וסיטואציות שאני לא מצליחה לשכוח במשך שנים, של אנשים שחוקי ההתנהגות הנהוגים בחברה, גם זו בישראל, מונעים ממני מלהגיב כמו שהייתי רוצה להגיב. אחד הדברים שאני חולמת עליהם מאז שאני בת 14 זה יום חופשי שיאשפר לי סוג של verbal diarrhea ללא תוצאות שעלולות לבוא אחרי כן. במילים אחרות, חופש מוחלט ממחשבה קדימה שיאפשר לי להגיב ולהגיד כל דבר שעובר לי בראש מבלי לעצור, מבלי לספור עד עשר ומבלי לחשוב על התוצאות ההרסניות שהמילים שלי יכולות לגרום בעתיד. 

לא היה לי יום כזה וכראה שגם לא יהיה.

אחת הסיבות שאני אוהבת לכתוב היא בדיוק זה, החופש שבלהקיא מחשבות לתוך המקלדת ולשחרר אותן לתוך תעלות האינטרנט ולקוות שאף אחד לא ידע ולא יקרא ואם כן, אז לא יצליח לעולם לעשות אחד ועוד אחד ולדעת שזה הוא זה שאני מדברת עליו בדימויים שיכולים לצוץ בראשה של מישהי שקראה יותר מידי ספרים ועשתה יותר מידי מרתונים של סדרות שעלו לאוויר בשנות התשעים המאוחרות.  

אחת הסיבות שאני מקנאה קצת במישהי כמו מרג'ורי מורנינג סטאר היא העובדה שהיא אנונימית ויכולה להגיד מה שהיא רוצה על גבי דפי הבלוג שלה, על מי שהיא רוצה וכנראה שהוא לעולם לא יצליח לעשות אחד ועוד אחד ולהבין שזה כתוב עליו. בגלל זה, אני גם לחלוטין מבינה את החשש מפני אותו אחד או אותה אחת שכן יצליחו בדרך לא דרך, להגיע למסקנה שאחד ועוד אחד זה שניים, והשניים הזה זה הוא/היא.

משקפיים מתנת "אופטיקנה" קולקציית 7even | שפתון NARS 

החלטתי שיש יותר מידי אנשים שמכירים אותי ומכירים את הבלוג ושלא בהכרח אכפת לי אם הם קראו והבינו מה אני חושבת עליהם. לא אכפת לי שהשכנים החדשים שלי ידעו שאני חושבת שהבחירות המוזיקליות שלהם במהלך הסופ"ש פשוט מגוחכות ושיש להם כיסאות קש עצומים בפינת האוכל שלהם, שיגרמו לכל אדם מתחת ל 189 ס"מ להרגיש חלק מהעלילה של "המסעות של גוליבר". יתרה מזאת, לא אכפת לי שיחשבו שאני שיפוטית, כי בכל רגע נתון מישהו שופט אותי על הבחירות הספרותיות שלי, על הבחירות המוזיקליות שלי, על הימים שבהם בא לי לוותר על עדשות ולהרכיב משקפיים קצת פחות עצומים מבעבר ולא, זה לא בגלל שאני רוצה להיראות חכמה יותר. אני חכמה מספיק מבלי שיהיה לי הצורך בעזרים, תודה. 


אני מקווה שהבנתם את הסגנון. פחות אופנה, יותר פלאפל.



22.11.14

דברים לעשות כשהשמש מפסיקה לשרוף את קצוות השיער



← לגזור פוני. לבד. 
אני כבר אלופה בזה.

← פילינג לקרקפת. כן, אמרתי פילינג. 
מערבבים מלח ים גס [אבל לא גבישי] עם שמן זית, שמן קיק, כמה טיפות שמן עץ התה או שמן עץ הדפנה או כל שמן אחר שאוהבים את הריח שלו ויכול לתרום לקרקפת. מסרקים את השיער לפני המקלחת, מרטיבים את השיער היטב ומתחילים לעסות את הפילינג לקרקפת. לאט, בזהירות, בעדינות. חופפים כרגיל. 
מקבלים שיער רך, נעים וקרקפת נקייה ו"נושמת".

← קוראים ספרים. 
יש לי ארבעה חדשים. כרגע אני עם לינה דנהם ועמנואל קאנט. 
לגבי לינה, מדובר בספר משעשע וקל לקריאה. מה שכן, היו כמה קטעים שמעט הביכו אותי. מוזר, אני יודעת.
לגבי עמנואל, בהמשך.

← לקנות לעצמך בושם חדש. 
הייתה לי דוגמית של Miss Dior ולא יכולתי להספיק להסניף את הריח בכל פעם שהייתי מתבשמת בו. בסופו של דבר 40% הנחה בסופר פארם הכניעו אותי. יאמי.

← לשמור על לחיים ורדרדות, כאילו שיש שלג בחוץ ושמש שקרנית. ותודה ל - Soft Touch על כל היופי הזה.

← לצבוע את הציפורניים בלק אפור.
כי זה הצבע החורפי המושלם - מתאים לכל שפתון בכל גוון אפשרי ותמיד נראה סופר שיק. הלקים של American Apparel הפכו להיות מהלקים האהובים עלי גם בגלל מבחר הצבעים המעולה, הפורמולה הקרמית והעמידות וגם כי הם לא יקרים מידי [35 שקל].



5.11.14

זה קורה מחר


כן, זה קורה מחר ובעיני זה אחד משיתופי הפעולה המעניינים ביותר ש- H&M הביאה עד היום, אם לא המעניין ביותר. הקולקצייה של אלכסנדר וונג ל- H&M כוללת עיצובים חדשים לחלוטין ואין בה כלל פריטי רפרודוקציה מקולקציות קודמות של וונג. 

בניגוד לכמה קולקציות אחרות [ורסאצ'ה...רמז, רמז] לא מדובר בקולצייה סופר מסחרית, או במילים אחרות, קולקצייה שפונה הרבה יותר לאנשי אופנה ואנשים שאוהבים אופנה. 



זוהי קולקציית ספוט לבישה לחלוטין אבל בשום פנים ואופן לא משהו שאפשר לכנות אותו בכינוי גנאי כדוגמת "ספורט-אלגנט". 




שווה את הקפיצה לעזריאלי, גם אם רק בשביל לשאוב השראה לאאוטפיט של מחר בבוקר ללימודים או לעבודה. אני אישית מאוד הופתעתי מכמה שאהבתי את הקולקצייה כשפגשתי אותה פנים מול פנים. 


מחר! 
6/11/14
עזריאלי, תל אביב
ממש מוקדם בבוקר

בהצלחה לשים את ידכם על האקססוריז השווים!




LinkWithin

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...